1
המהלך של נסיגת ישראל מאחיזתה הצבאית וההתיישבותית ברצועת עזה ובצפון השומרון ראוי להירשם בתולדות ישראל כאחת השגיאות האסטרטגיות הגדולות של ממשלות ישראל לדורותיהן.
את פרי הבאושים המדיני והביטחוני של השגיאה הזאת אכלנו ועוד נאכל זמן רב. ההחלטה לעקור ולהרוס עשרים וחמישה יישובים ולגרש בכפייה כעשרת אלפים מתיישבים, ראויה גם להירשם בתולדות ישראל בין הצעדים הכי לא מוסריים שעשו ממשלות ישראל לדורותיהן.
ייתכן שאפשר למצוא, בעיקר בשנותיה הראשונות של המדינה, מעשים שלטוניים אכזריים וחמורים יותר שביצעה ממשלה ישראלית באזרחיה. למשל הירי על מנת להרוג את נוסעי הספינה אלטלנה, ביניהם מנהיג האצ"ל מנחם בגין, או חטיפתם של ילדי משפחות עולים מתימן ומסירתם לאימוץ. אבל ההתנתקות, כשמה המכובס, בוצעה בעידן הרבה יותר מתקדם ונאור, עידן שבו זכויות אדם בסיסיות אמורות להיות מוגנות. היא בוצעה בעידן של שקיפות ושל שוויון בפני החוק. עידן שבו ראשי שלטון מושחתים אמורים לתת את הדין בבית המשפט, ולא לזכות במחילה ואף בכבוד ושררה בזכות נכונותם לזנוח ערכים שלהם נשבעו אמונים ולבגוד בהבטחותיהם לבוחר. זאת ועוד: ספק אם היה בתולדות המדינה צעד בלתי מוסרי שכזה שבוצע בריש גלי, בהשתתפות גופי מדינה רבים כל כך, וכשההיערכות והביצוע נמשכים על פני זמן רב כל כך.
מהלכי הגירוש והעקירה פגעו באנשים רבים מאוד, ממיטב חלוצי הארץ ובוניה. בבת אחת נהרס כל מפעלם, הופקעו נכסיהם ומקורות פרנסתם, כבודם נרמס, והקהילה התומכת שלהם עברה טלטלה איומה שממנה יצאה חבולה ומצולקת. בדרך להוצאתה של תוכנית ההתנתקות אל הפועל נפגעו קשות ערכי יהדות, לאום ודמוקרטיה כמו חלוציות ויישוב הארץ, חובתה המוסרית של ממשלה לפעול לטובת אזרחיה, סולידריות בין חלקי החברה השונים, חופש הביטוי והמחאה, שוויון בפני החוק, הגינות ויושרה שלטונית וקבלת דין הבוחר.
2
כבר עשר שנים ישראל מתמודדת עם התוצאות הביטחוניות הקשות של נטישת עזה והפקרתה לשלטון החמאס.
כבר עשר שנים אלפי המגורשים מלקקים את פצעיהם, מתאוששים כל אחד בקצב שלו, ומנסים ברמות שונות של הצלחה לבנות את חייהם מחדש. אבל הנזק אינו מסתכם במה שכבר נהרס ונמחק. ההצלחה של שרון וחבר מרעיו להוציא את רעיון העוועים הזה אל הפועל העניקה תנופה גדולה וחיזוק לכל מי שזוממים לעקור בדרך דומה את ההתיישבות ביהודה ושומרון. למרבה הצער, מבצע ההרס והגירוש נעשה בקלות ובמהירות הרבה מעל למשוער, באופן שהלהיב את דמיונם של כל חורשי רעתה של ההתיישבות. לא במקרה יצא אהוד אולמרט זמן קצר לאחר מכן עם הרעיון לבצע 'התכנסות' גם ביהודה ושומרון. אין עוד בעולם מדינה בעלת משטר דמוקרטי ומסורת דמוקרטית עם מציאות הזויה כזאת, של מאות אלפי אזרחים שחיים עשרות שנים תחת צל איום של גירוש כפוי ממקומם על ידי מדינתם.
הרבה לקחים אפשר וצריך להפיק מהגירוש, אבל יותר מכול צריך לצאת ממנו דרוכים ונחושים למנוע את הגירוש הבא.
3
נתוני מרשם האוכלוסין שפורסמו לאחרונה מלמדים כי בסוף חודש יוני 2015 היו רשומים ביישובי יו"ש 396,818 תושבים יהודים.
ימי חופשת הקיץ הם ימים של הגירה ואכלוס, ויש להניח שבקרוב יעמוד המספר על למעלה מ‑400 אלף איש. לכאורה מדובר במספר תושבים שהופך כל תוכנית גירוש לבלתי ישימה. האם המאבק על עתיד ההתיישבות כבר הוכרע? האם אנחנו יכולים לנשום לרווחה? כיצד אפשר להבין את זה שהשמאל הישראלי וארגוניו עוד לא הרימו ידיים?
התשובה לכך היא שאף אחד לא מתכוון לעקור 400 אלף איש. בין 200 אלף ל‑300 אלף מתוכם גרים במה שנקרא גושי התיישבות, ביישובים עירוניים גדולים וסמוכים לקו הירוק. גם הפלשתינים יודעים שבמסגרת הסדר הקבע, אם יהיה, יישארו מעלה אדומים, גבעת זאב וביתר עילית בריבונות ישראל. השטחים שהשמאל הישראלי זומם למסור נמצאים בעומק השטח, ועליהם עשרות יישובים ישראליים קטנים ובינוניים שבהם כ‑100 אלף עד 200 אלף תושבים - תלוי עד כמה מרחיקות לכת תוכניות העקירה.
גם 100 אלף תושבים קשה מאוד לעקור, והסכומים שיידרשו כדי לפצות אותם עלולים למוטט את כלכלת ישראל. לכן תוכניות המגירה מדברות על אפשרות של הפקרת היישובים לתנאי סכנה ומצוקה שיביאו לנטישתם, וכן על אפשרות של מסירת היישובים על תושביהם לריבונות פלשתינית. לכן עיקר המאמץ ההתיישבותי צריך להיות בחיזוקם של יישובים אלה.
4
הפעילות להבטחת עתידו של מפעל ההתיישבות ביו"ש משתרעת על פני תחומים רבים ודורשת התגייסות של כוחות רבים בעלי מגוון רחב של מיומנויות וכישורים.
באופן כללי אפשר לומר שכדי להבטיח את עתיד ההתיישבות, את עתיד הארץ ואפילו את עתיד המדינה, אין מנוס מלקחת אחריות על עוד ועוד תחומים במדינה.
המציאות לימדה אותנו שאי אפשר להסתפק בהקמת ההתיישבות ולסמוך על ראשי הליכוד שיתמודדו עם השלכותיה בתחום המדיני, הצבאי, המשפטי, הדמוגרפי והמוסרי. אם לא ניקח על עצמנו את האחריות על כל אלה, לא נוכל להבטיח את עתיד ההתיישבות. וכדי לקחת את האחריות הזאת, אין מנוס מלחתור לעמדות הנהגה בעוד ועוד תחומים.
צריך להדק את הקשר שלנו עם הציבור הישראלי בכללותו, כדי לעשותו שותף לשאיפותינו ולא מנוכר להן. צריך להביא רוח אחרת לתקשורת, לצבא, לאקדמיה ולמערכת המשפט. צריך ללמוד לעבוד נכון בעולם הפוליטי, לא להזניח את צורכי המגזר אבל לטפל יותר ויותר בכלל האינטרסים של המדינה. לאזרחי ישראל צריך להיות ברור שההתעסקות שלנו באחיזה בשטחי יו"ש נובעת מהדאגה שלנו למדינה ולא לאינטרסים הפרטיים שלנו.
5
למרבה הצער, רוב הפוליטיקאים ורוב המפלגות בישראל לא חוו את ההתנתקות כטראומה שאסור שתחזור בשום אופן.
אין הכאה אמיתית על חטא של מי שהובילו את הגירוש או סייעו לו, ואין הוקעה שלהם – לא מצד מי שלא היו שותפים לפשע הזה, ואפילו לא מצד קורבנותיו. יותר מדי אנשים, גופים ומערכות מדינה היו שותפים לגירוש במעשה ובמחדל, ורובם המכריע לא באמת עשו תשובה על כך. המערכת הפוליטית בישראל לא הפנימה באופן ברור את העוול שבגירוש ואפילו לא את האיוולת הביטחונית שבו. התקשורת, שבעצמה הייתה שותפה מלאה לפשע, עוזרת לפוליטיקאים לחמוק מאחריות.
לכן עלול בהחלט לקום בעתיד ראש ממשלה, מהליכוד או מהשמאל, שייצא עם תוכנית התנתקות גם ביהודה ושומרון. אי אפשר לסמוך על שום מפלגה מהליכוד ושמאלה, ולכן חובה לחזק את המפלגות הבודדות - כרגע למעשה רק מפלגה אחת - שהמחויבות שלהן לעתיד ההתיישבות אינה מוטלת בספק. חשוב גם לחזק את כוחו של מחנה נאמני ארץ ישראל בליכוד, ולפעמים שתי המשימות הללו מתנגשות זו בזו. יש לשקם את יחסי הקרבה ושיתוף הפעולה עם הציבור החרדי ומפלגותיו, שעתיד ההתיישבות אמנם לא בראש סדר העדיפויות הפוליטי שלהם, אבל הם שותפים לקואליציית הזהות היהודית שהיא הבסיס להמשך היאחזותנו בארץ.
מבחינת הליכי החקיקה הדרושים כדי לסכל מזימת התנתקות נוספת, חלה בינתיים התקדמות מסוימת לאחר שהתקבל החוק המחייב עריכת משאל עם לפני מסירת שטחים. החוק הזה חל אמנם רק על שטחים בתחומי ישראל הריבונית, אבל הוא מהווה מכשול בפני כל הסכם עם הפלשתינים, מכיוון שהסדר כזה לא ייכון בלי מסירת שטחים ריבוניים במסגרת חילופי שטחים, ולכן יחייב עריכת משאל עם. אף אחד כמובן לא מבטיח לנו ניצחון במשאל עם כזה, אם יתקיים. הסיכויים לנצח טובים אם ההסדר יושג כשהליכוד באופוזיציה, כמו בתקופת הסכמי אוסלו. לעומת זאת, במציאות של ממשלת ליכוד שמבקשת לשבור שמאלה, משאל העם עלול דווקא לשמש לה עלה תאנה. ועלולה גם להיות נסיגה חד-צדדית נוספת שלא תהיה כרוכה במסירת שטחים ריבוניים, ולכן משאל העם לא רלוונטי לגביה.
6
יש עוד היבטים רבים למאבק על עתיד ההתיישבות, שהפירוט שלהם חורג מגבולותיו של טור אחד. מה שחשוב יותר זה לגמור בדעתנו ולשים על לוח לבנו - כל מי שראה את ההתיישבות בתפארתה ובחורבנה - לעשות כל אשר לאל ידינו כדי למנוע חורבן נוסף.
לתגובות: eshilo777@gmail.com