ניגון רב - ביקורת דיסק

'ברוב שירה וזמרה'

 לחנים: הרב יצחק גינזבורג

התופעה של רבנים שמלחינים שירים היא עתיקת יומין והחלה כנראה מימי ראשית החסידות.

היא מביאה ברכה הן לתורה והן למוזיקה – אבל מסבכת את החיים למבקרי הדיסקים.

האם זה מכובד להגיד לרב שהוא הוציא דיסק טוב? האם אפשר לומר "במחילה מכבוד הרב, הבעיה בוודאי אצל הרב ולא אצלי, ובכל זאת לעניות דעתי הגיטרות החשמליות דומיננטיות מדי באלבום"? ואולי עדיף קודם כול לספר על הדיסק עצמו, 'ברוב שירה וזמרה', מלחניו של הרב יצחק גינזבורג.

בשנים האחרונות יצאו כבר כמה אלבומים של הרב גינזבורג, שחוץ מלעסוק בפנימיות התורה, לכתוב ולהעביר שיעורים – הוא גם מלחין ניגונים. הייחוד באלבום הנוכחי הוא שאין מדובר באוסף אקראי של ניגונים, אלא בסדרה של ניגונים שמוקדשים כולם לכבוד הרבי מליובאוויטש, לרגל יום הולדתו.

המילים של כל השירים באלבום לקוחות מספר תהילים, ולא במקרה: הרבי מליובאוויטש ייסד אמירת פרק תהילים לכל אדם לפי הגיל שבו הוא נמצא, וחסידי חב"ד עד היום אומרים את פרק התהילים המתאים לגילו של הרבי. השנה, למשל, מציינים 114 להולדתו, והמזמור הוא קי"ד. הרב גינזבורג דואג מדי שנה להלחין את המזמור המתאים, והאלבום הנוכחי הוא לקט מניגוני יום ההולדת של אחת עשרה השנים האחרונות, פרקים ק"ד-קי"ד בתהלים.

כאמור, קשה להעיר על האלבום מבחינה מוזיקלית, בפרט כשבוודאי יש כוונות נסתרות מאחורי כל תו. עם זאת, אפשר אולי להגיד מילה על ההפקה המוזיקלית: אחרי כמה אלבומים שהופקדו בידי זמרים ומעבדים מהשורה הראשונה (הלב והמעיין, נאור כרמי, אריאל זילבר), וזכו להצלחה סוחפת, באלבום הנוכחי רמת ההשקעה נמוכה יותר. אמנם לא הסתפקו כאן בשתי גיטרות ואיכות של הקלטה ביתית, אלא הלכו על הפקה מקצועית ונגנים ותיקים ונחשבים (אורן צור, מנחם הרמן ועוד), אבל עדיין מורגש הפער לעומת 'שמחת עולם' הנהדר שיצא בשנה שעברה.

מצד אחד זה עלול לאכזב את מי שנהנה מהעיבודים ומהביצועים בפעמים הקודמות, אבל מצד שני התוצאה הפעם אותנטית יותר ונשמעת קרובה למקור, וזה לא פחות חשוב. כך או כך, מדובר בדיסק מומלץ, שכדאי לפתוח איתו את העונה המוזיקלית של אחרי תשעה באב.