שופט בית משפט השלום בתל אביב פסק פיצויים כספיים בסך של שבעים אלף שקלים לתובע שנפגע בעינו בעת שהיה ילד בבית ספר חרדי, מאבן שהושלכה עליו מבית הספר סמוך השייך לזרם הממלכתי.
השופט, המשתמש בביטויים ספרותיים לכל אורך ההחלטה שפרסם, מתאר את המקרה שהתרחש: התובע, היה קטין ב־ 2003 ולמד בבית ספר יסודי פרטי מהזרם החרדי. לבית ספר החרדי הוקצה שטח בצמוד לבית ספר שהיה קיים, השייך לזרם הממלכתי. התובע נפגע בזמן הפסקה בבית הספר בשל אבן שנזרקה עליו מתחום בית ספר הממלכתי שפגעה בפניו. כתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף בעיקר בעינו הימנית.
"עסקינן בשני בתי ספר שביניהם שררה איבה בין התלמידים ואף היסטוריה של קללות הדדיות, אמירות גזעניות וכן זריקות אבנים שנמשכו כשנתיים ימים, עד אשר בית ספר שובו הועתק ממקומו, בין היתר לאור המקרה הטרגי שהוא בסיס לתביעה זו". הנתבעים הם חברת הביטוח, עיריית ראשון לציון, המדינה ובתי הספר. על פי התביעה, הם לא עשו די כדי למנוע את האירוע.
"במבחן התוצאה הטרגית של תיק זה, היה בהתנהלות מנהלות שני בתי הספר, העיריה ומשרד החינוך משום כשל חינוכי מהדהד והתרשלות המחייבת לפצות את התובע בגין נזקיו". כאמור, השופט חייב את הנתבעים לפצות את התלמיד בסכום נכבד.
ההחלטה, שניתנה בתשעת הימים, הובילה את השופט לסיים את החלטתו בייחול "מי יתן ונוכל להתגבר על שנאת החנם האוכלת בנו, בדרך לבניית בית המקדש השלישי, בקרוב בימינו ממש".
