כעבור כמה שעות בעלת החנות ביקשה ממנה ללכת למחסן הקטן הצמוד, לפתוח ארגז כלשהו ולהביא ממנו כמה חצאיות.
היא נכנסה למחסן, הגיעה לארגז שחיפשה, הזיזה אותו מעט כדי לפותחו, ולפתע ראתה עכבר מבוהל מתחיל להתרוצץ בפינות המחסן עד שנמלט לתוך החנות.
רות צעקה "יש עכבר בחנות!", רצה לבעלת החנות ואמרה לה שהיא יוצאת החוצה עד שילכדו את העכבר. בעלת החנות נבהלה גם היא וצלצלה לבעלה שיבוא ללכוד את העכבר או לגרשו.
"תסתובבי קצת בחוץ עד שאתקשר אלייך", אמרה בעלת החנות לרות.
רות יצאה החוצה וטיילה מעט. כאשר חשה צימאון נכנסה לחנות סמוכה לדברי טבע, שם ביקשה מהמוכרת משקה ענבים טבעי וסיפרה לה על העכבר שמתרוצץ בחנות שלה, שהצליח להבריח אותה ואת בעלת החנות.
המוכרת ששמה מיכל חייכה ואמרה: "אני מבינה אתכן בהחלט... גם אני הייתי בורחת לחנות שלך, אם היה נכנס לפה עכבר. רק שלא יבקר אצלנו..."
שתיהן צחקו. באותה שעה החנות למוצרי טבע הייתה ריקה מקונים. מיכל פתחה בשיחה עם רות: "תגידי, אני רואה שאת דתייה לא נשואה בגיל עשרים וחמש ואולי יותר, ואת נחמדה באמת וגם פיקחית. למה עדיין לא התחתנת?!".
רות הרצינה מעט ואמרה: "אני רואה שאין קונים, אז אתחיל לספר לך. באמת נולדתי בבית דתי חזק וגם הצטיינתי בלימודים ובשמירת המצוות, אבל בגיל 17 בערך התחברתי לאיזו חברה שקצת ירדה מהדרך. עניין אותי לדעת מה הסיפור שלה. וככה, התחלתי להכיר את עולמה והסתקרנתי יותר, וכמו שאת מבינה התחלתי ללכת בעקבותיה, ואחר כך אפילו הובלתי אותה לעבר חיים חופשיים ממצוות, עד שממש חצינו את הגדר ועברנו לצד השני".
"ואיך ההורים שלך הגיבו?"
"הם היו בהלם מוחלט. בהתחלה הם ניסו להתנגד לי בתקיפות גדולה ואחר כך בתחבולות, אבל כלום לא הלך להם. ממש הפכתי לחילונית ואפילו שירתתי בצבא שירות מלא. אחרי כמה שנים שטעמתי מהחיים האלה, הרגשתי שהם לא מוליכים אותי לשום מקום באמת, חוץ מדמיונות שיהיה לי טוב פה וטוב שם, והבנתי שיהיה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא זוגיות בטוחה. ובכלל, לא הייתה שום משמעות אמיתית לחיים".
"אני שומעת סיפור של חזרה בתשובה...", אמרה מיכל.
"כן, ממש", הודתה רות, "באמת זכיתי לחזור בתשובה, אבל לא סתם חזרתי לאותו מקום, אלא התחברתי ליהדות באופן הרבה יותר אמיתי ועמוק. נכנסתי לכל מיני קורסים בנושאי הנפש. כמובן שהשלמתי עם הוריי, ולפני פחות משנה הם הזמינו אותי לגור אצלם, אחרי שכל הגוזלים האחרים פרחו מהקן".
"אז מה הבעיה שלך למצוא מישהו מתאים?!".
"מהרגע שחזרתי להורים, נכנסתי לשידוכים", סיפרה רות, "אמא שלי משתדלת בעניין וגם אחותי נכנסה לתמונה. הן מנסות למצוא לי בחור דתי חזק בדרך. הרבה מתעניינים, אבל כשהם שומעים שהיה לי 'חור שחור' בהיסטוריה, הם נרתעים ובינתיים כלום לא הולך".
"בטח!", קראה מיכל, "למה שבחור שעבר מסלול דתי סטנדרטי ירצה אותך?! אבל את יודעת מה... אולי יש לי בשבילך מישהו מתאים, מישהו שעבר בדיוק מה שאת עברת. הוא ירד לגמרי ואחר כך התחזק מאוד, וגם הוא מתקשה למצוא מישהי מתאימה. דתיות חזקות מבית לא רוצות אותו, וחוזרות בתשובה לא נראה לו שייכות כרגע. הוא ממש במצב שלך".
"מי זה?", שאלה רות בסקרנות.
"זה אחי, דוּדי", חייכה מיכל, "אתם נראים לי מתאימים מעוד כמה בחינות..."
באותו רגע קיבלה רות צלצול שהודיע כי העכבר נלכד, וגם נכנס קונה לחנות הטבע ומיכל הייתה חייבת להתפנות אליו. הן החליפו במהירות מספרי טלפון ונפרדו בהבטחה לבדוק את העניין.
עוד באותו ערב התקשרה מיכל לרות והמשיכה לספר לה על אחיה. רות הרגישה יותר שיש כאן התאמה והסכימה שאחיה של מיכל יתקשר אליה.
למחרת התקשר דודי לרות וניהל עמה שיחה מעניינת של שניים שירדו מהדרך וחזרו אליה ביתר שאת. הם נפגשו בתוך זמן קצר, ולא קשה לנחש - קבעו להתחתן.
במסיבת התנאים פנתה רות למיכל: "את היית השדכנית. אם ככה, מגיעים לך דמי שידוכין".
"לא אני הייתי", אמרה מיכל, "למעשה העכבר היה השדכן, אבל לא נראה לי שתרצי לפגוש אותו שוב..."
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il