אין בישיבה ושיח עם רפורמים וקונסרבטיבים משום מתן לגיטימציה לתפיסה הדתית ולמדיניות שלהם בעניינים דתיים שבהם אנו חולקים עליהם. אנו לא מתפשרים על זהותנו האורתודוקסית, למחויבותנו למסורת הפסיקה ההלכתית, ולגבולות הברורים של הקהילה היהודית הדתית.
אך יש להבחין בין דיון הלכתי ובין שיח ציבורי הקשור לכלל הציבור היהודי והישראלי. אם יש מטרות משותפות, שיכולות להיות קשורות ליהדות העולם או לחוזק של מדינת ישראל, למשל מול ההסכם האיראני, אפשר לשתף פעולה עם מי שמוכן לעזור במאבק. ניתן לשתף איתם פעולה בתנאי שהם פועלים איתנו לחיזוק מדינת ישראל ומקבלים את המדיניות שמוסכמת על רוב רובו של הציבור.
כך גם כדי להגיע למכנה משותף על דמותה היהודית של המדינה. אלה דברים שראוי בהם לחבור יחד כדי למצוא מכנה משותף בנוגע לעתידנו.
ישנם גם נושאים דתיים שקשורים למדיניות ציבורית ובהם לא מדובר בפסיקה הלכתית, אלא במדיניות שמאפשרת לציבור להמשיך לחיות יחד בשלום. אי אפשר להדיר את הרפורמים והקונסרבטיבים מהשיח הזה.
שיח משותף אין פירושו שאנו נתפשר על הדברים המגדירים את אמונתנו, אבל באשר הם יהודים וישראלים שנושאים במשימות הביטחון והשגשוג של מדינת ישראל הם חלק מהשיח, כמו החילונים ובני דתות אחרות במדינתנו.
זהו שיח שנועד ליצור הסכמה על המראה של הפנים היהודיות של המרחב הציבורי במדינה שלנו. הוא ממילא איננו מתנהל בתוך שיח הפסיקה ההלכתית כפי שהמסורת הרבנית תופסת אותו.
ד"ר חנה השקס
מורה ומרצה, חברת הוועד המנהל של 'בית הלל'