משחק על הפחד של יהודי ארה"ב מאנטישמיות. אובמה בכנס איפא"ק לפני שנתיים
משחק על הפחד של יהודי ארה"ב מאנטישמיות. אובמה בכנס איפא"ק לפני שנתייםצילום: Jonathan Ernst, רויטרס

המושל לשעבר מייק הוקאבי, מחסידי אומות העולם, הצליח להרגיז את הנשיא אובמה וגם את אחינו היהודים בארצות הברית, כאשר טען שההסכם עם איראן מקרב את ישראל למשרפות.

אפשר לחלוק על הוקאבי ולטעון שישראל עם צה"ל ודימונה איננה דומה ליהדות אירופה ערב השואה. להערכתי לא מספיק שייערכו במערב טקסים לזכר השואה, כולל קריאות "לעולם לא עוד", וגם לא די בכוחו של צה"ל. ישראל חייבת להבהיר שאם היא תרגיש שהיא על סף הכחדה - היא תנהג כצפון קוריאה, והעולם יחזור לתוהו ובוהו. אולם קשה לבטל את דברי הוקאבי, במיוחד כאשר אלה שתקפו אותו שייכים לאגף הליברלי ביהדות ארצות הברית, שהצליח להרגיז אפילו חלק מהשמאל הישראלי.

יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, פרסם בוושינגטון פוסט טור שבו הזכיר ליהודי ארה"ב שגם בעבר הם העזו ללכת נגד הנשיאים ריצ'ארד ניקסון וג'ראלד פורד בנושא תיקון ג'קסון. הסנטור הנרי ג'קסון יזם תיקון לחוק הסחר עם ברית המועצות, אשר התנה הקלות בסחר במתן חופש הגירה ליהודי ברית המועצות. התיקון הזה פתח את שערי ברית המועצות לעלייה ההמונית של שנות השבעים, ולשחרורם של מסורבי עלייה ואסירי ציון.

למעשה, הסיבות לתמוך בהסכם הסחר בימי ניקסון היו חזקות שבעתיים מהסיבות לתמיכה בהסכם עם איראן כעת. חוק הסחר היה חלק ממדיניות הפשרת היחסים בין המעצמות שהוביל הנרי קיסינג'ר - אדריכל הדיפלומטיה בשני הממשלים. ברית המועצות ישבה אז על ארסנל גרעיני שהיה מסוגל למחוק את ארצות הברית כליל, בניגוד לאיום שמציבה איראן כיום (המקום שתגיע אליו איראן מבחינה צבאית בזכות ההסכם הוא כבר סיפור אחר).

לאחר מלחמת יום הכיפורים, בעקבות העלייה התלולה במחירי הנפט שיזם קרטל הנפט אופ"ק, נכנס המערב לסחרור כלכלי. ברית המועצות זיהתה שעת כושר לחדש את כלכלתה וכלכלת גרורותיה בגוש הסובייטי, והזמינה ציוד מערבי יקר. אנשי עסקים אמריקנים ראו בעיניים כלות איך מתחריהם האירופים קושרים חוזי ענק עם ברית המועצות, כולל מכירת מוצרים שניתן להסב אותם לשימוש צבאי. שדולת העסקים בארה"ב נלחמה בתיקון ג'קסון, בטענה שהוא גורם לאובדן פרנסה של אלפי פועלים אמריקנים.

הבעיה עם הדוגמה של שרנסקי היא שהפעם יש לנו עסק עם הנשיא אובמה ולא עם הנשיאים הרפובליקנים ניקסון ופורד, שלא היו אהודים על יהדות ארה"ב. התגובה ביהדות ארה"ב למעשיו של אובמה מזכירה את השיתוק שאחז ביהודים בימי הנשיא פרנקלין רוזוולט, שכיהן בין השנים 1933‑1945 - תקופה המשתרעת מעליית הנאצים ועד תום תקופת השואה. היהודים העריצו את הנשיא רוזוולט כמי שחילץ כביכול את ארה"ב מהמשבר הכלכלי והניח את היסודות למדינת הסעד. קשה היה להתווכח עם נשיא כה פופולרי, שגם קידם יהודים למשרות ציבוריות רמות. אצל חלק מהיהודים הליברליזם הפך תחליף לדת.

רוזוולט גם ידע לשחק על פחדם של היהודים מאנטישמיות. אל תבליטו את נושא רדיפת היהודים, הזהיר רוזוולט, כי הדבר עלול לגרום לאנטישמיות וגם לשחק לידי תעמולת הנאצים, אשר טוענת שהיהודים שולטים בארצות הברית. כמו רוזוולט, גם הנשיא אובמה הפך לאליל אצל חלק מיהדות ארה"ב, והמחשבה על התנגדות למדיניותו גורמת לקרע נפשי בחוגים אלו. אובמה מאותת שהוא מסוגל, כמו רוזוולט, להשתמש בטקטיקה מלוכלכת. הוא מדבר על כוחה של השדולה המנסה להסיט אותו מדרך שטובה לארה"ב אל עבר מלחמה עקובה מדם. הרמז ברור ומכוון כלפי השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק. כולם רשאים להתארגן בשדולות - נושאי נשק, ירוקים, מי לא - אבל היהודים הם בקטגוריה אחרת.

וזה עובד, לפחות חלקית. כך לדוגמה הראביי אריק יופי, לשעבר מנהיג הרפורמים, פרסם ב'הארץ' טור ובו טען שאם הישראלים יכירו בעובדות, גם הם יתמכו בהסכם עם איראן. יופי מודה שההסכם מלא חורים ושהפרטנר האיראני מעורר רתיעה. אבל הוא, בעזרת מכריו, התגבר על ההסתייגויות בהכירו שלהילחם עם אובמה זה קרב אבוד, ועדיף להשלים עם הגזירה ולקבל פיצוי.

ישראל אינה זקוקה לשדולה שמוכנה להיאבק למענה רק כאשר הניצחון מונח בכיסה.

תחליטו כבר

השבוע התבשרנו על דחייה נוספת בהצגת מתווה הגז בפני הכנסת. ההתעסקות הממושכת בנושא והלחצים להמתין לדו"ח זה או אחר מציבים סימן שאלה לגבי כושר ההכרעה של הממשלה. הסיפור צריך להיות פשוט: על הממשלה לקבל החלטה, ואז או שכל השרים מיישרים קו איתה - או שחוזרים אל הבוחר בתנאים גרועים יותר.

שלום רוזנפלד ז"ל, אחד העיתונאים המחוננים ביותר בתולדות המדינה, הרגיז פעם את מנחם בגין בטור שכתב ב'מעריב' תחת הכותרת "ממשלה שממשלה". זו הייתה תגובתו להססנות שהפגינה ממשלת בגין כשלא הצליחה לקבל החלטה בעניין הורדת הסובסידיות על מוצרי מזון ביולי 1979. הלילה שבו נסוגה הממשלה מההחלטה זכתה לכינוי הלא מחמיא "ליל הברווזים".

לסחבת הזאת יש גם מחיר כלכלי גבוה במסר שהיא משגרת למשקיעים. למרות החגיגה של הקניינים הפוקדים את איראן, מדינת הרשע המולבנת בידי אובמה עדיין תיתקל בקשיים כאשר היא תנסה למשוך השקעות עתק בתחום הנפט והגז. ההיסטוריה האיראנית איננה מצטיינת בהקפדה על תנאי החוזים כאשר מדובר במשקיעים זרים. בהתאם, שר הנפט האיראני ביג'אן זאנגנה נאלץ לעבוד שעות נוספות על מנת לשכנע משקיעים זרים שתנאי החוזים ישתנו לטובתם ומה שהיה לא יהיה.

עסקת הגז אמורה להיות הפרומו להשקעות בינלאומיות בתשתית בישראל. הסיפור נמרח שנים רבות. התנאים שונו, רגולטורים הוחלפו, והממשלה צריכה לחתוך. גם אם ישנם פגמים בעסקה, הנזק המצטבר למדינה מאי-הכרעה הוא משמעותי יותר משיפור בתנאי המחיר לצרכן. מי ששוקל להשקיע בישראל צריך לדעת מה הם כללי המשחק, ושהכללים אינם משתנים כל שנה בהתאם לעוצמתה של מחאה חברתית - אותנטית או מתוזמנת. אם העסקה היא גרועה אך לא הוכח שהיה כאן משהו פלילי, אז נבוא חשבון פוליטי עם מי שייצג אותנו במשא ומתן.