איך הגעתם לכאן?

בבית-אל, בהרי בנימין ובשא‑נור התרחשו מאבקים נחושים על ידי צעירים אידיאליסטים שנאמנותם לארץ ישראל היא הכוח המניע להתייצבותם האמיצה מול כוחות ההרס ומול החלטה נמהרת של בג"ץ.

ראש מועצת בית-אל, שי אלון, ניהל אף הוא מאבק קשה ונועז מול ראש ממשלה ומערכת שלטונית שלא בחלו באמצעים ובתחבולות כדי לנסות לרסק את נחישותו.

המסירות של הצעירים בבית-אל ובשא‑נור, ושל משפחות עם תינוקות שעשו את הדרך לשא‑נור ללא חשש ומתוך דבקות במטרה, העבירו מסר ברור לממשלת ישראל ולראש הממשלה בנימין נתניהו: אין בדעתנו להיכנע למדיניות ההקפאה. אין בדעתנו לוותר על אף בית, על אף נקודת התיישבות, על אף פיסת קרקע בארץ ישראל. במאבקם נתנו הצעירים ביטוי עז ביותר ליחס האמיתי של יהודי אל ארץ ישראל. לא עוד תחום מושב, לא עוד גדרות וגטאות. הארץ כולה שלנו על כל מרחביה.

הצעירים הנאבקים בבית-אל, המשפחות בשא‑נור, תושבי המאחזים הנתונים למאבקים יומיומיים ומצליחים לפתח נקודות התיישבות חדשות נגד כל הסיכויים, הנאחזים בפסגת חומש מזה עשר שנים, הצועדים בהרי יהודה ושומרון וחוקרים כל נקיק וכל מעיין – כל אלה מרימים יחדיו נחשול ענק של תעוזה לאומית. הכוחות שמנסים לבלום את הגל האדיר הזה מנהלים קרבות מאסף.

אני פונה אל הצעירים להמשיך להיאבק על כל פיסת קרקע, סלע, בית וגבעה. דווקא עכשיו, מחנה השמאל החבוט מנסה להחיות עצמו באמצעות בג"ץ ועמדות כוח נוספות שבהן הוא עדיין נאחז בציפורניו כמפלט אחרון בקרבות המאסף שהוא מנהל נגד המתנחלים, על שרידי קיומו.

בחושים בריאים ומתוך השקפת עולם בהירה, מבינים הצעירים כי אין אפשרות להתמודד עם לחצי העולם והערבים בלי יציאה מתחום המושב, מגושי ההתיישבות החונקים. ההכרה החיונית כל כך בחשיבות הקמתם של יישובים חדשים במרחבים העצומים שבין היישובים הקיימים, הופכת להיות נחלת רבים. יותר ויותר אנשים מן השורה וגם מנהיגים, מבינים כי עם ישראל אינו יכול לעצור בעלייה, שמא יתדרדר חלילה.

מדהים ומרשים לראות את הסרטונים שממחישים את המפגשים הליליים של קציני צה"ל עם אימהות עם תינוקות או צעירים שמגיחים מכל מיני שבילים נסתרים בעומק השטח באישון ליל. "איך הגעתם לכאן? ברכב? ברגל? באיזו דרך? בכביש? בשביל? מצפון? מדרום? מה אתם עושים כאן?" ואת השיח המוזר הזה מלווים הקצינים במבטים של מבוכה ופליאה.

כל בר דעת מבין כי קצין בצה"ל אמון על מפות דרכים ותצלומי אוויר יותר מאם לשישה ילדים שעיקר עיסוקה הוא בגידול משפחתה. יחד עם זאת, כל בר דעת אמור להבין כי החיבור האמיתי לשטח אינו פועל יוצא של שינון טכני או אימון צבאי, אלא תוצאה ישירה של אהבה לארץ, געגועים וכמיהה להיאחז בה. העלייה התלולה הופכת למישור תחת רגליהם של המשתוקקים לגאול את הארץ.