עוד לפני שפורסמו מסקנות ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, החלה מערכת הביטחון במתקפה.
הטנקים הוצאו מהימ"חים, הארטילריה כוונה למטרות, וחיל האוויר פתח בהרעשה. המטרה הייתה ברורה: סיכול ממוקד למסקנות הוועדה. עם פרסום המסקנות בציבור החריפה המתקפה, והתבטאויות בכירי מערכת הביטחון נגד המסקנות הפכו בוטות יותר ויותר.
הטונים הגבוהים של המתקפה על הדו"ח לא יכולים להיות מוסברים רק בהתנגדות מקצועית לגופן של המסקנות. נדמה שמסתתר כאן משהו עמוק יותר. בכירי מערכת הביטחון, כולם קציני קבע בעבר ובהווה, נעלבו. ממש כך. אותם בכירים שבמשך עשורים רבים היו חלק מקבוצה נבחרת שהחברה הישראלית נשאה אותה על כפיים, מרגישים לפתע אויבי העם. כל עוד המתקפות הגיעו מפקידי האוצר, מעיתונאים ומפוליטיקאים מסוימים, יכלו בצבא עוד לפטור את העניין בחוסר הבנה. אבל דו"ח לוקר הוא מבחינת הקבוצה הזאת מכה מתחת לחגורה, או בלשון המקרא "המכות אשר הוכיתי בית מאהבי".
וכמו תמיד בוויכוחים כאלה, הטונים עולים והטיעונים עוברים מהר מאוד מהשדה הענייני לשדה הדמגוגי. כך למשל, תוכלו לשמוע את בכירי המערכת טוענים שפנסיית הגישור, אחת ההטבות שוועדת לוקר שמה על הכוונת, מקובלת בגופים נוספים בשירות המדינה. מדובר בתשלומי הפנסיה שמקבלים פורשי צה"ל בתקופה שבין פרישתם מהשירות ועד הגעתם לגיל פרישה. הוועדה מבקשת להמיר אותם במענק חד-פעמי. לכאורה מדובר בטענה נכונה, אבל מה ששוכחים לספר לכם במערכת הביטחון הוא שבאף גוף אחר לא משולמת פנסיה כזאת במשך עשרים שנה ויותר, כפי שמקובל בצה"ל.
דוגמה לדמגוגיה מהצד השני היא הצגת הנתון על חלקם של תשלומי הפנסיה התקציבית מתוך תקציב מערכת הביטחון. נכון הוא שחלק גדל והולך מתקציב הביטחון מוקדש לפנסיה. אבל מה ששוכחים לספר לכם באוצר הוא שמערכת הביטחון לא חריגה דווקא בגובה הפנסיות. היא חריגה בעיקר בכך שתשלומי הפנסיה לפורשים ממנה כלולים בתקציב השוטף. במערכת החינוך או הבריאות תשלומי הפנסיה אינם כלולים בתקציב המוצהר. שם תשלומי הקצבאות מגיעים מסעיף ייעודי במשרד האוצר המנוהל על ידי מינהלת הקצבאות.
נתון נוסף שמציגים בצה"ל לראווה לא פעם הוא השוואה בין המשכורת הממוצעת של משרתי צה"ל למשכורת הממוצעת בשירות המדינה. הנתון ששוכחים להזכיר בצה"ל הוא ההבדל הגדול בין פרופיל העובדים בשירות המדינה לפרופיל המשרתים בצבא. ממוצע הגילאים של המשרתים בצה"ל נמוך משמעותית מזה של העובדים בשירות המדינה. במערכת שבה הוותק הוא שחקן ראשי, פער כזה הוא בלתי נמנע.
קשה לדעת מה יעלה בגורל מסקנות ועדת לוקר. ראש הממשלה כבר רמז השבוע כי ככל הנראה הן לא תאושרנה כפי שהן. מה שבטוח הוא שהפרה הקדושה ששמה משרתי הקבע בצה"ל כבר נמצאת בדרכה לבית המטבחיים, גם אם שחיטתה הסופית טרם התרחשה. גם אם המסקנות לא תיושמנה, הילת הקדושה סביב שירות הקבע נסדקה, והפגיעה בתנאי המשרתים היא רק עניין של זמן.
מי מפחד מעובדים חרדים
מדינת ישראל עושה במהלך השנים האחרונות מאמצים רבים לסייע בשילוב גברים חרדים בשוק התעסוקה. מאמצים אלו כוללים סיוע ברכישת מקצוע, השמה ופעולות נוספות שמטרתן להעלות את שיעור התעסוקה במגזר, המתאפיין בשיעור עובדים נמוך משמעותית מהממוצע. על מנת למקד ולחדד את המאמצים, ערך מינהל מחקר במשרד הכלכלה מחקר שבחן את היקפי העסקת חרדים במגזר העסקי. המחקר בדק גם את עמדותיהם של מעסיקים ביחס לאפשרויות העסקת עובדים מהמגזר החרדי, וחשף נתונים מפתיעים בכל הנוגע להעסקת חרדים בישראל.
מהמחקר עולה כי 16 אחוזים מכלל העסקים במגזר העסקי העסיקו עובדים חרדים ב‑2014, לעומת 8 אחוזים בלבד מהעסקים בשנת 2008. במקביל חל גידול משמעותי במספר העובדים החרדים במגזר העסקי: 101 אלף עובדים בשנת 2014, לעומת 48.5 אלף איש בלבד ב‑2008. 96 אחוזים מהעסקים שבהם עבדו חרדים ממליצים מאוד על העסקת עובדים אלו.
בניגוד למה שאפשר היה אולי לחשוב, 67 אחוזים מהעסקים עם עובדים חרדים הם בבעלות חילונית. לאור זאת לא מפתיע הנתון לפיו 62 אחוזים מהעובדים החרדים במגזר העסקי הועסקו על ידי מעסיקים חילונים.
רוב מעסיקי החרדים טענו כי הסיבה העיקרית להעסקת עובדים חרדים קשורה לצורך בעובדים, ללא קשר להשתייכות המגזרית או החברתית שלהם. כרבע מכלל מעסיקי החרדים טענו כי הסיבה לקליטת עובדים חרדים בעסק הייתה העובדה שהם עובדים טובים ומסורים. 13 אחוזים הצהירו כי הסיבה להעסקת עובדים חרדים קשורה להתנסות מוצלחת בעבר בהעסקת עובדים ממגזר זה.
נתון מפתיע נוסף נוגע להתאמת העסק לתעסוקת חרדים. מהמחקר עולה כי רק מיעוט קטן מבין מעסיקי החרדים ערכו התאמות ייחודיות בשביל עובדים אלו. 10 אחוזים בלבד מכלל העסקים עם עובדים חרדים דאגו להפרדה בין נשים לגברים במרחב העבודה. עם זאת, 18 אחוזים מכלל העסקים שבהם עבדו חרדים הקצו זמן לתפילה ו‑13 אחוזים מהם הקצו לשם כך מקום מיוחד.
נתון חשוב נוסף שביקשו עורכי המחקר לבדוק הוא הסיבות שגורמות לעסקים שלא להעסיק עובדים חרדים. כאשר נשאלו מעסיקים מה מונע העסקת חרדים אצלם, ייחסו רבים מהם את העניין לחוסר היכולת לבצע את ההתאמות הנחוצות לשם כך בעסק, לצד קשיים בהעסקת כוח אדם בעל מאפיינים ייחודיים. מחציתם ציינו את חוסר ההפרדה המגדרית בעסק, כרבע מהם ציינו את היעדר ההשכלה והכישורים של עובדים חרדים, כ‑20 אחוזים ציינו קשיים בדאגה לכשרות ותפילות, וכ‑10 אחוזים ציינו את הימצאותם של תכנים פוגעניים בעסק. כ‑18 אחוזים מבעלי העסקים ציינו כי מה שמונע העסקת חרדים אצלם הוא העובדה שהעסק שלהם פתוח בשבתות, נתון שצריך להדאיג גם עובדים שאינם חרדים.
תוצאות המחקר מסמנות כיוון חיובי בכל הנוגע להעסקת חרדים, אולם במשרד הכלכלה יודעים שהדרך עדיין ארוכה. כפי שמציין מנהל מינהל המחקר במשרד, בני פפרמן: "קיימים עדיין חסמים, דעות קדומות ומודעות ציבורית נמוכה לצרכים הייחודיים של האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה".