עם כל הצער והכאב על 24 יחידות דיור שנהרסו ולא ברור האם ומתי ניתן יהיה לבנותן מחדש, לא על זה היה המאבק השבוע בבית-אל.
גם הניסיון לספר סיפור מיתמם אודות אכיפת חוק נגד בנייה עבריינית ובלתי מורשית לא עושה רושם על אף אחד. גם לא כשמי שמנסה לספר את הסיפור הזה הם שופטי בג"ץ חמורי סבר ומלאי חשיבות עצמית, או עיתונאים צדקנים ופרשנים בכירים מוטים.
אלפי אזרחים הגונים ושומרי חוק יצאו השבוע להתעמת עם המשטרה לא משום שהם תומכים באנרכיה ובהפרת החוק, הם יצאו להפגין משום שהם זועמים, ובצדק זועמים, על כך שהדרך היחידה לבנות היום בבית-אל ובעוד יישובים רבים היא רק על ידי הפרת חוק.
הם מחו על כך שממשלת נתניהו ממשיכה להיכנע ולשתף פעולה עם טבעת החנק הבינלאומית שמסתייעת במהרסים ומחריבים מבפנים, ומונעת אפילו התפתחות טבעית מינימלית של היישובים, שלא לדבר על תנופת התיישבות או על - רחמנא ליצלן - הקמת יישובים חדשים.
הם מחו על האפליה הגזענית הבוטה שנוקט הממסד המשפטי באכיפת החוק הדקדקנית והקשוחה נגד אזרחים ישראלים ביו"ש, לעומת הסחבת המתמשכת והעלמת העין הסלחנית בכל מה שקשור לבנייה הבלתי חוקית הפלשתינית.
הם מחו על חורבן גוש קטיף ועל ההרס בעמונה, על מגרון ועל שכונת האולפנה, על תשעת הבתים בעפרה, על עוד אלפי בתים מאוימים שנמצאים במעמד משפטי דומה, ועל איום חורבן עמונה כולה שעומד מעבר לדלת. על כך שראש הממשלה, במקום לאמץ את מסקנות ועדת השופט לוי שהוא עצמו מינה, רועד כעלה נידף מפני החונטה השמאלנית השולטת בממסד המשפטי, ומניח למסמך המשפטי החשוב הזה להעלות אבק במגירה.
הם מחו על כך שרק כפיצוי על הרס שכונת האולפנה בבית-אל אפשר היה לקבל הבטחה לבניית 300 יחידות דיור במקום. וגם על כך שהתוכנית הזאת, שההבטחה לממש אותה הופרה בבוטות ובמצח נחושה, נשלפת כעת שוב בניסיון לפצות על הבטחה נוספת שהופרה - להסדיר חוקית את בתי דריינוף.
הם מחו על כך שבמקום למצוא פתרון משפטי מהיר להסדרת מאחזים שנבנו לפני שנים רבות בברכתה ובמימונה של ממשלת ישראל, ממשלת נתניהו מאפשרת לגופי שמאל קיצוני החותרים לחורבן ההתיישבות כולה לגרור את כולנו באף לסיפור משפטי קפקאי שנמשך שנים ארוכות.
יעלון ממשיך לאכזב
בתפקודו בפרשת המבנים בבית-אל, שר הביטחון בוגי יעלון הוכיח השבוע יכולת מבצעית של הפתעה ותחבולה, אבל מעט מאוד כישורים פוליטיים.
הוא שיחק לידיו של נפתלי בנט, שבעבר לא הסתיר את שאיפתו להחליף אותו במשרד הביטחון, והשבוע הצליח להפוך את יעלון לאשם העיקרי בסיפור.
בזמן הלא ברור שנותר לכהונתה של הקואליציה השברירית הזאת, יעלון יצטרך להתאמץ מאוד כדי לרצות את תומכי ההתיישבות הרבים בליכוד, אשר לוטשים עיניים בתימהון ולא מאמינים שזהו האיש שכה ייחלו ליום שבו יחליף את אהוד ברק במשרד הביטחון. כדאי ליעלון להסתכל על מצב מניותיו הפוליטיות של עמיתו בני בגין, ולהבין מה עלול לקרות למי שמתפקדי הליכוד רואים אותו כאידיוט השימושי של החונטה המשפטית השמאלנית.
בהחלטתו להקדים את תפיסת המבנים בבית אל יעלון הובל על ידי אלוף הפיקוד והרמטכ"ל, שרצו להבטיח לעצמם חיים קלים במקרה שבג"ץ ידחה את עמדת המדינה ויורה להרוס את הבתים. אבל יעלון לא הבין, ואולי לא רצה להבין, שבכך הוא גם הקל על שופטי בג"ץ לקבל את ההחלטה שקיבלו, תוך שהוא משחרר אותם מן החשש מפני התלקחות אלימה כתוצאה מהחלטתם.
שר הביטחון יכול להישבע עד מחר שהוא פועל למען ההתיישבות ככל יכולתו, במסגרת האפשרויות החוקיות. למעשה הוא נתפס כמי שמונהג ואינו מנהיג, כמי שהכפופים לו מנהלים אותו וכובלים את ידיו. אופק האפשרויות החוקיות שעומד לנגד עיניו מוגבל למה שהיועצים המשפטיים השמאלנים של המינהל האזרחי מציגים בפניו. יעלון עלול ללמוד בדרך הקשה שההתעקשות שלו לא למסור את האחריות על המינהל האזרחי לידי סגנו הרב אלי בן דהן, בניגוד להסכם הקואליציוני, עלולה לגרום לכך שמשרד הביטחון כולו ייצא מתחום אחריותו.
יעלון יצטרך לעמול קשה כדי לזכות מחדש בתדמית ידיד ההתיישבות, שנשחקה עד דק בתקופת כהונתו כשר הביטחון. לאחר שהשבוע הקדים רפואה למכה על ידי תפיסה מוקדמת של הבניינים עוד לפני שמוצו ההליכים בבג"ץ, כדאי מאוד ליעלון להקדים רפואה לפני המכה שצפויה ליפול עליו בסיבוב הפריימריז הבא. הוא יכול לעשות זאת על ידי הובלת מהלך של ביטול הקפאת התכנון ביישובים ואישור תוכניות מתאר (תב"ע) ביישובים רבים. הוא יכול גם לעשות צעד קטן וסמלי לקראת החזרת הגלגל אחורה והקמתה מחדש של ההתיישבות שבזכות התנגדותו להחרבתה לפני עשר שנים זכה בהרבה תמיכה ואהדה. צעד קטן וסמלי שכזה יכול להיעשות באופן מיידי באזור צפון השומרון.
בטרם מונה לשר הביטחון התבטא יעלון בזכות השיבה ליישוב חומש. כשר הביטחון שהסמכות והאחריות בידיו, הוא מסתפק במס שפתיים. אירועי השבוע מסמנים אפשרות שהיא לכאורה קלה יותר: להתחיל את מהלך השיבה ליישובי צפון השומרון באכלוס מחודש של נקודת התיישבות בשא‑נור. מבנה המצודה הקיים בשא‑נור מאפשר אחיזה יהודית במקום בלי צורך בהליכי רישוי מורכבים והכנת תוכניות מתאר. אפשר ליישב את המצודה בכמה משפחות או לאפשר הקמת ישיבה במקום. צעד קטן כזה לא אמור לעורר בעיות קשות במישור המדיני והביטחוני, אבל הוא יתקבל בהתיישבות בשמחה ובהכרת טובה, ויוכל אולי להחזיר ליעלון משהו מהתמיכה הפוליטית שאבדה לו השבוע.
חלון ההזדמנויות של שקד
כמו בימי המשא ומתן הקואליציוני עם הבית היהודי, גם השבוע הוכיח נתניהו שביחסיו עם הציונות הדתית הוא מבין רק כוח.
בקושי עברו שבועיים מאז שהוא דחה בהתנשאות ובשם אינטרסים לאומיים עליונים את בקשת ראש מועצת בית-אל שיעמוד בהבטחותיו בכל הנוגע לבנייה ביישוב. השבוע, לנוכח העימותים בשטח, וכשמעל לראשו מרחף איום של הבית היהודי לחולל משבר קואליציוני, נתניהו השתחרר לפתע מאימת אובמה, הצליח למצוא את העט בכיסו וחתם על אישור לבניית 300 היחידות המובטחות. המסקנה ברורה. לא צריך לחכות למשבר חמור כדי לאלץ את נתניהו לקיים את הבטחותיו. בקואליציה הצרה העומדת לרשותו, נתניהו זקוק לבנט וחבריו לא פחות משהם זקוקים לו. כל הבלגה על הפרת הבטחה משדרת חולשה ומובילה להפרת הבטחה נוספת.
על הבית היהודי בכלל ועל שרת המשפטים איילת שקד בפרט מוטלת האחריות לשנות את יחסי הכוחות ומערכת היחסים בין הכנסת והממשלה ובין הממסד המשפטי. ההחלטה המקוממת של שופטי בג"ץ השבוע, תוך דחיית עמדת המדינה שתמכה בהכשרת המבנים, היא עוד ביטוי להזנחה הממושכת מאוד של חזית המאבק על דמותה של מערכת המשפט. לא ביום אחד אפשר לתקן עיוותים שהשתרשו במערכת במשך עשרות שנים, אבל שינוי הכיוון צריך להיעשות וגם להיראות.
בחודשים הקרובים תוכל שקד להשפיע על זהותו של היועץ המשפטי לממשלה הבא, ואולי באותה הזדמנות להביא סוף סוף לפיצול בין תפקיד היועץ לתפקיד התובע הכללי. חשוב מאוד להעביר בכנסת את הצעת החוק שיזמה שקד בעבר שתאפשר לחברי הכנסת, נבחרי העם, לחוקק מחדש חוקים שבג"ץ פסל.
על פי הכללים הקיימים, מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון אמור להתבצע רק בעוד שנתיים. ספק אם הממשלה הזאת תחזיק מעמד עד אז. עדיף לחשוב על שינוי של הכללים, למשל בחירת עוד כמה שופטים לבית המשפט העליון, באופן שיאפשר להכניס קצת איזון אידיאולוגי בבג"ץ עוד בקדנציה של שרת המשפטים הנוכחית.
לתגובות: eshilo777@gmail.com