לקראת צום תשעה באב פנה רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ לציבור בבקשה לפקוד בהמוניו את הכותל. \"אין מקום מתאים יותר להתאבל על חורבן בית המקדש מאשר בכותל המערבי\".
נמסר כי במוצאי תשעה באב, עם גמר הצום בשעה 20:18, יחולקו משקאות קלים ועוגות לאלו שיסיימו את הצום בכותל. לאחר מכן, משעת מוצאי הצום ועד השעות הקטנות של הלילה, יתקיימו במקום ריקודים לקיים את מנהג האדמו\"רים וקהל החסידים לקדש את הלבנה בשירה ובריקודים בשל האמונה המסורתית כי בתשעה באב נולד גם מושיען של ישראל.
השנה יזם האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך בשיתוף עם סגן שר החוץ הרב מיכאל מלכיור מפגש לחלקי אוכלוסייה שונים בליל תשעה באב בכיכר רבין. בתכנית קריאה במגילת איכה ואמירת קינות, ולאחר מכן דיון בלקחי חורבן בית המקדש והשלכתם לדורנו. בין המשתתפים מלבד מלכיור גם רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב, הרב יוחנן פריד, מנהל האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, והאלוף עוזי דיין.
בראיון לגלי צה\"ל אמרה אתמול רות קלדרון, ראש מכללת עלמא, כי ללא בית המקדש אנחנו כמו \"הומלסים\". את הדברים האלה אמר קלדרון בקשר למשמעותם של תשעה באב ושל החורבן. לוח השנה העברי, לדבריה, מאפשר לערוך פסק זמן כדי לחוש את חסרון בית המקדש, שהוא, כלשונה כמו חיסרון בבית. היא הסבירה כי אדם צריך להכיל בתוכו את התחושה שבגלל אובדן הבית הוא זרוק בעולם, אבוד וחסר ביטחון. זוהי תחושה קיומית, אומרת קלדרון, גם במובן הלאומי.
לדבריה, יש להפנים את ההרגשה כי חורבן בית המקדש אוצר בתוכו תחושה עמוקה המשפיעה על אישיותו של האדם כי הוא בגלות וכי חסר לו בית. תשעה באב הוא יום שבו חווים את הצער שבהרגשה שאין לאן לילך מהחורבן. קלדרון מציינת כי אגדות החורבן נמצאות במסכת גיטין העוסקת בגט ובגירושין, וכי בכך מרמזים לנו חז\"ל את הקשר שבין הבית הפרטי של האדם לבין הבית הלאומי, הבנוי על יסודותיו של הבית הפרטי. מי שמתנהג כמו בן אדם אל ילדיו, אל אשתו ואל אנשים אחרים יוצר חוסן ברמה התרבותית לאומית, ומי שההרס שולט בביתו הפרטי אין בכוחו להחזיק את הבית הלאומי. בעצם הצבתן של אגדות החורבן במסכת גיטין אומרים לנו חז\"ל כי כדי לשקם את חורבותיו של המקדש עלינו להתחיל לתקן את הבית הפרטי.
הוויכוח שהתלהט בשנים האחרונות בין דתיים לחילוניים בנושאים כמו סגירת בתי עינוגים חסם את היכולת לחוות את החורבן באופן אישי בכל המגזרים, כך אמר הרב דב ברקוביץ משילה, שהשתתף גם הוא בשיחה.
לדבריו, בשנתיים האחרונות, לאור המתרחש כלפי היהודים בארץ ובעולם התחדדה דווקא תחושתו של היהודי כלפי מקומו על כדור הארץ. לדבריו, לא צלחו נסיונותיהם של יהודים להתנתק מההכרה שהעולם הזה אינו מתוקן, ושקיימים בו רשעות ורוע כמו אלו של בין לאדן ואל קעידה, היכולים לפרוץ הביתה בכל רגע. יתר על כן: ליהודי הייתה תמיד יכולת להסתכל בפניהם של הנחש ושל הנאצי, גם בגיטאות, ובו בזמן גם לשיר את שיריו ואפילו להניח תפילין, גם כשהיה לו קשה. גם אלו שבכוונה לא הניחו תפילין בגטו או במחנה הריכוז, מפני שלא יכלו להאמין, הביעו את האופטימיות שלהם בכך שיצאו ובנו משפחות חדשות, אומר ברקוביץ.
לדבריו, דווקא מאותו מהמקום שבו מסתכלים ישר אל הרוע והרשעה נולדים מחדש, והעובדה היא, הוסיף, כי ימים אחדים לאחר תשעה באב מופיע בלוח העברי ט\"ו באב, שהוא מועד החתונות וההתקשרות של האוהבים. ממקום החורבן מתגלים החיים, מסכם ברקוביץ.
נמסר כי במוצאי תשעה באב, עם גמר הצום בשעה 20:18, יחולקו משקאות קלים ועוגות לאלו שיסיימו את הצום בכותל. לאחר מכן, משעת מוצאי הצום ועד השעות הקטנות של הלילה, יתקיימו במקום ריקודים לקיים את מנהג האדמו\"רים וקהל החסידים לקדש את הלבנה בשירה ובריקודים בשל האמונה המסורתית כי בתשעה באב נולד גם מושיען של ישראל.
השנה יזם האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך בשיתוף עם סגן שר החוץ הרב מיכאל מלכיור מפגש לחלקי אוכלוסייה שונים בליל תשעה באב בכיכר רבין. בתכנית קריאה במגילת איכה ואמירת קינות, ולאחר מכן דיון בלקחי חורבן בית המקדש והשלכתם לדורנו. בין המשתתפים מלבד מלכיור גם רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב, הרב יוחנן פריד, מנהל האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, והאלוף עוזי דיין.
בראיון לגלי צה\"ל אמרה אתמול רות קלדרון, ראש מכללת עלמא, כי ללא בית המקדש אנחנו כמו \"הומלסים\". את הדברים האלה אמר קלדרון בקשר למשמעותם של תשעה באב ושל החורבן. לוח השנה העברי, לדבריה, מאפשר לערוך פסק זמן כדי לחוש את חסרון בית המקדש, שהוא, כלשונה כמו חיסרון בבית. היא הסבירה כי אדם צריך להכיל בתוכו את התחושה שבגלל אובדן הבית הוא זרוק בעולם, אבוד וחסר ביטחון. זוהי תחושה קיומית, אומרת קלדרון, גם במובן הלאומי.
לדבריה, יש להפנים את ההרגשה כי חורבן בית המקדש אוצר בתוכו תחושה עמוקה המשפיעה על אישיותו של האדם כי הוא בגלות וכי חסר לו בית. תשעה באב הוא יום שבו חווים את הצער שבהרגשה שאין לאן לילך מהחורבן. קלדרון מציינת כי אגדות החורבן נמצאות במסכת גיטין העוסקת בגט ובגירושין, וכי בכך מרמזים לנו חז\"ל את הקשר שבין הבית הפרטי של האדם לבין הבית הלאומי, הבנוי על יסודותיו של הבית הפרטי. מי שמתנהג כמו בן אדם אל ילדיו, אל אשתו ואל אנשים אחרים יוצר חוסן ברמה התרבותית לאומית, ומי שההרס שולט בביתו הפרטי אין בכוחו להחזיק את הבית הלאומי. בעצם הצבתן של אגדות החורבן במסכת גיטין אומרים לנו חז\"ל כי כדי לשקם את חורבותיו של המקדש עלינו להתחיל לתקן את הבית הפרטי.
הוויכוח שהתלהט בשנים האחרונות בין דתיים לחילוניים בנושאים כמו סגירת בתי עינוגים חסם את היכולת לחוות את החורבן באופן אישי בכל המגזרים, כך אמר הרב דב ברקוביץ משילה, שהשתתף גם הוא בשיחה.
לדבריו, בשנתיים האחרונות, לאור המתרחש כלפי היהודים בארץ ובעולם התחדדה דווקא תחושתו של היהודי כלפי מקומו על כדור הארץ. לדבריו, לא צלחו נסיונותיהם של יהודים להתנתק מההכרה שהעולם הזה אינו מתוקן, ושקיימים בו רשעות ורוע כמו אלו של בין לאדן ואל קעידה, היכולים לפרוץ הביתה בכל רגע. יתר על כן: ליהודי הייתה תמיד יכולת להסתכל בפניהם של הנחש ושל הנאצי, גם בגיטאות, ובו בזמן גם לשיר את שיריו ואפילו להניח תפילין, גם כשהיה לו קשה. גם אלו שבכוונה לא הניחו תפילין בגטו או במחנה הריכוז, מפני שלא יכלו להאמין, הביעו את האופטימיות שלהם בכך שיצאו ובנו משפחות חדשות, אומר ברקוביץ.
לדבריו, דווקא מאותו מהמקום שבו מסתכלים ישר אל הרוע והרשעה נולדים מחדש, והעובדה היא, הוסיף, כי ימים אחדים לאחר תשעה באב מופיע בלוח העברי ט\"ו באב, שהוא מועד החתונות וההתקשרות של האוהבים. ממקום החורבן מתגלים החיים, מסכם ברקוביץ.