אמנון שומרון
אמנון שומרוןצילום ארכיון: איריס לויט

רק בחודש האחרון נרצחו שלושה יהודים בידי ערבים. דוד בר קפרא מרחובות נרצח על ידי פועל שעבד אצלו, דני גונן נרצח על ידי ערבי שביקש את עזרתו, ומלאכי רוזנפלד נרצח מירי בשובו ממשחק כדורסל.

בנוסף לכך, נרשמו מאות אירועי טרור ערבי שכללו ירי על יהודים, זריקת בקבוקי תבערה והשלכת אבנים. בהר הבית יהודים עוברים השפלה על בסיס יומי. ההסתה הערבית לא פוסקת לרגע, כולל קריאות גלויות לרצח יהודים.

מקבץ קצר זה של שנאה ורצח יהודים זוכה לאדישות ישראלית מתמשכת, כאילו מדובר בפרטים אקראיים. הציבור נמנע מלדרוש מהח"כים הערבים להביע הסתייגויות, ואלה מצדם לא מרגישים צורך דחוף ליזום את זה. וכשהם נדחקים לכך, הם משיבים בנוסח הקבוע שהם "מגנים אלימות משני הצדדים".

אחרי הרצח בכפר דומא השתנו הכללים. בהלה יהודית, באמתלה של מוסריות יתר, כבשה את המדינה. החל משמעון פרס, היבואן הרשמי של רוצח ההמונים ערפאת, שהסית נגד נתניהו והאשים אותו ברצח, והמשך בריבלין שמתבייש בעמו. בתווך נשמעו קולות שביקשו לערוך חשבון נפש ולהתנצל.

בעיניי התנצלות אמיתית היא לקיחת אחריות והודאה באשמה. ההמלצה שלי לכל מי שחש בצורך למירוק נפשו המיוסרת והפוגענית, להצביע על אחריותו האישית. שיחשוף כיצד תמך במישרין או בעקיפין, בשתיקה או בהנהון ראש, במעשה הרצח הנפשע.

האפשרות האחרת היא לשתוק ולתת למערכות הביטחון ואכיפת החוק למצות את הדין עם הפושעים.

המתודולוגיה של הכאה על חזה האחר היא מפלטם של הצדקנים. אבל היא בעיקר מסוכנת כי הצידוק הערבי לרצח הבא של יהודים יהיה באשמתם. כי אם העם היהודי אחראי על מעשה של יחיד, גם הנקמה הערבית תהיה קולקטיבית.

אמנון שומרון

מנכ"ל 'זליגר שומרון תקשורת'