נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ממשיך את המאבק התקשורתי החזיתי נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וקובע כי אינו זוכר התערבות בסדר גודל כזה של מנהיג זר בפוליטיקה האמריקאית.
בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס פרופ' איתן גלבוע, מומחה ליחסי ארה"ב וישראל, חוקר בכיר במכון בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים, לדבריו של הנשיא האמריקאי.
בראשית הדברים מעיר פרופ' גלבוע כי לא אובמה הוא שיזם את האמירה הזו, אלא מדובר בתגובה לשאלתו של המראיין ששאל את אובמה אם הוא זוכר גורם זר שהתערב באופן שכזה בפוליטיקה האמריקאית ואובמה השיב בשלילה.
באשר לתוכן הדברים הוא מזכיר כי בעבר היו מקרים של פעילות של ממשלות זרות שניסו להוביל את ארה"ב לפעול באופן כזה או אחר, ואחת הדוגמאות הבולטות היא הממשלה הגולה של כווית לאחר כיבוש כווית בידי סאדאם חוסיין. הממשלה הגולה פעלה בדרכים שונות, הסברתיות ופוליטיות, כדי להוביל את ארה"ב למלחמה נגד עיראק הפולשת.
באשר לעצם העימות בין אובמה לנתניהו אומר פרופ' גלבוע כי אכן בשבוע האחרון ישנה התדרדרות במובן שבו שני הצדדים לוקחים את העימות ביניהן באופן אישי. "אובמה אומר על נתניהו שהוא לא חושד בכנות דבריו אבל הוא טועה, ונתניהו אומר על אובמה שהוא לא מפקפק בכנותו אבל ההסכם גרוע מאוד וישיג תוצאות הפוכות. העימות הופך לאישי".
גלבוע מחדד ומבהיר כי אובמה רואה בהסכם ההולך ונרקם את פסגת ההצלחות המדיניות שלו, הוא סבור שההסכם ימנע נשק גרעיני והנה ראש ממשלת ישראל מקלקל לו את ההישג כאשר לתחושתו הוא מפעיל גורמים במפלגה הרפובליקאנית כדי שאלה יובילו את ההתנגדות להסכם.
גלבוע קובע כי לתחושות אלה אין בסיס מוצק דיו שכן "לרפובליקאנים יש חשבון עם אובמה, והם לא צריכים את ראש ממשלת ישראל כדי לומר שההסכם גרוע. מאז שאובמה נכנס לתפקידו הם מנהלים מערכה מאוד תקיפה נגדו בכל תחום, וגם אם נתניהו לא היה עושה כלום היו יוצאים נגדו בחזית אחת, כך שלומר שהוא זה שמפעיל אותם זה מוגזם".
עוד מוסיף פרופ' גלבוע וקובע כי גם דבריו מהימים האחרונים ולפיהם רק ישראל מתנגדת להסכם הם דברים שאינם נכונים שהרי כל מדינות ערב לבד מסוריה מתנגדות להסכם זה. לדבריו גם בניסיונותיו להפחיד את הציבור האמריקאי כשהוא טוען כי ללא ההסכם תהיה מלחמה, אובמה זורה חול בעיני הציבור האמריקאי, "הרי אובמה לא יעשה מלחמה עם איראן בשום תנאי וזו הסיבה שההתנהלות שלו במו"מ הייתה קלוקלת".
"יש בדבריו הרבה מאוד אי דיוקים. הוא לחוץ. הוא קורא את הסקרים ורואה את השטח", אומר גלבוע ומזכיר גם את דבריו של מייק שומר, שעשוי להיות מנהיג הרוב או המיעוט בסנאט, הסבור כי ההסכם לא טוב, "זו מכה משמעותית עבור אובמה והוא בלחץ".
עוד מוסיף פרופ' גלבוע ומציין כי בעוד אובמה מביע חשש שמא אם ייכשל ההסכם תאבד ארה"ב את אמינותה המדינית, הרי שמי שאחראי לכך שארה"ב איבדה את האמינות שלה זה אובמה עצמו לאחר שהפעיל מדיניות כושלת גורפת במזה"ת, וכעת מעט מנהיגים במזה"ת סומכים עליו.
לדברי גלבוע הסקרים בארה"ב, סקרים שאותם קורא אובמה, מלמדים על רוב בציבור שאומר לקונגרס תפסלו את ההסכם הזה. להערכתו רוב הרפובליקאני יצביעו נגד. הנשיא יכול לבטל הצבעה כזו של הקונגרס והקונגרס יכול לבטל את הווטו של הנשיא ברוב של שני שליש, רוב שכעת אינו קיים ולכן הווטו הנשיאותי יישאר".
"הסקרים מוכיחים שיש רוב נגד ההסכם הזה והוא נובע בין היתר מכך שגם הנשיא אומר שאיראן ממשיכה להיות אויבת של ארה"ב והוא לא בטוח שבאמת איראן לא תפר את ההסכם הזה. הוא עצמו מציב ספיקות אז הציבור לא מבין איך אם כך ניתן לטעון שזה הסכם טוב.
"הציבור שומע את הדברים והוא לא מטומטם. אובמה מצידו אומר את האמת, שיש הרבה בעיות עם ההסכם הזה, אבל הוא חוזר ואומר שזה ההסכם הטוב יותר שניתן להשיג ונתניהו לא מציג חלופה. הוא חשב שאם הוא יגיד את זה כך הציבור יקנה את זה אבל הציבור לא קונה את זה".
לנוכח כל אלה סבור פרופ' גלבוע כי עדיף היה לנתניהו לצמצם את ההופעות והביקורת שלו שכן אחרים עושים עבורו את העבודה. "יש כאן סכנות ואיומים על אינטרסים אמריקאים" ומשום כך ההתנגדות מגיעה מארה"ב עצמה ללא קשר לביקורת ולפעילות של נתניהו.
גלבוע מזכיר כי כבר כעת מבהיר מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, כי אם ההסכם ייפול ישראל תואשם בכך, והדבר יוביל לבידוד נוסף שלה. לדבריו המשמעות של בידוד כזה יכולה להיות סנקציות כאלה ואחרות נגד ישראל מעבר לתוספת הרעל שיעבור בין שני המנהיגים. על כל אלה, לטעמו, ניתן היה לדלג שכן ההתנגדות הפנימית בארה"ב להסכם היא גדולה דיה ללא צורך במהלכיו של נתניהו.
לקראת תום הדברים נשאל פרופ' גלבוע בעקבות דבריו של אובמה שאינו זוכר מעורבות זרה בפוליטיקה האמריקאית, אם לא זכורה התערבות אמריקאית בפוליטיקה הפנימית ישראלית. גלבוע משיב ומציין כי "היו לא מעט מקרים שבהם נשיאים ניסו להתערב במערכות בחירות. מנגד היו גם ניסיונות של ישראלים להתערב בבחירות בארה"ב כמו ב-2012 כשנתניהו נראה היה כתומך במיט רומני".
בהקשר זה של מערכות בחירות המתאפיינות במעורבות אמריקאית הוא מזכיר בעיקר את בחירות 96' בין נתניהו לשמעון פרס, כאשר קלינטון ושורת אישים הגיעו לישראל כדי לחזק את מעמדו בציבור הישראלי.
לבד מזאת הוא מזכיר לחצים אמריקאים כאלה ואחרים על ישראל, אך לטעמו במקרים אלה מדובר במהלכים הנותרים בגדר הלגיטימי. "הדברים תלויים בעוצמת ההתערבות ורציפות ההתערבות".