מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה ילדים וסכרת נעורים בבית החולים הדסה בירושלים, פרופסור דוד צנגן, מסביר בראיון לערוץ 7 מדוע יש צורך בצעד של הזנה בכפייה, זאת על רקע שביתת הרעב מצד מחבלים הכלואים בישראל.
בפתח הראיון הוא מסביר את הדרכים לבצע את ההזנה, "יש מספר אפשרויות, יש הזנה דרך האף שזה נקרא זונדה ויש גם הזנה שאפשר לתת דרך הווריד כל מיני חומרים שיכולים לשמור על בן אדם ולספק לו שומנים, חלבונים וסוכרים כך ששביתת רעב לא תהיה שביתת רעב מלאה".
פרופ' צנגן מסביר על הבעייתיות שבהליך, "להזין בכפיה זה דבר שבאופן עקרוני לא מקובל ורופאים בוודאי לא ירצו להשתתף בדבר כזה ולעשות את זה, כי האכילה ובכלל כל הפעולות שלו הם זכותו של אדם והאוטונומיה שלו וגם הזכות של הבן להחליט האם לקבל טיפול או לא אנחנו מאמינים שזו הבחירה החופשית של בן האדם".
הוא נותן דוגמאות שבהן הרופאים אינם נענים לבקשות החולה, "יש מצבים חריגים שבהם מתערבים ומחליטים לעשות דבר הפוך ממה שהחולה ביקש, מכיוון שיש חשש שכושר השיפוט שלו לקוי, לכן אני חושב שיש מקרים שאנחנו חורגים בהם ונותנים טיפול למרות הבעת רצון נגד הטיפול כי ההחלטה לא כשירה".
למרות כל הדברים שאמר הוא מסביר למה במציאות הישראלית יש צורך בצעד הזה, "אני חושב שגם בסוגיה שעלתה עכשיו, של ניסיון של אנשים לכפות דברים פוליטיים על ידי שביתת רעב גם שם כל מקרה צריך לידון לגופו, אבל זאת אחת הדרכים.
כמובן דרך אחרת היא כמו שעשתה בזמנו מרגרט תאצ'ר שנתנה לשובתים לשבות עד שמתו. צריך לעמוד מאחורי היכולת שלך לקבל החלטות אף על פי שמישהו עושה דבר כזה".
"אנחנו לא יכולים לאפשר לבן אדם לכפות על החברה פתרונות או מצבים שהחברה רואה בהם סיכון לחייה", הוא אומר.