'נפשי בשאלתי'
הראל טל
כבר מהצלילים הראשונים באלבום הבכורה של הראל טל אפשר לחוש את הפוטנציאל.
"עת דודים", עם לחן מרענן במיוחד לפיוט העתיק, מייצר אמירה מוזיקלית ברורה המוהלת ישן בחדש. בלי טריקים זולים, ועם הרבה כישרון ויכולת לייצר קו אישי, הראל טל מוכיח שיש לו את זה.
טל מוביל להקת חתונות מצליחה מזה עשור, ונראה שתהליך ההתבשלות הזה תרם לא מעט לתוצאה הסופית. אמנם לקח לו לא מעט זמן להגיע לזה - עם טיימינג של עשור להתנתקות ושנתיים לנס הגדול שאירע לו כשנפגע ממכת חשמל במהלך שבע ברכות של חבר - אבל בסופו של דבר, נראה שההמתנה השתלמה. רואים שהוא מגיע מבושל, בעל ניסיון ובעיקר בעל אמירה וסגנון משלו.
מעבר לכך, ההפקה המוזיקלית של אבי טל נתנה טאץ' הולם לכל אחד מהשירים, כולל נגיעות פאנק ומוזיקה אירית וחסידית. אין ספק שכל התבשיל הזה ישב לא מעט זמן על האש.
אז איפה היה אפשר לשפר בכל זאת, ומה אפשר לייעץ לטל לקראת האלבומים הבאים? קצת אמירה אישית, אם אפשר. רוב השירים כאן מבוססים על המקורות, והיה מוסיף אם היו עוד קצת שירים שיוצאים מהקישקעס, כמו "אבא תרחם", שכתב והלחין הראל עצמו.
גם מבחינת המעטפת הכללית, חסר לי קצת חספוס, משהו אוונגרדי, לא צפוי, מפתיע, כזה שתופס אותך בבטן וגורם לך לשאול "איך הם חשבו על זה?". כחובב פופ מושבע אני יכול להסתדר גם עם המכלול הקיים. אבל כדי לפנות לקהלים נוספים ולצקת במוזיקה שלו אמירה יותר מחודדת ויותר ייחודית, הראל חייב להתחספס מעט באלבומים הבאים. אבל בשביל אלבום בכורה, כאמור, התוצאה בהחלט טובה ונעימה לאוזן.