צאי וראי כמה את מפסידה שאינך מצווה על תפילה במניין, עולה קול בקרבי.
יום אחד חזר בעלי מהתפילה נרגש ונדהם. מסתבר שאחד המתפללים מגיע בימי החול לבית הכנסת כאשר על מוט אחד של משקפיו מוצמד מכשיר קטן שנראה כמו מצלמה.
בעלי חשב שמדובר במצלמת גוגל שמצלמת ומקליטה ברציפות את כל מה שנמצא מולה, ותמה שאותו שכן, איש הייטק צעיר, בא עמה בקביעות גם לתפילה.
באותו יום הוא ניגש אליו אחרי התפילה והביע בפניו את פליאתו. והנה, מתברר שאין זה שעשוע של צילום הסביבה במצלמת גוגל, אלא פיתוח חדש: מכשיר ראייה לעיוורים. כן, עיוור מרכיב על משקפיו את המצלמה המחוברת למחשב קטן ומשוכלל שנמצא בכיסו ובו תוכנה מיוחדת, וכל מה שנמצא מול המצלמה מיד מתורגם לצלילים ומילים, והעיוור יכול לראות.
אותו בחור, שהוא מהצוות המפתח את התוכנה הזאת, הולך כל היום עם המצלמה והמכשיר כדי שיוכל לשדרג ולשכלל את ההמצאה, שאמורה לשנות את חייהם של העיוורים. התוכנה המיוחדת הזאת לומדת כל הזמן את עולמו ואת צרכיו של העיוור, יודעת ממה להתעלם ועל מה להודיע, ומתרגמת למילים כל דבר אפשרי. כך יכול העיוור לעמוד בתחנת אוטובוס ולהפנות את ראשו (כשהמצלמה על משקפיו) לאוטובוס המתקרב, ואז הוא ישמע באוזניו למשל "מתקרב אוטובוס מספר 77 וכתוב עליו לרמת גן". המכשיר אמור לקלוט מידע מהמצלמה, ולתרגם אותו לפי צורך העיוור למילים. העיוור יכול גם להפנות את ראשו מול הספר והמכשיר יתחיל לקרוא את מה שכתוב בדף הפתוח מולו, או תוך כדי הליכה לספר לו שיש דלת מספר 5 מימין או מדרגות משמאל וכתוב מעליהן "יציאה", או שיש מכשול לפניו על הקרקע, או שחבר שלו מתקרב - והשמיים הם הגבול.
כמה מאות עיוורים בעולם כבר משתמשים בגרסת הבטא (גרסה ראשונית ולא רשמית) של המכשיר והתוכנה שמשתכללים כל הזמן, אבל בינתיים התוכנה מפותחת רק באנגלית מסיבות מובנות. כשהמכשיר ייצא לשוק בקרוב, בעזרת ה' יתברך, צפוי לו ביקוש גדול. מיליוני עיוורים בעולם יוכלו בזכותו לשנות את חייהם ללא הכר. האם אין זה חלק מתיקון העולם לקראת ביאת המשיח?
עוד דגל ועוד דגל
אבל עד שאנו עוסקים בטכנולוגיות שעשויות לשנות את העולם, קיימים בקרבנו כוחות אין-ספור שמקדמים בוודאי את בואו.
עלעלתי בחוברת ההצדעה לציונות הדתית שהוציא לאור יו"ר העיתון שאתם מחזיקים בידכם, ונשימתי נעתקה. כמה אנשים טובים יש בעם ישראל. אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד! חלקם הגדול היה עלום בעבורי עד לאותו עלעול. חלקם בחרו להיות מאחורי הפרגוד, מגודל מעלתם. כמה אלונקות עמוסות ביוזמות חינוכיות, חברתיות, תורניות, תרבותיות, ציוניות וביטחוניות נישאות על כתפיים. כמה מפעלי צדקה וחסד, כמה הפצת תורה, כמה מסירות נפש על ארץ ישראל.
תקצר היריעה מלהכיל, אז נסתפק בכמה דוגמאות: מפעלות הציונות הדתית, עם ישראל אחד, חברים לרפואה, רגבים, עמותת אחים לבית, ארגון תעסוקטיף, ארגון מעגלים, שליש גן עדן, מסע ישראלי, סוכנות הידיעות תצפית, הזולה של חצרוני, הפינה החמה לחיילים של רותי גיליס בצומת הגוש, מכון מאיר, מכון פועה, עמותת אלע"ד, ארגון לאורו נלך, תיאטרון לחישה ואספקלריא, ועוד ועוד. מסחרר ממש.
בעקבות הדברים הגעתי לפתרון תעלומה שמטרידה את מנוחתי זה שנים רבות, והיא מיעוט התורמים הכבדים מהציבור שלנו לעולם התורה, ולישיבות שלנו בפרט. ברשימה שבחוברת מופיעים אנשים צדיקים, בני זבולון שתומכים בבני יששכר בענווה, בלב רחב ובמסירות נפש. ועדיין, יש אצלנו הרבה פחות אנשים כאלה מאשר בעולם החרדי, והמלגות של האברכים בכוללים שלנו משקפות זאת.
והנה התשובה: פשוט מאוד, הציבור שלנו נושא על כתפיו כל כך הרבה דגלים - יישוב ארץ חמדה, שחרורו של יונתן פולארד (בקרוב בימינו ממש), גרעינים תורניים, שירות משמעותי בצה"ל, העצמת תרבות יהודית אותנטית, עלייה, חיבור העם לארץ ישראל ולמורשת ישראל, גוש קטיף תיבנה ותכונן, החזרה בתשובה מתוך משנה אמונית סדורה, תקשורת ישראלית אותנטית שיונקת ממעיינות התורה, קייטנות אינספור לילדים עם נכויות גופניות ונפשיות שונות, טיפול בהתמכרויות בדרך התורה והכלת נוער שזועק לעזרה, ואחרון חביב: דגל לימוד התורה והחזקתה. ואמנם הוא הדובדבן שבקצפת, אך מאחוריו קיימת רשימה ארוכה, ולכן אין מספיק תורמים לישיבות להאדרת עולם התורה פרופר.
אך התורה היא חיינו ואורך ימינו ובה נהגה יומם ולילה. ובלי קמח, תורה מנין? אין זה סוד שבישיבות הציוניות המלגה לאברך מסתכמת בכמה מאות שקלים, הרבה פחות מאשר בכוללי אברכים בציבור החרדי. מה עוד שבציבור החרדי היקר ישנם אברכים שלומדים במקביל בכמה כוללים. אז לא מעט אברכים בציבור שלנו (וביניהם חלק מבניי וחתניי) מפשילים שרוולים ושוטפים ומנקים בתים ורצפות בבנייני מגורים להשלמת פרנסתם, דבר שאיננו מצוי כמעט בציבור החרדי.
איפה כבוד התורה, תשאלו? בענוותנותו של התלמיד-חכם ששוטף חדרי מדרגות בשכונה, כשבאוזניות הוא שומע שיעור של ר' אשר וייס או את הדף היומי, בצניעותו ובפשטות אורחות חייו. בדרך כלל אין לו דירה ברשותו. הוא גר בקרוואן עם חמשת ילדיו או בדירה שכורה קטנטנה בשכונה הסמוכה לישיבה, ומאוד שמח בחלקו. אשרי הבתים שאת חדרי מדרגותיהם מנקים תלמידי חכמים מובהקים, אבל עדיין...
הכוח שבפשטות
בחתונה שלנו התפריט היה מיץ פטל, עוגות ופירות. בהמשך, כאברכים, חיינו בפשטות, כשאני לומדת רפואה ובעלי לומד תורה ומלמד פה ושם, ולא חסרנו דבר. כך ראינו במו עינינו איך כל תינוק שהתווסף למשפחה הביא עמו ברכה, כדברי הרב אליהו זצ"ל: "ילד נולד וכיכר לחם עמו".
אבל היו גם אתגרים. ערב אחד כשחזרתי הביתה וניגשתי להכין לשנינו ארוחת ערב מאוחרת, חיפשתי את רבע האבוקדו שהשארתי במיוחד לארוחה זו - ואיננו. מסתבר שהמטפלת הרעבה אכלה אותו בשקיקה אחר הצהריים, כשהיא לא מעלה על דעתה שהוא אמור להיות במרכזה של ארוחת הערב שלנו. כך נאלצנו להסתפק באותו ערב בלחם וגבינה, כשדמעותיי המלוחות תיבלו את התפריט העשיר. פת במלח תאכל, כפשוטו.
ואולי אם היו לי אז משקפי גוגל חדשים, הייתי רואה בעיני רוחי את כל הטוב אשר גמל לי ה'.
לתגובות: drchana2@gmail.com