לא זכיתי עדיין ללמוד את משנת הרב קוק באופן מסודר ושיטתי, אבל למרות זאת הרב קוק מלווה את חיי בערך מגיל שש עשרה.
בזכות הפנייה להשתתף בפרויקט הזה, חיפשתי בספרייה הביתית את הספר הראשון שלו שלמדתי - 'אורות התורה'. קניתי אותו לעצמי כשהתחלתי להסתקרן לגבי הדבר הזה שנקרא יהדות. מצאתי בספר הערות קטנות בעיפרון, בכתב ידי, שמלוות את הפרקים הראשונים. כמעט כל משפט שם מסומן בעיפרון, מרוב התלהבות.
הנה למשל קטע שאני זוכרת עד היום: "כל הלומד תורה הוא מוציא מהכוח אל הפועל את מציאות חוכמתה מצד נפשו, ובוודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו, לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת. ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלימודו". ליד הפסקה הזאת כתבתי אז לעצמי: "כלומר, כל נפש שלומדת תורה מגדילה תורה, כי חיבורה לתורה הוא יחידי". או במילים אחרות, כמו שלכל אחד מאיתנו יש טביעת אצבע ייחודית וחד-פעמית, כך גם לימוד התורה שלנו יוצר אור שאין לו תחליף. כשמדובר בתורה, אי אפשר להעתיק שיעורי בית. אי אפשר להסתפק בזה שאחרים לומדים הרבה. זה רעיון שמלווה אותי מאז, וגם בתקשורת, כשאני עוסקת בתורה וביהדות, אני מנסה לזכור שתורה היא גם ההגדרה הזאת, ולא רק המפלגות והח"כים והתקציבים.
כמה שנים אחר כך גיליתי בזכות חמי היקר, הרב אליאב מאיר, את הספר מועדי הראי"ה של הרב נריה. הספר הזה לא יורד משולחן השבת והחג של חמי. בכל מועד הוא מקריא ומקריא את התיאורים על איך הרב קוק חגג את החג הזה, ואיפה, ועם מי, ומה הוא אמר לקהל. יש קטעים שהמשפחה כבר יודעת בעל פה.
הספר הזה הוא אוצר בעיניי, ושמחתי שהוא יצא לאחרונה במהדורה חדשה. קל מאוד לרדד ולשטח את הדמות של הרב קוק לכותרות כמו אהבת חינם או קידוש החול, אולי בלי לחשוב מה זה בעצם אומר. הספר הזה תמיד מזכיר לי שהוא היה איש אלוקים, דמות גדולה ועמוקה עם תביעה אדירה מהדור שלנו.
החל מהשנה יש עוד רעיון של הרב קוק שמלווה אותי, ומלווה עוד רבים: הזמר המוכשר ביני לנדאו, יחד עם תלמידי הישיבה לצעירים, הוציאו ביצוע נפלא לשיר "כנפי רוח". מדובר בפסקה אחת שמופיעה בסוף ספר אורות הקודש, ומי בכלל שם לב אליה עד שהלחן הוציא אותה משם והחל להזדמזם: "עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרוש אותם ויימצאו לך מיד".
כמה עוצמה ואנרגיה חיובית יש במילים האלה. זה נראה לי כמו משפט מחץ של קואוצ'ר-על. שידרנו את השיר בגלי צה"ל כמה פעמים, ובכל פעם התגובות היו נלהבות. יש אנשים שזה הוציא אותם ממצבים לא פשוטים. לכו תדעו אילו עוד אוצרות מחכים להתגלות בשמונים השנים הבאות.
סיון רהב-מאיר
אשת תקשורת