כשעוברים דירה מגלים לפעמים אוצרות ארכיוניים מעניינים. למשל, דברים שנכתבו לפני עשוריים ויותר, שנראים כאילו נכתבו אתמול: מודעות של 'שלום עכשיו', גזירי עיתונים וחומרי הסברה מתקופת אוסלו-רבין. והמסקנה די עגומה: מה שהיה הוא שהווה. השאלה אם מה שהיה הוא שיהיה.
השמאל עוסק בקמפיין הסתה כלל-מגזרי תורן נגד הימין והדתיים: "הדרת נשים", "הומופובים", "אלימות המתנחלים". מטרתם: דה-לגיטימציה ל"אחר" והצגתו כמפלצת מסוכנת.
כך למשל נכתב בעיתון הקיבוץ ב‑1995: "אם צריך אני מוכן לירות למתנחל בין העיניים"; במדור סאטירה משווים את אריק שרון לרייך השלישי, ופניני השטנה של נתן זהבי. כאז כן היום: כותבים שמעידים על כך שהם מסתמכים על הדימויים שיצרה התקשורת.
המשותף בין ממצאי הארכיון שלי ובין המציאות הנוכחית הוא אחד: מלחמת התודעה של הערבים נגד ישראל עובדת באותה דרך של מלחמת התודעה של השמאל נגד הימין. והאחרונה משרתת ומעצימה את הראשונה.
ממשלות ישראל בעבר כלל לא התייחסו לקיומה של מלחמת תודעה נגד ישראל, ועסקו במלחמת ההישרדות - העצמת הצבא ובניית הארץ. היום, תחת שלטון נתניהו, יש הכרה במלחמת התעמולה של 'פלשתין', אבל אין לחימה רצינית נגדה. כלי התקשורת, האוניברסיטאות ומערכת ארגונים חוץ-פרלמנטריים ממומנים היטב דואגים להכפשת ישראל וצה"ל וזורעים פגיעה כלכלית ומדינית. במילים אחרות: דמוניזציה של ישראל ליצירת דה-לגיטימציה שלה.
כך בדיוק עובדת תעמולת השמאל נגד ההתיישבות: ארגוני הקרן לישראל חדשה מפיקים חומרי חדשות מהונדסים היטב וטרור משפטי תוך שיתוף פעולה הדוק עם גורמי חדשות, ויוצרים דמוניזציה להתיישבות. התוצאה של אפקט השנאה והדיבה היא הקלות הבלתי ניתנת לעיכול של החרבת בנייני מגורים שאפשר להסדיר, מעצרים מנהליים שעוברים בשקט תקשורתי מדאיג, וצעדים כלכליים שקטים שמטרתם החרבת ההתיישבות במקום הרחבתה.
למרבה הצער, אחרי אסון ההתנתקות ולמרות החורבן - האסטרטגיה וגם הטקטיקה של הימין נשארה כמעט כפי שהייתה. נבחרי הציבור וההנהגה של מועצת יש"ע אינם משקיעים את המשאבים הרציניים הדרושים בתחום המאבק התודעתי לטיפול שורש במערכות התקשורת, המשפט והאקדמיה. הטקטיקה של מודעות, עצרת והפגנה פה ושם ברגע האחרון ממשיכה.
בנוסף לכך, בכל קמפיין אנטי-מתנחלי יימצא הגאון החדש שבתמורה לשידור בפריים-טיים הציבורי וקידומו האישי יעלה לשידור ויגנה את הציטוט התורן של מתיישב-קיצוני מדי לטעמו, ובכך יתדלק את הנחת היסוד של אחריות קולקטיבית לכל חובש כיפה או מתנחל.
מסע הצלב שנערך בימים אלה נגד הימין הוא קופי-פייסט מתקופת פוסט רצח רבין. וההעתק-הדבק של התנהלות ראשי ההתיישבות מולם מדאיגה עוד יותר.
הכותבת היא מבקרת תקשורת ומייסדת מרכז תדמי"ת לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית