רוחמה בן יוסף
רוחמה בן יוסףצילום: מרים צחי

התחלה: לפני 30 שנה ברובע היהודי בירושלים. בגיל ארבע עברה עם משפחתה לעיר הדרומית דימונה. בת בכורה למשפחה של 11 אחים ואחיות.

רוחמה: נולדה בתשעה באב שחל בשבת. "איזה תאריך חזק להיוולד בו. השאיפה הזאת לגאולה נמצאת ב‑DNA שלי". בשנים האחרונות, בעקבות הקושי להרות, מוצאת בשורש שמה גם את המילה רחם. "הרחם מייצר חיים בעולם הזה. אפשר ללמוד ממנו את יכולות ההכלה, הרחמים והיצירה".

ההורים: האב הרב דוד תורג'מן, ראש מוסדות ישיבת דימונה. האב הקים בדימונה, שהייתה בזמנו עיר פיתוח נידחת, גרעין תורני ומוסדות חינוך רבים. "היום דימונה זה לא מה שהיה פעם". האם פנינה היא "עוגן אמיתי. תמיד ידעתי שהיא כאן בשבילי".

מסירות נפש: האב מעורב בהקמתם של מוסדות רבים בעיר, ביניהם ישיבה תיכונית, אולפנה, ישיבת הסדר, גנים, מדרשה ליהדות, מרכז לימוד 'רוח במדבר' ועוד. האם, מלבד גידול 11 ילדיה, עסקה במפעלי חסד שונים. "ראינו בבית מסירות נפש גדולה של אבא ואמא למען כלל ישראל".

פסנתר: כבר מגיל צעיר הייתה המוזיקה נוכחת בחייה. "בבית שלי הייתה תמיד המון מוזיקה. אחים שלי למדו נגינה, השירה המשותפת בשולחן שבת, זה חלק מההווי המשפחתי". מכיתה א' נשלחה לשיעורי נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון. "נהניתי מהנגינה אבל לא ממש התאמנתי. יותר למדתי משיעור לשיעור".

אולפנה: בוגרת האולפנה בדימונה. "כור היתוך אמיתי. היינו 18 בנות בכיתה, שילוב של בנות שבאו מבתים דתיים ומבתים מסורתיים. המיקס הזה של עם ישראל מסביבי היה מאוד בונה בשבילי".

חיפוש: "כילדה בגיל ההתבגרות לא קיבלתי שום דבר כמובן מאליו. בחושים הפנימיים שלי רציתי לבדוק את האמת לעומק". ההורים ידעו לתת גבולות, ומצד שני להעניק מרחב בתוך הגבולות. "חיפשתי לעצמי תשובות לשאלות והם אפשרו לי לערוך בירור".

הפגנות: "באולפנה עשיתי הרבה דברים חוץ מללמוד". בכיתות י"א וי"ב, בעקבות פיגועים קשים, דאגה להוציא אוטובוסים להפגנות. "התעסקתי בזה המון. למרבה הפלא, בסופו של דבר גם סיימתי את האולפנה עם תעודת בגרות".

שירות לאומי: בשנת השירות הראשונה הייתה קומונרית בסניף בני עקיבא בעופרה. "שנה מאוד משמעותית בשבילי". את שנת השירות השנייה עשתה במרכז לתודעה יהודית 'ראש יהודי' בתל אביב.

ראש יהודי: "היינו שם שתי בנות שירות צעירות שנמצאות במרכז ההוויה התל-אביבית ימים ולילות ומתפעלות את הכול: החל מהפן הטכני וכלה בלקבל את האנשים, לדאוג לשיעורים, לחבר אותם לחברותות ועוד".

צמיחה אישית: במסגרת פעילותה ב'ראש יהודי' ניהלה עם המבקרים במקום שיחות ברומו של עולם והדבר הוביל לשיח פנימי עמוק על מהות החיים. "הגיעו אנשים מבוגרים, וכחלק מהבירור שלהם הם הטילו ספק בכל מה שחינכו אותי עליו. זה נתן לי כלים והצמיח אותי".

תל אביב: "נכון, זו עיר שיש בה הרבה קליפות. אבל מצד שני, האור שזורח שם הוא כובש".

החצי השני: באותה שנה הכירה את בעלה יהונתן, המבוגר ממנה בחמש שנים, במהלך עריכת ליל סדר ב'ראש יהודי'. "הוא בא להתנדב ונפגשנו". כיום לומד תורה ומשלב עבודה כמאמן אישי ומדריך אזורי של מרכזי הנוער של ה‑OU בדימונה ובירוחם.

עקרות: חצי שנה לאחר הנישואים התעורר החשש כי הם זוג מאותגר פוריות. "לא שיערתי שמדובר במסע שייקח חמש וחצי שנים עד שאזכה לילד. מסע מאוד אישי ומורכב של טיפולים ובדיקות, תקוות ואכזבות. מסע שנמשך גם היום".

ציפייה: "מי שנכנס למציאות הזאת מרגיש על בשרו מה המשמעות של לצפות לישועה. פתאום אני משתוקקת למשהו בכל מאודי וזה לא תלוי בי, אין לי שליטה על זה. הקב"ה נתן לי תזכורת כואבת לכך שאני לא מנהלת את העולם".

געגוע: "כולנו במסעות בעולם הזה. גיליתי שקיים בעולם מאגר עצום של געגועים שגורם ללב של האדם להיפתח, בין אם מדובר בגעגוע לילד, לשלום בית, לפרנסה, לחצי השני, לבריאות או כל דבר אחר. במסע האישי שלי גיליתי אוצרות". אחת מאותן מתנות יקרות הייתה המוזיקה.

תפילה: בזמן הערגה לילד החלה בכתיבה ובהלחנה של שירים אישיים. "זה נבע מתוכי. המוזיקה הייתה הדרך שלי לבטא את אותה תחינה, אותו געגוע שקיים בי. זה היה סוג של תפילה בשבילי, דרך להתחבר לה'. הייתי שרה וממש רועדת ובוכה לה'".

נערות בסיכון: במשך כשנתיים עבדה בפרויקט לנערות בסיכון 'מניפה' בירושלים. "איזה בנות מקסימות הן. ממש התחברנו, אפילו שיתפתי אותן בקושי שלי להביא ילד לעולם. שרתי להן את השירים שלי והן התחברו למילים ולגעגוע שקיים גם בתוכן".

מופיעה: ודווקא שם, בפעילות עם הבנות, החלה לנגן ולהופיע. התגובה האוהדת של הבנות דחפה אותה לעלות שלב ביצירה ולעבור אל קדמת הבמה.

עולה לבמה: במקום קטן בירושלים העלתה לראשונה מופע אישי לנשים עם חומרים מקוריים שלה. "כל המופע הייתי עם עיניים סגורות אבל היה ערב עוצמתי ומרגש. אף עין לא נותרה יבשה". מאותו ערב החלה להתמקצע בתחום ולהופיע במקומות נוספים.

האוצר: ואז, לאחר חמש וחצי שנות מסע, הגיח לאוויר העולם האוצר - אליעז, כיום בן ארבע וחצי. "כשהוא נולד יומיים לפני חג החנוכה הרגשנו שצריך הרבה עוז בעולם, אבל שינבע מכוחו של ה' יתברך, וקראנו לו אליעז. זה היה לגמרי חג האור והניסים".

אלבום ראשון: 'יהיה לך עוד', יצא לאור כשנה לאחר לידת בנה. האלבום כולל אוסף שירים שהמילים והלחנים חוברו על ידה ונכתבו בימי הציפייה להיפקד בפרי בטן. "האלבום נוגע בכולם, כי החומרים שם מדברים על התנהלות מול קושי ואתגרי החיים, על הכאב ועל הצמיחה מתוך זה".

בשביל נשים: מופיעה רק לפני נשים ונערות, "כי בשירה נחשף משהו מאוד פנימי שלי. תוך כדי המופע מתנהל דו שיח עמוק עם הקהל". את הבירורים ההלכתיים היא עורכת עם הרב אורי שרקי. "זה נפלא בעיניי שקיימת כיום אמירה תרבותית-נשית גדולה שלא מנותקת מעולם ההלכה".

שירת נשים: "אין לי שאלה, אבל זו בהחלט התמודדות. הקב"ה נתן לי קול, כישרון למוזיקה ומההתחלה היה לי ברור שאני אעשה מה שה' רוצה ממני. זה חייב מבחינתי להיות הכי מדויק שאפשר. זה ללכת על חבל דק".

היהודי הנודד: נשואה עשר שנים והספיקה לנדוד בשמונה מקומות שונים. "איפה לא גרנו? בנחלאות, ביישוב כרמל שבהר חברון, בקריית משה הירושלמית, בתל אביב, ברעננה, בדימונה וכיום במרחב עם".

מרחב עם: יישוב ליד שדה בוקר שבנגב. המרחבים הבלתי נגמרים והשקט הקיומי של המדבר תורמים בהחלט ליצירה. "המדבר, בנוכחות העוצמתית של האדמה והשמיים, מכריח להנביע מעיינות מבפנים".

מופע עם מאיה: יחד עם מאיה אוחנה-מורנו, אלמנתו של סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, הן בנו מופע משותף בשם 'המשבר כמבשר', המתאר את סיפור חייה של מורנו בליווי השירה שלה. מאז, בשנתיים האחרונות, המופע רץ בכל הארץ. "לא תיארנו לעצמנו שהמופע ייגע בכל כך הרבה נשים מכל המגזרים".

אלבום שני: 'רוקדת על חוט', יוצא לאור בימים אלו. הוקלט והופק על ידי גדי פיינגולד באולפני פלוטו. "שיר הנושא מדבר על כך שבסוף כל החיים שלי הם ריקוד שלי עם ה' יתברך. זה טנגו וכל תנועה, גם אם היא למעלה וגם אם היא מושכת למטה, היא חלק מהריקוד השלם".

דין דין אביב: לפני כשלוש שנים הופיעה יחד עם דין דין אביב ומאז נוצר החיבור. "למדתי אצלה פיתוח קול והיא גם הייתה מפיקת השירה שלי באלבום החדש". במקביל הן יצאו במופע משותף חדש בשם 'בואי נרקוד'.

אם זה לא היה המסלול: "מסלול החיים שלי עוסק בלקרב אותי ואת הנשמות שאני פוגשת אל עצמנו ואחד אל השני. כיום זה דרך מוזיקה, לפני כן זה היה דרך החינוך הבלתי פורמלי, ובהמשך אני משאירה לה' יתברך את העונג להפתיע אותי".

ובמגרש הביתי:

הבוקר: מתעוררת יחד עם הבן אליעז, התארגנות והולכים לגן. ואז "כל יום עם ההפתעות שלו". חוזרת הביתה ופנויה ליצירה, חזרות למופע, ארגון הבית ועוד המון עיסוקים סביב הדיסק והמופעים. לפעמים מנצלת את שעות הבוקר סתם להשלמת שעות שינה, "אם חזרתי אתמול בשתיים בלילה מהופעה".

דיסק ברכב: סוג המוזיקה האהובה משתנה מזמן לזמן. בנסיעות הממושכות מעבירה מתחנה לתחנה. "אם אני לא מוצאת מוזיקה טובה, אני מאזינה למוזיקה שלי". מה שנקרא, אם אין אני לי מי לי.

שבת: "שבת אהובה. מה הייתי עושה בלעדיה?!". מנסה ליהנות מכל רגע. "אני משתדלת בשבתות להיות במקום עם האנשים ולקבל ולתת כמה שיותר אור ואהבה, אוכל טוב ושיחות שמעניקות כוח".

אוכל: בהחלט אוהבת לבשל ולאפות, אבל הכי הכי לאפות את הלחם לסוגיו. "לחמניות, חלות וכל מה שקשור לבצק".

משאלה: "בפן הלאומי וגם הפרטי מצפה לישועה ומשתדלת באופן פעיל לקירובה".

מפחיד אותי: "תיקנים, ברררר". באופן כללי, חוץ מהפחדים הקטנים, נלחמת בפחדים "כי אני לא מעוניינת בהם בחיי".

דמות מופת: מרים הנביאה. "לומדת ממנה על הנהגה נשית, שמלאה ענווה והעצמה, ועל שירת האמונה שלה".

כשתהיי גדולה: "מקווה לעשות טוב. לעשות אהבה".

rivki@besheva.co.il