חנן בן ארי
מופע חשמלי לקראת האלבום שבדרך
ההופעה בחמישי בערב החלה בסערה. חנן בן ארי נכנס לבמה מזווית מפתיעה, הפציץ עם השיר האדיר שלו "איזון" שמורכב ממילים כנות לבושות במוזיקה גרובית מטורפת. לא, הוא בהחלט לא חימם את הקהל. הוא כבש אותו מיד.
השיר הבא היה "הינדיק", שחלק מהקהל כבר הכיר מהמופע שלו 'מתבגרים'. השיר, המבוסס על המשל של ר' נחמן מברסלב, מספק גם הוא חומר למחשבה. בכלל, נראה שבן ארי נוגע בחומרים כבדים, כאלה שלא משאירים אותך אדיש. הוא כותב שירים שאתה יכול לשיר שוב ושוב, להאמין בהם, לתהות עליהם ובעיקר להזדהות איתם. זה יכול היה להיות טו מאץ', אבל הוא כותב בצורה קלילה עם סוויץ' הומוריסטי ומשתמש במגוון סגנונות מוזיקליים מיוחדים ומקוריים, וכך השירים שלו הופכים לקסם.
בן ארי הכניס את הקהל לאווירת הימים הנוראיים עם "אלוקיי, עד שלא נוצרתי" - לחן מקסים שיודע לבטא היטב את המילים הלא פשוטות האלה. הוא גם שר על הריצה המתמדת אחרי "הזנב של עצמנו", והחלום הבלתי ממומש "לקחת את הילדים ברגל לגן". הוא שר שיר כואב ולא מתנצל על גוש קטיף, הפתיע בדואט עם אחיו הדתל"ש והפגיז בגוספל מטורף עם "שימו לב אל הנשמה" עם הלהקה שמלווה אותו, שנתנה את קולות הרקע השמימיים. אחרי כזה לחן וכזה ביצוע, הנשמה בטוח תקבל מכם דקה או שתיים של צומי.
ואם כבר הזכרנו את הלהקה המלווה, מדובר בארבעה אנשים: קובי אסרף שמופיע איתו כבר כמה שנים במופע 'מתבגרים', חבוש כיפה גדולה ופיאות מסתלסלות, ועוד שלושה נגנים מוכשרים חובשי כיפת שמיים בלבד. אלה זרמו עם המוזיקה ועם בן ארי, והיה נראה שהמילים של השירים יוצאות גם מהלב שלהם.
כן, חנן בן ארי הביא אל הבמה דברים טובים שרקח וערבב בכישרון רב, ויש לו גם פרפורמיות. הוא עולה על הבמה ופשוט מרביץ הופעה. נכון, בהתחלה שפת הגוף הייתה יותר מכונסת, הוא בכל זאת לא רוקד על במות עשרים שנה, אבל הוא ידע לנוע נכון, לחיות את השירים ולהעביר אותם לקהל. הוא הלהיב וידע לרגש. ובקיצור, עוד טיפה שפשוף - והוא הדבר הבא.
בן ארי הוא בהחלט מבשר של מוזיקה איכותית באמת, בלי להתפשר על עומק ואיכות המילים וגם לא על הציציות בחוץ. יהי רצון שירבו החננים, ואתם, רוצו לראות וגם שימו משהו בהד-סטארט שלו, כדי שכולנו נרוויח אלבום כזה בבית.