כמו כל חובשי הכיפה במדינתנו, גם אנחנו נסענו לצפון בבין הזמנים.
שפר מזלי וחברתי-אחותי חזרה בתשובה. אבל לפני שנה היא עברה לצפון, והנחמה היחידה הייתה שנאחד משפחות בבין הזמנים. וכך עשינו. שתי משפחות, שתי אחיות בנפש, התאחדנו שוב בין נחלים, מפלים, אי אילו קפיצות טרזן מפחידות לנהר הירדן, קייקים, בננות על הכנרת, מנגו בלי סוף ועל האש. עשינו וי על כל סעיפי החופשה וגחמות הילדים. שעתיים לפני ששבת ראש חודש אלול נכנסה, ואיתה חתימת החופש שלנו, אמרתי שאי אפשר ככה וחייבים להגיע לרבי שמעון. שישי, שעה לפני שבת, נחתנו אצל הצדיק.
אם לעצור לרגע, כדי להודות על האמת העגומה: אלול הגיע, ואיתו חרדה לא קטנה מצדי. כי איפה אני ואיפה המלך בשדה?! עת רצון, עת רצון, צועקות לעברי מילות חיזוק שמנסות את מזלן. אולי אתן להן להיכנס ולחדור אל לבי. אבל חודשי הקיץ בנו חומת ברזל סביב אוזניי, כדי להגן מעט מקולות הילדים המתחשבים, המשחקים בניחותא ובחברות אין קץ. אצל השכנים, אולי. לכי תתפללי. תחזרי בתשובה. אל תחמיצי. גם לא רגע קט. ראש השנה מגיע. תתחילי לתקן, תתחילי להכין את עצמך ליום הגדול. המלך בשדה, רוצי אליו, דברי איתו, מעומקא דליבא. הוא שם, מחכה לך. ואני, איפה אני ואיפה עומקא דליבא?! כרגע אני מרגישה כמו קרקר יתום שנשאר מהחופשה במושב האחורי של האוטו, וייאסף משם בי׳ בניסן.
המחשבה היחידה שמרגשת אותי בכך שאלול הגיע, היא שהחופש הגדול עתיד להסתיים מתישהו. זאת אומרת שרציונלית אני מבינה שהראשון בספטמבר עתיד לבוא. אבל זה נאמר גם על המשיח. ואכן, ולא מעט פעמים הקיץ הזה, מתוך ריבוי ילדים שמושכים את שמלתי ולא נותנים לי רגע של מחשבה, מרישא ועד סיפא, ברוך השם, נדמה היה שאכן המשיח יגיע ראשון. אבל עכשיו ממש אפשר להריח את זה באוויר. הספירה לאחור, לתחילת שנת הלימודים, מתחילה. איך יודעים? הילדים מנדנדים שעדיין אין להם ספרים או תלבושת אחידה, ושהשנה הם לא מוכנים לקבל עונשים מהרב כי שוב שלחתי אותם עם חולצה בלי סמל. וכל מה שאמרתי שאעשה בקיץ הזה ולא עשיתי מתחיל לרבוץ כמשא רגשות אשם, או כפרס לדוחה המשימות המצטיין של הקיץ.
בזכות רבי שמעון
בחזרה לצפון. בספר של הרב בזנסון, שפתחתי במקרה, היה כתוב כך: כל מי שהוא בצמצום יישוב הדעת, נאלם בשתיקה. דווקא כשהוא צריך את התפילה, גם התפילה שלו נסתמת. כלומר, הפוך על הפוך. תיאור מדויק למצבי, שממש לא שייך שיתקיים דווקא באלול. שום דבר מתחת לטבע לא יכול להוציא אותי מהתייבשות המוחין. חוץ, ושוב אני מתמצתת את הכתוב, חוץ מהתקרבות אל הצדיק. כזה שמסוגל לפתוח מחדש לבבות. אז רבי שמעון היה ממש במקום. וכמו שסודה קאוסטית פועלת על כיור המטבח שנסתם בגלל יותר מדי שומנים, קפה שחור ופסולת שהצטברו שם, כך פעל רבי שמעון על נפשי הרדומה. פתח, ניקה והחזיר אותה לשימוש. ברגע שהגעתי לשם התחלתי לבכות. בעצם לייבב. מצטרפת לבכי הנשים התמידי השורר במקום. רבי שמעון הוא כנראה הפומפה של כולנו. ופתאום, אני מסוגלת להתפלל. להגיד תודה, להגיד סליחה על הפישולים, להתפלל על הילד שמתחיל כיתה א', לרצות להתקרב אל אבא יתברך. איזה רבי שמעון זה. תענוג.
ביזיונות אלול
אם לא היינו נוסעים לעבור טיפול עשרת אלפים אצל הצדיק, לא בטוח שהייתי שורדת את שבת. שכן היא עברה על משפחתי במה שמכונה אצלנו "ביזיונות אלול" למהדרין. דלת חדרנו נתקעה. ולקח שני בעלים, חמישה ילדים סקרנים וילד אחד דרמטי במיוחד, שפסק שחייבים לשבור את החלון כי התקועים בפנים יגוועו ברעב, כדי לפתוח אותה. עקרב שחור התגלה על השיש. נמלים טיילו עליי בלילה. חום ונזלת לי ולבעל. והגדול שלי, שרצה לטבול במקווה, איבד שיווי משקל, ניסה להיאחז בקיר ונפל על מסמר שנתקע בצד אחד של כף היד ויצא מצדה השני. ואין לו טטנוס. לא יודעת אם זו הייתה השפעתו של רבי שמעון עליי, או שהייתי בהזיות מהחום, אבל כל השבת מלמלתי "ברוך השם". השם מזכך אותנו לפני ראש השנה. ברוך השם ביזיונות אלול ממרקים אותנו. ברוך השם היה יכול להיות יותר גרוע. ברוך השם. ברוך השם.
יוצאת לשדה, בלי נדר. אפילו שזו שנת שמיטה.
סלט מהשדה
הגיע הזמן לדבר על הנבטה. זה לא כל כך קשה.
משרים את הקטניות: שעועית, מש, עדשים מכל הסוגים, לוביה ושות׳ ל‑12 שעות במים קרים.
מעבירים למסננת קוסקוס. למה? כי היא שטוחה ויש לנבטים מקום.
מתחת למסננת מניחים צלחת שטוחה עם קצת מים, וכל יום שוטפים את הנבטים במים.
לא לשחק איתם. תנו להם להבין מה למעלה ומה למטה. השם יעשה את שאר העבודה.
אורך הנבטים כאורך הסבלנות. כשהם לשביעות רצונכם תוציאו מהמסננת, תשתמשו, ואת השאר שימו בקופסה במקרר.
אפשר גם ללכת לסופר ולקנות נבטים. יש שם הרבה סוגים. שווה בהחלט.
החומרים הדרושים:
לסלט:
1 כוס של כמה סוגי נבטים ונבטוטים: מש, עדשים וגרגירי חרדל, שנותנים חריפות
כוס ענקית של ירוקים קצוצים: כוסברה, פטרוזיליה, בצל ירוק, שמיר. אם יש קייל - תקצצו קטן קטן פנימה
חצי מנגו חתוך לקוביות קטנות
לרוטב:
תפוח עץ ירוק חמוץ
2 שיני שום
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר
לימון סחוט
מלח
מעט שמן
טוחנים את כל מרכיבי הרוטב ומוסיפים לסלט.
מי שרוצה ממש ארוחה יכול להכין קוסקוס מלא אינסטנט, לתת לו להתקרר היטב ולערבב עם הסלט. במקרה הזה כדאי לוותר על המנגו ולתבל בשמן זית, מלח ולימון.
הסלט הזה יכול להחזיר לנו חיות ואנרגיה ולנקות את הגוף מהשטויות שבלסנו עם הילדים.