כמדי שבוע קיבל הרב עשרות מכתבים מערים שונות בעיראק, מארץ ישראל ומרחבי העולם.
מעטפות שונות ומשונות כיסו את שולחן הכתיבה הרחב.
בצד השולחן היו מונחים קסת דיו ונוצה, שבהם היה הרב רושם תשובות לשאלות הרבות בהלכה, שהריצו לו רבנים ידועי שם ואנשים יראי שמיים.
רבי אליהו חיים הקדיש זמן רב לענות לפונים הרבים ולתת תשובה הלכתית מתאימה לכל אחד לפי ערכו.
המשמש עדכן את הרב: "היום הגיע, בין יתר המכתבים, גם מכתב מרבני ירושלים, ובראשם הגאון רבי יעקב שאול אלישר בעל ה'ישא ברכה'". זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה רבני ירושלים שיגרו לרב מכתבים שבהם פרסו לפניו עניינים הלכתיים קשים וסבוכים וביקשו את חוות דעתו.
"נא השאר את המכתב על שולחני", הורה רבי אליהו חיים למשמשו, בעוד הוא מסיים להעתיק תשובה דחופה שביקש לשגר בהקדם לרבני קושטא לפי בקשתם.
לאחר מכן פתח הרב את המכתב ועיין בו במהירות כדי לדעת במה מדובר. הסתבר לו שרבני ירושלים ביקשו לשמוע את חוות דעתו בנושא הלכתי מסובך בקשר לכשרותם של אתרוגים מזן מסוים, אם הם כשרים לברכה או לא.
רבי אליהו חיים היה טרוד מכדי לענות לשאלה כה מסובכת בזמן הקצר שעמד לרשותו, והניח את המכתב הפרוס על ערימת המכתבים העמוסה. הוא פנה לעיסוקיו הרבים, ובהם פסיקה חשובה בבית הדין שבראשו עמד, לימוד שיעורו היומי הקבוע בגמרא בבית המדרש, וכן עיסוק בענייני הלכה של אנשי עירו. הוא חשב בלבו כי כאשר יתפנה מעיסוקיו הרבים בימים הקרובים, יוכל לענות כראוי על כל המכתבים ובמיוחד על קושייתם המורכבת של רבני ירושלים.
כמה שעות לאחר שעזב רבי אליהו חיים את חדרו נכנס לשם בנו בכורו, יוסף חיים בן החמש עשרה. הבן רצה לעיין בכמה ספרים בספרייתו הגדולה של אביו, שהכילה אלפי ספרים מכל קצווי תבל, ובהם שו"תים נדירים בכתבי יד מקוריים, ספרי הלכה רבים אחרים ושאר ספרי פרד"ס התורה.
עיניו נחו על המכתב הפרוס שהונח על ערימת המכתבים, והן החלו לרוץ על השורות ולקרוא את הכתוב בעניין רב. הנער הצעיר החליט להתעמק בשאלה המסובכת ששלחו רבני ירושלים אל אביו הרב. הוא נכנס לספרייתו של אביו והחל לעיין בספריו. אט אט החלו הספרים להצטבר בערימה על השולחן. יוסף חיים החל לכתוב תשובה מעמיקה ומנומקת מאוד, וביסס אותה על תשובות ראשונים ואחרונים שאותן מצא בספרים הללו. הוא בנה את תשובתו עם כל הנימוקים ולבסוף הסיק מסקנות להלכה.
לאחר מכן צרר הנער יוסף חיים את הדפים שכתב במעטפה ורשם את כתובתו של הגאון רבי יעקב שאול אלישר, רבה של ירושלים. לפני שסגר את המעטפה הוסיף בתוכה פתקה ובה רשם: "אמנם צעיר אנכי לימים ואיני ראוי שתשמעו את חוות דעתי הדלה, אבל בכל זאת טרחתי לחפש תשובה לשאלתכם ולכן אקווה שתטרחו לקרוא אותה".
הוא פנה לבית הדואר ושלח את המעטפה ליעדה.
לאחר שבוע התפנה רבי אליהו חיים מעיסוקיו הרבים, התיישב בשולחנו על יד ספרייתו הענקית, עיין בספריו המרובים וכתב תשובה הלכתית מעמיקה ומנומקת לרבני ירושלים. לאחר מכן שלח את המעטפה ביד משמשו לבית הדואר.
לאחר כמה שבועות הגיעה לביתו של רבי אליהו חיים מעטפה נוספת מרבני ירושלים. הרב פתח את המעטפה ונדהם לראות כי רבני ירושלים מודים לגאון המופלג רבה של בגדד וגם לבנו הנער, יוסף חיים...
הם ציינו כי תשובת הבן הגיעה שבוע לפני תשובת האב, אבל מסקנת האב והבן הייתה אחת! ולסיום הוסיפו שורה נוספת: "יפה כוח הבן מכוח האב..."
לימים עלה הבן לגדולה והפך לגדול חכמי בבל, שהאיר את פני המזרח והעולם כולו בתורת הנגלה ובתורת הנסתר, הלא הוא רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי'.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il