מה המשימה הכלכלית-חברתית המשמעותית ביותר שנטלה על עצמה הממשלה הנוכחית, ממש כמו זו שלפניה?
ככל הנראה מדובר בהורדת מחירי הדיור, ולכל הפחות בבלימתם. הזינוק החד במחירי הדירות, שהתחיל בשנת 2007 וחלקו העיקרי נמשך עד שנת 2011, לא נעצר גם לאחר מכן. גם אם בקצב איטי יותר, מחירי הדירות המשיכו לעלות, וכעת נראה שהרצועה הותרה והנתונים הופכים להיות מדאיגים אפילו יותר.
הנתון הראשון פורסם ביום שישי האחרון: מדד מחירי הדירות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על פי נתוני הלמ"ס, מהשוואת העסקאות שבוצעו בחודשים מאי 2015-יוני 2015, לעסקאות שבוצעו בחודשים אפריל 2015-מאי 2015, נמצא כי מחירי הדירות עלו ב‑0.8%. עלייה זו מבטאת את שינוי המחירים בניכוי שינויי האיכות בתמהיל ובסוג הדירות. מהשוואת העסקאות בתקופה שבין מאי 2015 ליוני 2015, לאותה תקופה אשתקד, מתברר כי המחירים עלו ב‑4.4%.
את הנתון השני פרסם ביום ראשון השמאי הממשלתי הראשי, טל אלדרוטי, במסגרת הסקירה הרבעונית על מחירי דירות מגורים בנות ארבעה חדרים בערים הגדולות. הסקירה נערכה ב‑16 ערים מרכזיות, וממנה עולה כי מחירי הדירות עלו ברבעון השני של 2015 בשיעור של כ‑2.7 אחוזים בהשוואה לרבעון הראשון של השנה. הסקירה מלמדת כי במהלך השנה החולפת עלו המחירים בכחמישה אחוזים. עליית המחירים ברבעון האחרון בולטת על רקע העובדה שברבעונים הקודמים נרשמה עלייה קבועה יחסית של כאחוז במחירי הדירות מדי רבעון.
המסקנה הברורה משני הנתונים הללו היא שכל ציפייה, אם הייתה, שמחירי הדירות ישנו כיוון במהלך 2015, נכזבה. מחירי הדירות לא רק שלא מפסיקים לעלות, אלא שמגמת ההתייקרות רק מתחזקת. רמז לסיבה אפשרית להתייקרות הבולטת דווקא ברבעון השני של 2015 נתן השמאי הממשלתי הראשי. אלדרוטי ציין בסקירה שפרסם כי "הרבעון הנסקר (אפריל-יוני 2015) מתאפיין באווירת ציפייה של הציבור למדיניות דיור חדשה, ובגידול משמעותי בכמות הדירות שנמכרה לקראת סוף הרבעון בצל העלאת מס הרכישה". במילים פחות מכובסות הסביר אלדרוטי כי החשש מפני הצעדים שמתכוון השר כחלון לנקוט, הביא אנשים לסגור עסקאות בזריזות. מצב כזה של התעוררות בשוק שההיצע בו לא גדל באופן משמעותי, מביא לעליית מחירים.
ברגע זה כל נושא מחירי הדיור מוטל לפתחו של אדם אחד: שר האוצר משה כחלון. לאחר שכחלון נטל לידיו את כל הסמכויות בתחום וריכז בידי מפלגתו את כל התיקים הרלוונטיים, הציפייה ממנו היא לפעולה משמעותית שתשנה את המצב. אולם ספק גדול אם שינוי כזה אכן אפשרי. כלל לא בטוח שגם פעולות להגדלת ההיצע, אפקטיביות ככל שתהיינה, ללא שינוי משמעותי בסביבת הריבית, תוכלנה להביא לתוצאה המקווה.
התחרות מגיעה לחקלאות
מאז מחצית שנות ה‑80 ועד לראשית שנות האלפיים עבר המשק הישראלי תהליך מואץ שאפשר לכנות אותו בשם קפיטליזציה.
פרט לגל ההפרטות, שבמסגרתו התפרקו המדינה וההסתדרות מחלק ניכר מנכסיהן הכלכליים, נפתח המשק לתחרות חופשית במרבית הענפים. במדינה קטנה כמו ישראל, פתיחה אמיתית לתחרות מחייבת גם ביטול הסדרים מסוגים שונים, כמו מכסות ייצור והקצאות, וכן פתיחה של השוק ליבוא מתחרה.
אולם בעוד המשק הישראלי הופך לתחרותי יותר ויותר, נותרה בו, למעשה עד היום, שמורת טבע משמעותית אחת של משק מתוכנן ומוגבל בתחרות: ענף החקלאות. למעשה, גם בחקלאות נעשו צעדים מאוד משמעותיים לכיוון של תחרות חופשית יותר. הצעד הראשון והמשמעותי ביותר היה ביטול מכסות הגידול במרבית הגידולים החקלאיים. קחו למשל את העגבניות. בעבר לא היה יכול כל חקלאי לגדל את הירק האדום. רצית לגדל עגבניות? היית צריך לקבל מכסה, או לקנות אותה ממישהו שקיבל בעבר מכסת גידול אך מסיבה כלשהי אינו מעוניין לעשות בה שימוש. היום כל אחד רשאי לגדל עגבניות. גידלת יותר מדי ולא הצלחת לשווק אותן? מצבך יהיה בדיוק כמו יצרן רהיטים שייצר יותר מדי מיטות ואינו מצליח לשווק אותן.
השבוע, לאחר חודשים של דיונים, ולמרות מאבק החקלאים, קיבלה ועדת השרים שהוקמה לנושא חוק ההסדרים שתי החלטות משמעותיות בכיוון הזה. ההחלטה הראשונה היא על ביטול התכנון בענף חלב הצאן. ההחלטה השנייה, שנמצאת בלב מאבק החקלאים, עוסקת בגידול העופות למאכל. על פי ההחלטה, תצומצמנה סמכויות מועצת הלול ושר החקלאות מכוח חוק מועצת הלול, כך שלא יתאפשר לתכנן את היקף גידול העופות למאכל. בנוסף לכך ייקבע כי חוק ההגבלים העסקיים לא יעניק עוד פטור מהסדר כובל למי שעוסק בגידול עופות והוא, או אדם הקשור אליו, מחזיק במשחטה.
החקלאים, שמודאגים באופן טבעי מההחלטות, מזהירים בימים אלו כי המחירים יעלו והשוק יסבול ממחסור. אבל אם נלמד מהניסיון בענפי חקלאות אחרים שהפכו לתחרותיים, סביר להניח שהחששות יתבדו ברובם. גם לאחר הוצאתם של ענפי חקלאות רבים לתחרות לא נרשמה בישראל עלייה משמעותית במחירים והענפים השונים לא קרסו. חל אמנם שינוי מסוים באופן ההתארגנות של אותם ענפי חקלאות, שעברו במקרים רבים תהליך של ריכוז במשקים גדולים לעומת שיטת המשקים המשפחתיים שהייתה נהוגה בעבר, אך הענף בכללותו לא נפגע.
כעת עובר הכדור במידה רבה למגרשה של הכנסת. רק אם תאשר הכנסת את שינויי החקיקה, יהפכו השינויים מתוכנית יפה לעובדה בשטח. לאחר מכן ניתן יהיה לבחון את המציאות ולראות האם השינויים הללו באמת פעלו בכיוון הנדרש, לטובת כיסו של הצרכן הקטן.