בעוד כמה ימים נציין חודש ימים לפיגוע שבו נרצחו אב ובנו בכפר דומא. בעת כתיבת שורות אלו, אין למשטרה מושג מי ומי ברוצחים והיא מבקשת את עזרת הציבור. גם השב"כ חסר אונים מול תיק החקירה. ובכל זאת, יש מי שיודע מי רצח ואפילו מדוע רצח ואינו הולך למשטרה למסור עדות שתביא לחשיפת זהות הרוצחים הברורה לו כל כך.
המשותף לכל היודעים למיניהם הוא שאת הרצח ביצעו יהודים. איך הם יודעים? מנין להם? איש אינו תובע תשובה. יודעים את הסתום ונמנעים מלפרש.
ייאמר וייכתב כבר עתה – גם אם יתברר שפושעים יהודים רצחו את התינוק עלי ואביו סעד דוואבשה, אין ולא יכולה להיות שום הצדקה להאשמת יהודים עוד בטרם מיצוי החקירה ומעצר החשודים. מה ההתנדבות האווילית הזאת להכות על חטא שאין יודעים מי חטא בו? חבר הכנסת עמיר פרץ קרא להרוס את בתי הרוצחים כשלא יודעים מי הרוצחים, ואיך נדע היכן בתיהם?
שר הביטחון משה יעלון: "לא נאפשר למחבלים יהודים לפגוע בחייהם של פלשתינים ברחבי יהודה ושומרון. נילחם נגדם בחומרה ובכל הדרכים והכלים העומדים לרשותנו, ונפעל ביד קשה גם נגד שולחיהם וכלפי מי שמזין אותם". כלומר, שר הביטחון של מדינת ישראל מכריז בזאת שאת הפיגוע הזה ביצעו "מחבלים יהודים" שיש להם "שולחים" וגם מי ש"מזין אותם". על פי הצהרה זו של שר הביטחון, שיש לה ככל הנראה על מה שתסמוך, לא מדובר במפגע בודד אלא בחבלנים שמאחוריהם מנגנוני פיקוד ומימון. אז איך לא תפסו אותם?
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בקול חנוק: "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש". זו לא הצהרה אומללה בעלמא, אלא האשמה גורפת נגד העם היהודי כולו מפיו של האזרח מספר אחת במדינת ישראל. מה לנו כי נלין על שונאי ישראל ברחבי העולם, בעודם מצטטים דברים מפי שר ביטחון ונשיא יהודים שמפלילים את כולנו מיוזמתם ובלי כל לחץ אנטישמי? מלאכת ההסברה הערבית זוכה לתנאים מסייעים מבכירי העם היהודי אשר משקעים אותנו בבוץ הבינלאומי על לא עוול (בינתיים!) בכפינו.
מכאן והלאה הרסן הותר. התקשורת הישראלית, אנשי רוח ואמנים, ארגוני שמאל למיניהם – רוקדים לצלילי הטרור היהודי שהיה או לא היה. הטרור היהודי היה לעובדה קיימת, וגם אם יתברר מעל לכל ספק שהיה זה אירוע חבלני על טומאתם של רוצחים ערבים – דבר לא יועיל. הכתם היה למורסה וכל מוצאותיה טרור יהודי שיש בו רוצחים, שולחים ומזינים.