ד"ר סודי נמיר
ד"ר סודי נמירצילום: מוטי סנדר

החולשה והעצבנות שמגלה ישראל מול שביתת הרעב של האסיר הביטחוני מוחמד עלאן, שעצור במעצר מנהלי, מעלה חשש שמא רשויות הביטחון שלנו לא לגמרי משוכנעות באשמתו.

הכרסום בעמדת המדינה, שהסכימה תחילה לשחררו מיידית בתנאי שייצא לחו"ל לארבע שנים, ומאוחר יותר הביעה הסכמה לשחררו לביתו כבר בנובמבר הקרוב, יוצר רושם שבידי השב"כ אין הוכחות מספיק חזקות למסוכנותו של האיש.

אם אכן מדובר במחבל מסוכן, אין שום סיבה לשחררו רק משום שחייו בסכנה בגלל שביתת הרעב שלו. מצבו הקשה הוא פרי החלטתו ובחירתו, ואם אכן מדובר באדם חורש רעה שמבקש לפגוע ביהודים – אין סיבה להתאמץ כל כך למנוע את מותו. אם מוחמד רוצה למות, שימות.

אין זו הפעם הראשונה שישראל נחשפת בחולשתה מול האמצעי הזה שנוקטים המחבלים. אין ספק שהצלחתם של קודמיו לגרום לשלטונות הביטחון להקדים את שחרורם הייתה גורם מרכזי בבחירתו של עלאן לנסות את דרך המאבק הזאת. אם ישראל לא תשכיל למצוא לכך תשובה יעילה, יש להניח שיהיו עוד עשרות שובתי רעב, אולי אף מאות ואלפים.

שלטונות הביטחון סבורים משום מה שהשמירה על חייהם של שובתי הרעב היא אינטרס ישראלי מובהק. לאור זאת, מקוממת עמדתה של ההסתדרות הרפואית הישראלית, שמסרבת לסייע למאמץ הביטחוני ולהזין את האסירים בכפייה, ובכך גורמת למדינה לשלח לחופשי מחבלים מסוכנים. על שלטונות הביטחון לפתור בעיה זו באמצעות שימוש ברופאים צבאיים שיזינו את האסירים בפקודה. אדרבה, נראה האם ראשי הסתדרות הרופאים יקראו לעמיתיהם הרופאים הצבאיים לסרב פקודה, ומה תהיה התגובה הציבורית והתקשורתית לקריאה שכזאת.

לחלופין, אם אכן ישראל משוכנעת בכך שמדובר במחבלים, אפשר וראוי להניח לשובתי הרעב למות, כפי שנהגה בשעתה ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בשובתי הרעב מארגון הטרור 'הצבא האירי הרפובליקני'. השובתים האירים לא תבעו חלילה שחרור מהכלא, אלא רק זכויות יתר בהשוואה לפושעים פליליים. וגם לכך גברת הברזל לא נענתה והניחה להם למות. מה שהיה מותר לאנגליה בשנות השמונים מותר גם לישראל כיום.

הניסיון לדחות את הקץ מחשש להתלקחות גל אלימות פלשתיני בעקבות מותו של עוד שאהיד הוא חסר תוחלת. ראשית, גל האלימות הפלשתיני כבר מזמן כאן ומספר אירועי הטרור כבר עלה באופן דרמטי. עוד לפני שהלהבות יעלו גבוה יותר בגלל מותו של שובת רעב, צה"ל והשב"כ חייבים להגביר את הלחץ ולנקוט פעולות שיחזקו את ההרתעה. שנית, בכל מקרה לא יהיה מנוס מלמצוא בעתיד דרך לשבור את השיטה הזאת, אז למה לחכות עד לאחר שעשרות אסירים מסוכנים ישולחו לחופשי?

ממשלת ישראל חייבת לבחור בין שתי אופציות – להאכיל בכפייה את האסירים הביטחוניים שובתי הרעב, או להניח להם למות. האופציה השלישית, להיכנע להם שוב ושוב, לא באה בחשבון.

סתימת הפיות נמשכת

את המאבק נגד הזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב מובילים בכירים בהסתדרות הרפואית ובבית הדין לאתיקה שלה. בכירים בהסתדרות הרפואית הודיעו שהם עצמם יפרו את החוק המאפשר הזנה בכפייה, ואף איימו כי רופא שיבצע הזנה בכפייה יועמד לדין בבית הדין לאתיקה של ההסתדרות.

ובעוד בית הדין בראשות פרופ' אבינעם רכס כובל את ידי הרופאים מלסייע למדינה במלחמתה בטרור, הוא התגייס לאחרונה למאבק בחזית אחרת - חשובה יותר כנראה. השבוע פורסם כי בית הדין לאתיקה של ההסתדרות הרפואית החליט להוציא משורות ועדת האתיקה של ההסתדרות את ד"ר סודי נמיר - רופא מפורסם ומוערך, שבזכות עבודתו הרפואית המיוחדת אף התכבד בעבר בהדלקת משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל.

ד"ר סודי נמיר התפרסם בציבור הרחב בתפקידו כרופא משפחה בנווה דקלים שבגוש קטיף. הוא זכה להערכה רבה הן מהתושבים והן מכוחות הביטחון, גם על מקצועיותו וגם על מסירותו המיוחדת. כרופא באזור עתיר אירועים ביטחוניים, הוא היה מתנדב לקפוץ ראשון לאזורי סכנה ולהושיט סיוע רפואי מציל חיים בכל מקרה של פיגוע, לנפגעים מקרב אזרחי האזור וגם מקרב חיילי צה"ל.

ד"ר סודי הוא יהודי בר-אוריין, עוסק בתורה ומדקדק במצוות. מי שמכיר אותו יודע שגם מסירותו המיוחדת לתפקידו כרופא נובעת מתוך דבקות דתית במצוות הסיוע לזולת והצלת חיים. מתוך השקפתו התורנית הוא הביע עמדה בפורום אינטרנטי של רופאים נגד תופעת הזוגיות החד-מינית ונגד התפיסה המבקשת להפוך אותה לנורמלית ולגיטימית, בעוד הוא עצמו רואה בה סטייה. לפני כשלושה חודשים התקבלה בבית הדין לאתיקה תלונה נגדו על הפרת האתיקה הרפואית בהתבטאותו זאת, שהוגשה בידי כמה רופאים להט"בים.

ד"ר סודי התבטא אמנם בחופשיות ולא נזהר בלשונו. רופאים להט"בים שקראו את דבריו נפגעו מהם, ועל כך הוא התנצל בלי לחזור בו מעיקר טענותיו. קשה למצוא תקדים לכך שמישהו הואשם בהפרת האתיקה הרפואית רק בגלל ביטוי של עמדה אידיאולוגית בדיון תיאורטי בפורום אינטרנטי. מדובר בהקצנה נוספת של הלוחמנות הלהט"בית, שנפגעיה הולכים ומתרבים.

מלכתחילה סיכויו של ד"ר סודי מול הפוליטיקלי-קורקט ומול סתימת הפיות הלהט"בית היו מועטים. לא הועילה לו התנצלותו החלקית, וגם לא הצהרתו שמעולם לא הפלה ולעולם לא יפלה בין מטופל למטופל, ובכל מקרה יעניק את הטיפול המיטבי לכל נזקק. יש להניח שרצח הנערה במצעד הגאווה בירושלים ואווירת ציד המכשפות שהתעוררה בעקבותיו סתמה סופית את הגולל על סיכויו לצאת זכאי. ההתבטאות של ד"ר סודי בפורום הסגור של הרופאים נאמרה אמנם לפני הרצח, אבל פסק הדין התפרסם לאחריו - לפני ימים ספורים. חברי בית הדין – פרופ' דן גילון, ד"ר נמרוד גריסרו וד"ר עמנואל הראל – מצאו אותו בלתי ראוי להיות חבר בוועדת האתיקה והחליטו להרחיקו ממנה.

חברי בית הדין ציינו שאין בהחלטתם כדי להטיל דופי באיכותו של ד"ר סודי כרופא וכמטפל, וכי בפניהם הונחו עדויות על מקצועיותו ומסירותו. אך מסתבר שוועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית לא מסוגלת להכיל בתוכה רופאים ששוללים זוגיות חד-מינית מתוך ראייה תורנית. אם אכן אלה הן הנחות היסוד של ועדת האתיקה, מסתבר שמוטב לו לד"ר סודי להדיר את רגליו ממנה. אשריך ד"ר סודי שנתפסת על דברי תורה. אבל לא העניין האישי של ד"ר סודי נמצא כאן על כף המאזניים, אלא זכותה של היהדות לשאת בגאון את עמדתה בלי להיות מוקעת כחשוכה ובלתי מוסרית.

ההשתלטות הזוחלת והכוחנית של ההשקפה הלהט"בית על השיח הציבורי לא תעצור במקרה של ד"ר סודי. אם האמיצים שמעזים להשמיע את קולם נגד הזרם העכור יישארו בודדים, לא ירחק היום ובעלי עסקים דתיים וחרדים ישלמו קנסות כבדים אם יסרבו להשכיר אולם שמחות לחתונה חד-מינית. בשלב מאוחר יותר, מי שיעז לחלוק על העמדה שזוגיות חד-מינית היא ראויה ונורמטיבית לא פחות מזוגיות טבעית של איש ואישה - יועמד לדין ויישלח לכלא. מן הראוי שרופאים בכירים ומוערכים המוכרים כמאמינים ויראי שמיים יביעו תמיכה פומבית בד"ר סודי נמיר וימחו על הרחקתו מוועדת האתיקה.

ואחרי כל זה, די ברור לי שכל אזרח ישראלי, כולל אנשי קהילת הגאווה, שיזדקק אי פעם לטיפול רפואי מקצועי ומסור במיוחד, מוטב לו ליפול לידיו של ד"ר סודי, ולא לידיהם של מי שמצאו אותו אשם בהתנהגות מנוגדת לאתיקה הרפואית. 

לתגובות: [email protected]