מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מפרסם מחקר חדש הבוחן את השתלבות הרוקחים הערבים בשוק העבודה הישראלי, כחלק מבדיקה מקיפה המבקשת לראות כיצד משתלבים ערבים וערביות משכילים.
את המחקר ערכו החוקרים פרופ' נח לוין-אפשטיין, פרופ' אלכסנדרה קלב, ארז מרנץ ושמרית סלונים והתמקדו במקצוע הרוקחות משום שבעשור האחרון נכנסו למקצוע ערבים רבים ושיעור גבוה מהם עובדים בעסקים בבעלות ובניהול של יהודים.
מהמחקר עולה כי דרכם של הרוקחים הערבים להשתלבות במקצוע נתקלת בכמה קשיים – החל בשלב ההתמחות וכלה באפשרויות הקידום המוגבלות – והחוקרים מציעים כמה צעדי מדיניות שיוכלו לסייע בהתגברות על הקשיים.
בשנת 2000 כ-20% מקרב הרוקחים בישראל היו ערבים, שיעור גבוה במעט משיעורם בכלל האוכלוסייה הבוגרת. מאז בד בבד עם התרחבות מקצוע הרוקחות, צמח גם שיעורם של העובדים הערבים במקצוע לכדי שליש מכלל העובדים בתחום.
מחברי המחקר מדווחים כי גורם מפתח בשינוי בהרכב הדמוגרפי של הרוקחים בישראל קשור בשינויים בהזדמנויות ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית. בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994 נפתחה בפני אזרחי ישראל הערבים האפשרות ללימודים גבוהים בירדן.
התפתחות זו אפשרה לערבים רבים שלא עמדו בסף הקבלה של האוניברסיטאות בישראל או שנמנעו מלגשת למבחן הפסיכומטרי – ובעיקר לנשים שהעדיפו לימודים בסביבה התואמת יותר את אורח חייהן – להשתלב בלימודי רוקחות, ובהמשך לנסות להשתלב במקצוע בישראל. ואכן, יותר משליש מכלל רישיונות הרוקחות שהונפקו מאז 2005 (ליהודים וערבים יחד) הם לבוגרי מוסדות בירדן.
מן הממצאים עולה כי יש הבדל מהותי בין יהודים לערבים באופן שהם חווים את הכניסה לשוק העבודה בכלל, ואת תהליך חיפוש ההתמחות בפרט. בקרב הבוגרים היהודים תהליך מציאת ההתמחות קצר, ולרוב מתרחש בטרם סיום הלימודים.
מכלל הראיונות שנערכו עם רוקחים יהודים, רק מעטים השיבו כי אכן חיפשו התמחות. בקרב בוגרי רוקחות ערבים, לעומת זאת, יש קושי רב במציאת מקום התמחות, ותקופת החיפושים יכולה לנוע בין חודש לשנתיים. הקושי במיוחד בקרב בוגרי לימודים בירדן, הן מפני שהם אינם יכולים לעבוד כעוזרי רוקחים בזמן לימודיהם – ולכן אינם יכולים להמשיך להתמחות במקום שעבדו בו – והן מפני שמעסיקים יהודים רבים סבורים שלימודים אלו איכותיים פחות מלימודי הרוקחות בארץ.
הקושי במציאת התמחות מוביל את בוגרי לימודי הרוקחות הערבים להתפשרות על מקום הסטאז', ולעתים הם אף מתחילים לעבוד ללא תשלום (בניגוד לחוק), או עובדים בתפקיד עוזר רוקח, השמור לרוב לסטודנטים.
בדו"ח נאמר כי למרות שיעורם הגבוה באוכלוסיית הרוקחים, לערבים יש ייצוג חסר בדרג הניהולי. 47 אחוז מהרוקחות היהודיות שרואיינו נכללות בקטגוריה הניהולית, לעומת חוסר ייצוג מוחלט לנשים ערביות.
מקרב הרוקחים הגברים הערבים 27 אחוז מאיישים תפקידים ניהוליים, לעומת 62 אחוז מהרוקחים היהודים. ניתן להסביר זאת, חלקית לפחות, בכך שהמרואיינים הערבים צעירים בהרבה מהיהודים וטרם צברו את הוותק הנדרש לקידומם.
פערי השכר בין גברים רוקחים יהודים וערביים הם די זניחים. עם זאת, נראה כי רוקחים ערבים עובדים יותר שעות או משמרות כדי להגיע לאותן רמות שכר כמו היהודים. כך לדוגמה מספר יהודה, בעלים של בית מרקחת: "הם [הרוקחים הערבים] רוצים לעבוד כל הזמן, זה לא מפריע להם. הם עובדים אפילו 18 שעות". יתרה מכך, יש רוקחים ומעסיקים המציינים כי בתי מרקחת מסוימים משלמים לרוקחים ערבים פחות ורואים בהם "כוח עבודה זול".
לעומת הגברים, בקרב רוקחות הבדלי הלאום ניכר, ונמצא פער ניכר ברמת השכר בין יהודיות לערביות. סביר להניח שהמקור לפער הוא הבדל של ממש בוותק של הרוקחות במקצוע, מפני שמרבית הנשים הערביות השתלבו במקצוע הרוקחות רק בשנים האחרונות. כמו כן, כפי שצוין, מדגם המחקר אינו כלל רוקחות ערביות מנהלות, כלומר הן עובדות בתפקידים בשכר נמוך יותר.
היחסים החברתיים והאינטראקציות היום-יומיות בין רוקחים יהודים לערבים הוצגו באופן כללי כחיוביות, ואף כחוויה מלמדת עבור רוקחים יהודים אשר נקרתה בדרכם ההזדמנות להכיר ערבים.
ככלל, מהראיונות עולה שגיוון אתנו-לאומי במקום העבודה מציב אתגרים מסוימים, כגון התמודדות עם הרגלי לבוש או שימוש בשפה הערבית בין עמיתים לעבודה. אך התמונה הגדולה מעודדת במידה רבה, שכן היא מלמדת בעיקר על קולגיאליות ועל שיתוף פעולה על בסיס מקצועי ומתוך הכרה שכולם עמיתים לעבודה. יתר על כן, המפגש הבלתי אמצעי הנוצר במקום העבודה בין רוקחים יהודים לערבים גם מאפשר להם להכיר ולכבד אלה את אלה.
רוקחים ערבים מעידים כי מתחים על רקע לאומי בינם לבין לקוחות יהודים הם דבר שכיח. מהראיונות עולה כי לעתים, במצב של חוסר שביעות רצון מצד הלקוח, הכעס מופנה ללאום של הרוקח.
אותו דפוס תואר בראיונות רבים, "כשאת מתווכחת עם מישהו ולא רוצה לתת לו משהו, כי יש בעיה, אז הוא פתאום מכניס את הדבר הזה, 'לא, אתה לא רוצה כי אתה ערבי'". לפי המחקר, העניין החשוב ביותר בהקשר של מקרים אלו הוא היחס המערכתי – לעתים הרוקחים אינם זוכים לתמיכת המעסיק, ומדיניות שירות הלקוחות לפעמים נתפסת כמחייבת גם קבלת גזענות.
בעיה מערכתית נוספת שאינה זוכה למענה מקיף היא החופשות לערבים בחגים המוסלמיים. ברוב המקרים הרוקחים מעידים כי הם זוכים להתחשבות מצד המעסיקים והקולגות, אולם נראה כי אין מדיניות ארגונית סדורה בעניין זה, ורוקחים שאינם מצליחים למצוא מחליפים למשמרת נאלצים לעבוד בחגים.