ישראלים רבים יוצאים לביקור לימודים, עסקים או כל צורך אחר לחו"ל, שם הם נתקלים במתקפות קשות המהוות חלק ממסע הדה לגיטימציה הבינלאומי והקריאות לחרם נגד ישראל. בימים אלה מקדם רן בר יושפט, מחבר הספר 'טסתי לדבר על ישראל', סדנאות ברחבי הארץ להכשרת ישראלים להתמודדות מול התוקפים שמעבר לים.
בראיון ליומן ערוץ 7 סיפר בר יושפט על המיזם הפרטי-לאומי שיצא אליו במגמה לחולל תפנית הסברתית ביחס לישראל ובתחושה של ישראלים ויהודים ברחבי העולם מול התוקפים אותם.
"אני תמיד מתחיל בלהסביר למי אני פונה. לאדם הממוצע לא אכפת ממני ומי שנגד ישראל זה מיעוט קטן ורועש. כך יוצא שהאדם שבאמצע שומע בעיקר את המיעוט הזה כי אין קול נגדי", פותח בר יושפט וממפה את תוקפיה של ישראל - במזרח אירופה, הוא מציין, קיימת אנטישמיות ישנה ללא מסווה וללא ניסיון להישמע פוליטקלי קורקט.
לעומת זאת במערב אירופה מדובר באנטישמיות חדשה המתקיימת במסווה של פרו ציונות. בארה"ב "האמריקאי הממוצע לא באמת יודע מה קורה בישראל ואם הוא מקבל מידע על כך שישראל היא מדינה איומה שצדה ערבים בשביל הכיף או מבצעת אונס שיטתי כדי להפחיד את האוכלוסייה אז הם יחשבו דברים לא חיוביים על ישראל, וכאן אני נכנס לתמונה. המטרה היא לדבר עם אותם אנשים ששמעו את הדבר הזה ולשכנע אותם אחרת. את מפיצי התעמולה הזו קשה לשכנע".
באשר לעמדות האמריקאיות כלפי ישראל מציין בר יושפט כי "בגדול מדובר בציבור פרו ישראלי. כ-70 אחוז תומכים בישראל מסיבות שונות. יש כמה מעוזים שהם נגד ישראל. העניין הוא שיש כאן תכנית אסטרטגית.
''הם פעילים בעיקר בקמפוסים כי הסטודנטים הם דור העתיד של ארה"ב ובעתיד יהפכו לעוזרים לחבר קונגרס, לחברי קונגרס בעצמם, ליו"ר דירקטוריון של חברה שתחליט אם להחרים או לא את ישראל ולכן לא ניתן לומר שהרוב איתנו ולכן לא נכון להתעלם מזה".
במציאות שכזו בקמפוסים האמריקאים "הסטודנט היהודי בארה"ב, מי שאמור להיות הקול שייתן קונטרה פרו ישראלית מרגיש מאוים כשמגיע לקמפוסים שבהם נערכות הפגנות שמכפישות את ישראל. הוא מרגיש שלא טוב ולא נכון לו להיות מזוהה עם פרו ישראליות".
בהקשר זה של שגרת הקמפוסים מזכיר בר יושפט את 'שבוע אפרטהייד', אותו שבוע שלם המוקדש להשמצת ישראל, שבוע שבו מציגים תמונות וסמלים אנטי ישראליים ובהם גם השוואות בין מגן דוד לצלב קרס, מעלים הצגות אנטי ישראליות כאותו מיצג בו נראית אישה בהריון שחיילי צה"ל מכים אותה. מלבד האירועים המתרחשים פעם או פעמיים בשנה, מוסיף בר יושפט, קיימת השגרה שבה המוני מרצים מפיצים תעמולה אנטי ישראליים, אם כחלק מסגל האוניברסיטה ואם כמרצים שהתבקשו להגיע מבחוץ להרצות בקמפוס.
בנוסף "יש תאי סטודנטים שבאופן אקטיבי מבצעים את ההפגנות האנטי ישראליות. זה ההווי. זה הדבר הטרנדי והמגניב לעשות אותו. בסיאטל או סאן פרנסיסקו הנחשבים מאוד ליבראליים נהוג למחזר, להתקלח מקלחת קצרה, לנסוע במכונית היברידית ולהשמיץ את ישראל".
כאשר זו המציאות בקמפוסים סטודנט יהודי ירגיש לא נוח עם זהותו הפרו יהודית, "השיח סביבו הוא שהעוולה הגדולה ביותר בעולם היא מדינת ישראל".
בר יושפט נשאל עד כמה מפגינים אנטי ישראליים שכאלה מובלים בידי ישראלים לשעבר ויהודים. "זו נקודה מאוד כואבת", הוא אומר. "עצוב לומר אבל המסקנה שהגעתי אליה בעקבות עשר שנות טיפול בנושא היא שהרוב המכריע של השכל והדלק לדברים הם יהודים וישראלים לשעבר. אנשים שהכי קשה לדבר איתם. הצלחתי לדבר עם אנשי כנסייה אנטישמית ולא עם חברי קהילה יהודית.
''נתקלתי בזוג יהודים שלא ידעו מי אני אבל מיד אמרו לי שהם לא מוכנים לדבר איתי כי אני ישראלי והם לא מדברים עם ישראלים. יש דוגמאות רבות לכך כמו 'הקול היהודי לשלום', ארגון שהליגה נגד השמצה הגדירה אותו כאחד האנטישמיים ביותר בעולם, ואני מבין את הדבר, מפיצים שקרים נגד ישראל, מפרסמים תמונות שלא קשורות לכאן כאילו מה שמצולם בהן קורה בישראל ומאוד קשה להתווכח עם זה".
בר יושפט מוסיף ומספר על הקושי בויכוחים מול ישראלים לשעבר: "הייתי בויכוחים בקמפוסים מול תומכי חמאס והסתדר לי, אבל כשמראים סרטון של טייס מסוקים לשעבר שמשווה בין מה שאנחנו עושים למה שעשו הנאצים הרבה יותר קשה להתווכח כי הקהל אומר לי ששנינו חיילים ולמה שיאמינו לי יותר מאשר לו".
אל מול מציאות שכזו ניצבים ישראלים ברחבי העולם ואותם מקווה בר יושפט לפגוש בסדנאות שלו, סדנאות בהן הוא מתאר את המתרחש בעולם, מציג את הטענות הנשמעות בעולם ומעניק לישראלים ארגז כלים להתמודדות הסברתית מולם.
בר יושפט מציין וקובע כי כמו המידע שניתן לרכוש לקראת מפגשים שכאלה היא אינסופית בעיקר משום ששומעיהם של הישראלים אינם יודעים דבר על ישראל מיקומה או גודלה. הוא מלמד בסדנאות כיצד ניתן להשיב בשאלה על שאלה, כיצד להשיב ברוגע מבלי להילחץ, כיצד לזהות נקודות חולשה בטיעוניו של המתווכח ועוד.
בדבריו אלה מדגיש בר יושפט כי כל התוקפים את ישראל אינם עורכים הבחנה כלשהי בין יהודה ושומרון לשאר חלקי הארץ. עבורם מדובר ביחידה אחת והיו מקרים בהם שמע התייחסות ל'שלום עכשיו' כאל תנועה פאשיסטית...
דוגמא אחת באשר לאופן בו ניתן לזהות נקודות תורפה בדבריו של התוקף הוא מציג מעימות שהתקיים בפאנל בינו לבין ערבי בשם אמין כבן חמישים תומך חמאס שתוך כדי הדיון אמר שקשה לו לדבר כי מולו ניצב מי שרצח את משפחתו כאשר היה ילד. הצופים בפאנל תלו בבר יושפט עיניים מאשימות והוא שאל את אותו אמין אם כוונתו אליו באופן אישי והמענה היה 'אני זוכר אותך כמי שרצח את המשפחה שלי'.
"זה מאוד לא נעים כשמאשימים אותך בכזה דבר ומסתכלים עליך כעל מפלצת. חשבתי לשנייה אחת ואז אמרתי לו 'אמין, כשאתה היית ילד אני עדיין לא נולדתי' ובאותו רגע הוא יצא שקרן גדול ואני ניצחתי בוויכוח. יש לא מעט מקרים כאלה כמו הסיפור שאנחנו צדים ערבים לכיף. הרי אם היינו כאלה איומים לא היה סכסוך, אבל בינתיים מספר הערבים כאן עולה, כך שטיהור אתני לא מתבצע כאן".
מוסיף בר יושפט ומספר על הצמדת תמונות ממקומות שונים בעולם למתרחש בישראל וכוחה של תמונה כידוע גדול בהרבה מכוחן של מילים וגם מול נשק זה ניתן להתמודד, להוכיח את קלות ההכפשה ולהגחיך אותה.
טענה שלדברי בר יושפט עולה שוב ושוב, גם באחרונה היא שישראל אונסת תינוקות באופן שיטתי. "זה התפרסם גם לפני כשלושה ימים כטור דעה בעיתון שאותו פיזרה ישראלית. במקרים כאלה אני אומר שהיום יש לכולם טלפון חכם, תן לי מקום ונוכל לבדוק בטלפון אם זה היה ואיפה. כשהמאשים מגמגם ואומר שבכל זאת זה היה, אני מבקש מקרה אחד שנוכל לאמת אותו".
"ההיענות לסדנא גדולה כי כולם רוצים להשתתף. זה כבר לא ימין או שמאל. אנשים מרגישים שהם תחת מתקפות לא הוגנות וסטנדרט כפול ורוצים לקחת חלק במאבק הזה. אנשים אומרים שלא נעים להם שמלכלכים על המדינה שלהם", מספר בר יושפט על הסדנאות התופסות תאוצה בשבועות אלה.