כבר כמעט שלושה שבועות שהחולה מוטל על ערש דווי בבית חולים בלוס אנג'לס, בלי רשות לרדת פן תוחמר מחלתו, ועדיין הוא ואשתו היושבת לצדו אינם יודעים מתי תבוצע השתלת הלב שלמענה נשלח מהארץ.
שלושה חודשים, רובם שקטים יחסית, עברו עליהם בדירתם הארעית בעיר, עד אשר לקה בהתקף חמור של תעוקות, סימן לסתימות קשות בעורקי הלב, ואושפז במחלקת טיפול נמרץ.
"את יודעת שאף פעם לא התלהבתי לקבל לב זר במקום לבי המקורי, והעדפתי ניתוח מעקפים נוסף. אבל עכשיו, כשהבדיקות מורות במפתיע על הטבה בתפקוד הלב, אני ממש מתנגד להשתלה", אמר לאשתו.
"אבל רופאיך שלחו אותך לקבל לב חדש כי לטענתם מסוכן לנתח את לבך שוב ועדיף להוציא את המערכת החולה ולהשתיל במקומה בריאה", טענה והמשיכה: "הרי למרות ההטבה לבך עובד בקושי. אז מדוע לוותר על השתלה, הרי היא יכולה לשפר מאוד את מצבך הבריאותי?!".
"אבל אני מעדיף את לבי, ובבוא יומי אחזירו לבורא".
"הערב יבוא המנתח כדי לשוחח איתכם על המצב החדש", כך הם שמעו בביקור הרופאים, וכל הערב חיכו לו בדריכות. אך הרופא לא בא בערב ההוא וגם לא למחרת. רק לאחר כמה ימים ולילות של ציפייה מתוחה, מאוחר בערב נכנס המנתח. ד"ר הלל עמד ליד החולה ואמר לו בעברית רהוטה: "תוצאות הבדיקות מראות שתפקוד לבך עלה בכמה אחוזים, בכך השתנה המצב ואינך זכאי עכשיו ללב. אצטרך לטפל בעורקים החולים באמצעות ניתוח מעקפים, שהוא מסוכן מאוד במצבך, ולא מעט התלבטתי על כך. ההחלטה אינה רק שלי, אתה הפציינט, שותף למהלך. מה דעתך?".
"מה דעתי?", השיב החולה וחיוכו זורח מאוזן אל אוזן. "חכמינו לימדונו כי במקרה של מחלוקת הלכתית - הלכה כבית הלל. בקשר אליי קיימת מחלוקת: רופאיי בארץ קבעו כי חייבים להחליף את לבי, ואילו כבודו מציע ניתוח מעקפים! אם כן, ד"ר הלל, הלכה כמותך, ובשם ה' תעשה ותצליח!".
"הלוואי, אמן וכן יהי רצון!" ענה הרופא בהתרגשות.
ואשת החולה, שלא ידעה אם לשמוח בהחלטה, התרגשה בכל זאת שמתקיים בבעלה הפסוק "רצון יראיו יעשה".
הניתוח נקבע לשלושה ימים לאחר מכן, בערב שבת י"ד באייר. "אייר", ציין החולה, "הוא ראשי תיבות של 'אני ה' רופאך', וגם", הוסיף, "י"ד בחודש אייר הוא תאריך חשוב בלוח היהודי מקדמת דנא ונקרא בשם פסח שני. ביום זה ניתנה לבני ישראל במדבר הזדמנות שנייה להביא קורבן פסח לאלה אשר לא הקריבוהו במועדו בי"ד בניסן".
"אם זה יום של הזדמנות שנייה", המשיכה אשתו את הרעיון, "אז אני מתפללת שתינתן גם לך ביום הזה הזדמנות נוספת לחיים טובים וארוכים עם לבך הטוב".
"הלוואי", אמר, "כשאת לצדי".
ובליל י"ד באייר, לאחר שכבר הוכן כדבעי לקראת הניתוח, נזכר החולה, כנראה מתוך הכנה רוחנית, כי בגלל האיסור לרדת מן המיטה באשפוז הממושך כמעט החמיץ את ברכת קידוש הלבנה הנאמרת לאור הירח בתחילת כל חודש עד אמצעו, ועוד מעט יפוג זמנה.
"אנא צאו וחפשו בשבילי את הלבנה", ביקש מאשתו, מבנם ומרעייתו, שהגיעו להיות איתם בניתוח, "שכן מהחלונות הקטנים של חדרי איני יכול לראותה".
תכף לבקשתו הם יצאו, ובחלון הגדול שבמסדרון המחלקה נגלה להם הירח כמעט במילואו, והם חזרו לדווח לו על המציאה. מיד הפעיל את קסמו על האח שמטפל בו והודה לו מראש על טרחתו, עד שזה הושיבו על כיסא גלגלים, המוניטור מקובע על מתקן המחובר לכיסאו והעירוי המשתלשל ממוט גבוה נעוץ בזרועו.
כך הוצא מחדרו אל המסדרון, שם נראתה הלבנה במלוא הדרה. כמונה מטבעות הדגיש כל מילה מן הנוסח המקובל, וכשהגיע למילים "כשם שאני רוקד כנגדך" התרומם ככל יכולתו מן הכיסא, נסמך על כתפיו של הבן והחל לרקוד איתו: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, אי אי אי, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה, אי אי אי". כך רקד ופניו להבים וכולו נרגש משמחה של מצווה. נראה היה שבמילים אלה הוא מגרש מעליו את כל הפגעים, המזיקים והפורענויות שעלולים להפריע לו, חלילה, לצאת לשלום מן הניתוח. הוא המשיך לרקוד בדבקות עד שהאח הנוכרי שעמד שם משתאה, כמו אשתו וילדיו, לחיזיון שנגלה לנגד עיניו, נבהל מן הנזק שעלול להיגרם לפציינט, הכריחו לשבת בכיסאו והחזירו למחלקה.
למחרת, השכם בבוקר, בתחילת יום אביב נאה ומלא זיו, פרצה תפילה זכה ממעמקי לבו החולה, מה שאישר בוודאי את אמרתו של רבי מנחם מנדל מקוצק "אין שלם מלב שבור". לאחריה בא הסניטר ולקחו לניתוח.
הרופאים והאחיות במחלקה נפרדו ממנו לשלום ואיחלו לו הצלחה, אשתו והזוג הצעיר רצו במסדרונות הארוכים חרדים ודואגים אחר מיטתו המתגלגלת - והוא, בטוח בסייעתא דשמיא, המשיך לרקוד במיטתו כל הדרך אל חדר הניתוחים.
לאחר שעות רבות מלאות תפילה וציפייה לחסדי שמיים, שמעה האישה קרוב לכניסת השבת את ההודעה המיוחלת: "ניתוח המעקפים הסתיים בהצלחה!"
מעובד מהספר 'אירוע לב' מאת ברוריה פלונצ'ק על מאבקו הרפואי של בעלה הרב מנחם זצ"ל, בהוצאת 'דני ספרים'
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il