
לא בטוח שהחלטת בג"ץ לפסול את ההסדר של סגן שר שמכהן במעמד של שר מהווה עוד אבן דרך בהתפשטות האקטיביזם השיפוטי.
אפשר אולי לתהות למה הסדר שהיה נהוג מאז מהפך 1977 נפסל כעבור ארבעים שנה. הרי סגן השר לשעבר מאיר פרוש שלט בימי ממשלת נתניהו הראשונה על משרד השיכון - תפקיד הרבה יותר עוצמתי משר הבריאות - בלי שהדבר יעורר סערה. אבל ייתכן שההבדל הפשוט הוא ש'יש עתיד' הביאו את תביעת הקיטבג לבג"ץ ואפשרו לשופטים להשלים ציוד.
עד להכרעת בג"ץ הוצפנו בהמון טענות סרק נגד ההסדר הקיים. נטען לדוגמה שאנחנו זקוקים לשר בריאות במשרה מלאה - כאילו סגן השר יעקב ליצמן רואה בתפקידו איזושהי חלטורה, ואינו מגלה מסירות נפש מספקת בביקורי הפתע שהוא עורך בשטח ובפעילות ברוכה נוספת. לחלופין נטען שבלי המעמד של שר מן המניין ליצמן לא יוכל לדפוק על השולחן בישיבות ממשלה כדי שהבריאות תזכה לתשומת הלב הראויה, למשל בענייני תקציבים. מעניין שטענה זו נשמעת ממי שבימים כתיקונם מתרעמים על כך שראשות ועדת הכספים נתונה בידי יהדות התורה (תפקיד שנחשב כשווה ערך לשר בממשלה), ופתאום נתקפו חרדה שליצמן לא יצליח לגרד כספים בהיותו, נעבעך, רק סגן שר.
האמת היא שלא חייבים להיות שר ואפילו לא סגן שר כדי להחזיק בעוצמה פוליטית לטובת נושא מסוים. הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשיאו היה חזק יותר מרוב שרי הממשלה, וראשי ממשלה כיתתו רגליהם לדירתו על מנת לשכנעו לתמוך במהלך כזה או אחר.
מעבר לפורמליסטיקה, קיימת סיבה ראויה לפסול את ההסדר הישן: עיקרון האחריות הקולקטיבית. הפטנט של סגן שר במעמד שר נועד לספק את שני העולמות גם יחד – ליהנות מחברות בממשלה בלי ליטול אחריות על החלטותיה. בהיבט הזה, כהונת סגן שר במעמד שר היא פיקציה שנועדה לחפות על בעיה עוד יותר חמורה. כשם שיתר מפלגות הקואליציה חייבות לקחת אחריות על אותן החלטות שנועדו לרצות את הציבור החרדי ואינן מוצאות חן בעיני בוחריהן, כך מתבקשת יהדות התורה לגלות הדדיות בלקיחת אחריות.
הבטחות שווא
להוציא כמה יחידי סגולה, הדמוקרטים בקונגרס מתיישרים לפי הקו של הממשל בנושא האיראני. אבל בתוכם אפשר למצוא טיפוסים כמו חבר בית הנבחרים ג'ראלד נדלר, אשר מייצג אזור בחירה יהודי מובהק, שגם מבקשים שכר כפינחס. כדי להצדיק את טענתו שהוא דואג בכנות לטובת ישראל, נפנף נדלר במכתב שקיבל מאובמה שלמעשה מסכם בכתב את דברי ההרגעה של הנשיא למדינות המפרץ ולישראל. בין ההבטחות: אם איראן תיתפס דוהרת לפצצה, כל האופציות זמינות לממשל - כולל האופציה הצבאית. קיימת גם הבטחה להמשיך את הסנקציות שהוטלו על איראן בגין תמיכתה בחיזבאללה.
נדלר, שזכה ל"צומי" רציני מהבית הלבן, עושה צחוק מהעבודה. האם אחרי כל התעמולה של הממשל הטוען שאין תועלת באופציה הצבאית אנחנו אמורים להתרשם מאיום הסרק הזה, או שנכון יותר יהיה לפרוץ בצחוק - כמו האיראנים - כאשר אובמה מאיים באופציה צבאית? לגבי חיזבאללה, אובמה לא היסס לאיים על ישראל שאם ההסכם יידחה טילי החיזבאללה יעופו לעבר ישראל. המעצמות לא עשו דבר וחצי דבר כדי לבלום את התחמשות חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, בניגוד להחלטת מועצת הביטחון 1701 שאמורה להביא לפירוק הארגון מנשקו. ממשל אובמה בונה על חיזבאללה בלחימה מול דאע"ש, והוא מעביר אליו חומר מודיעיני דרך כלי שני של חיזבאללה ב' – הצבא הלבנוני, שבמצוות נסראללה עובר תהליך של שיעיזציה מואצת.
המכתב של אובמה מסמל את הפיתוי הנצחי של הדרך השלישית. נוכח הקיטוב סביב הסכם הגרעין בפוליטיקה האמריקנית, באות נפשות טובות ואומרות: בואו ונשפר את ההסכם – לא חלילה על ידי דחייתו וחזרה לשולחן הדיונים, אלא על ידי פעולות חד-צדדיות של הממשל שיתקנו במעט את מגרעותיו. סביר להניח שאפילו בתוך הממשל עצמו ישנה סיעה שדוגלת בגישה הזאת. אבל מולה מתייצבת הסיעה הדומיננטית יותר, בראשות אובמה, אשר מבקשת להפוך את האויב לאוהב. אובמה מוכן לפזר הבטחות בלתי מחייבות על מנת להוכיח שגם הוא מסוגל לספק דרך שלישית בכאילו.
ציר מוסרי מול ברית לא קדושה
העיתון הבריטי הנחשב 'פייננשל טיימס', שרחוק מלהיות ידידותי כלפינו, בוודאי ביקש לקטרג כאשר פרסם שישראל רוכשת 77 אחוזים מכמות הנפט שלה מהחבל האוטונומי הכורדי. בין הכורדים לממשלת עיראק יש סכסוך סביב זכותם של הכורדים למכור באופן עצמאי נפט שמופק בחבל הכורדי, במקום לעשות זאת דרך החברה הממשלתית העיראקית. זמנית הושג הסכם שמחזיר את השליטה על המכירה לממשלת עיראק, בתמורה להפניית יותר משאבים מבגדד לאוטונומיה הכורדית. הכורדים טוענים שההסכם הופר על ידי ממשלת בגדד וחזרו למכור נפט בעצמם. אם העיתון הבריטי סבר שחשף בכך את קלונה של ישראל הוא טעה. יש להתגאות בידיעה הזאת - מדינית ומוסרית.
מבחינה מדינית ישראל לא חייבת להתחשב בממשלת עיראק, שהיא גרורה של איראן וכוחה הצבאי בנוי על המיליציות השיעיות הפרו-איראניות. במצב כזה, כל פעולה שתחזק את האוטונומיה הכורדית עד לסף עצמאות – מה שיחיש את חלוקת עיראק ויותיר את איראן רק עם האזור השיעי – פועלת לטובתנו.
הכורדים גם משתמשים בכסף הזה למטרת קודש - התחמשות לצורך המאבק מול דאע"ש. למרות שהוכיחו את עצמם כלוחמים המסורים ביותר מול דאע"ש, הכורדים נאלצו עד כה להילחם בנשק מיושן מהתקופה הסובייטית, בעוד כוחות דאע"ש מצוידים בנשק חדיש מתוצרת ארצות הברית שנפל לידיהם עם מנוסת הצבא העיראקי ממוסול, רמאדי ומקומות נוספים. לאחרונה כרת ממשל אובמה הסכם עם ארדואן, על פיו הטורקים יילחמו סוף סוף בדאע"ש ויאפשרו למטוסים אמריקניים לפעול מהבסיס הטורקי אינצירליק. אבל ארדואן תפס טרמפ על ההסכם כדי להלום בכורדים ולהסתפק בפעולות סרק מול דאע"ש. ממשל אובמה, שמנסה לשכנע אותנו באמינותו, מכר את הכורדים לאנקרה.
אם באמצעות רכישת הנפט ניתן לסייע לכורדים מול הברית הבלתי קדושה בין וושינגטון לאנקרה, גם זו תוצאה מאוד רצויה.