הרעיון להצניח הפעם מפכ"ל מחוץ למשטרה הוא די מתבקש. הניצבים המכהנים והניצבים בדימוס שהגיבו בעלבון להודעה על מינויו הצפוי של תא"ל (מיל') גל הירש אולי אינם מודעים לכך, אבל מלבדם רק מעטים לא רואים שמשטרת ישראל נמצאת במשבר.
שורה ארוכה של מועמדים לרשת את תפקיד המפכ"ל מצאו את עצמם מחוץ למשטרה בגלל חשדות לעבירות משמעת ואף עבירות פליליות בתחום הניצול המיני של שוטרות שעבדו תחת פיקודם. אחרים הורחקו בשל קשרים מפוקפקים עם עבריינים. ואחרי כל זה בא הכישלון המחפיר שאִפשר את רצח הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים.
משטרת ישראל זקוקה לטלטלה חזקה - קודם כול מוסרית ואחר כך גם ארגונית ומבצעית. לאדם מבחוץ יהיה קל יותר לעשות זאת מאשר למי שבעצמו גדל בתוך התרבות הארגונית הקלוקלת שהשתלטה בשנים האחרונות על משטרת ישראל.
הצנחת קצין בכיר מצה"ל לראשות הארגון כבר נעשתה בעבר במשטרה. וזה קורה לא רק במשטרה: בעת משבר גם השב"כ קיבל על עצמו את האלוף עמי איילון כראש ארגון מוצנח מצה"ל, וכך נעשה גם במוסד כשבראשו הועמד האלוף מאיר דגן.
מה שפחות ברור הוא האם אכן תא"ל גל הירש הוא האדם המתאים, במיוחד לאחר שנאלץ לעזוב את צה"ל בעקבות טענות על תפקוד כושל במלחמת לבנון השנייה. לזכותו ייאמר שהטענות נגד תפקודו במלחמה שנויות במחלוקת, ושקצינים אחרים שתפקדו באופן דומה לא הורחקו מצה"ל, ואף תופסים בו היום עמדות בכירות.
בשורה התחתונה, המינוי הזה – אם יחזיק מעמד למרות הביקורת ואם יאושר בוועדת טירקל ובממשלה - הוא הימור מסוים מצדו של השר גלעד ארדן, וימים יוכיחו אם היה זה הימור מוצלח שיירשם לזכותו או צעד כושל שייזקף לחובתו.
וישנו עניין חשוב אחד שלגביו המינוי של הירש מעורר תקוות מיוחדות. כמי שהיה בעצמו קורבן ליידוי אבנים שהושלכו על רכבו בכבישי יו"ש, יש לקוות שהמפכ"ל המיועד יידע להתייחס לספורט הלאומי הזה של הפלשתינים בחומרה הראויה לו. כולנו יודעים שאבנים עלולות להרוג, אבל כמי שהושבת מפעילות מבצעית למשך שנה לצורך שיקום לאחר פציעה, גל הירש למד זאת על בשרו.
האופציה הפלשתינית חייבת להיחקר
1
קשה להגזים בחומרתו של האירוע בכפר דומא, שבו נרצחו תינוק פלשתיני ואביו בשריפה שפרצה בביתם בעת שישנו במיטותיהם. ברור גם שהכתובות בעברית שהושארו על הבית גורמות לחשוב שהמציתים היו יהודים - אף שלא חסרים ערבים שיודעים לכתוב עברית. לצערנו לאחר פענוח מקרה הרצח של הנער מוחמד אבו-חדיר משועפט, כבר אין באפשרותנו לטעון שאין בעולם יהודי שמסוגל לעשות מעשים נוראים שכאלה.
ואחרי כל זה, לא ברור מדוע מדינת ישראל כולה החליטה שמדובר בוודאות במעשה ידיהם של יהודים - מהנשיא ("בני עמי בחרו בדרך הטרור") וראש הממשלה דרך כל כלי התקשורת ועד לרבנים ואנשי רוח שיצאו בהודעות גינוי והרכיבו משלחות תנחומים ובקשת סליחה. לכאורה מן הראוי היה לנהוג בזהירות ולהמתין לתוצאות החקירה, או לכל הפחות להשאיר מקום לספק בדיווחים, בהודעות הגינוי, בטקסי ההלקאה העצמית ובצעדים האופרטיביים נגד הימין שהוכרזו בעקבות האירוע.
2
מקורה של תחושת הוודאות לגבי זהותם של המפגעים הוא ככל הנראה בגורמי חקירה בשב"כ ובמשטרה, שמיד לאחר האירוע הקרינו ביטחון חזק לגבי סוג הערוגות שבהן צמחו מציתי הבית בכפר הערבי. גם הפלשתינים מיהרו כמובן לאמץ את ההנחה הזאת, ואף דאגו שהבית השרוף של משפחת דוואבשה יישאר לאורך זמן במצבו שלאחר השריפה, כעדות דוממת לאכזריותם של היהודים.
בחלוף כארבעה שבועות מהאירוע, נראה שנהדף הניסיון להדביק את האשמה לימין כולו, או לפחות לציבור הדתי-לאומי כולו. מי שעדיין מוכתם בתודעת הציבור באשמה כוללנית ללא הוכחה הוא הציבור הלא-מוגדר המכונה נוער הגבעות. אצבע מאשימה ממוקדת יותר מופנית כלפי פעילי ימין מסוימים, שתוארו כמחתרת חדשה בעלת אידיאולוגיה אולטרה-קיצונית. כמה מהם נעצרו במעצר מנהלי. נגד אחרים הוצאו צווי הרחקה. פורסם גם על הסרת כפפות בתהליך החקירה שלהם, ועל הפעלת עינויים שבעבר נמנעו מלהשתמש בהם נגד חשודים יהודים.
3
מיד לאחר פרסום דבר הרצח בכפר דומא היה ניסיון לטעון שלא מדובר בפיגוע שחוללו יהודים, אלא ברצח על רקע סכסוכים בין חמולות בכפר. היו מי שביקשו לטעון שההצתה הזאת היא המשך להצתות קודמות שהיו בבתים אחרים בכפר. הטענה הזאת לא הצליחה לזכות בתמיכה או ביחס רציני, בעיקר לאחר שגם לגבי הרצח של הנער מוחמד אבו-חדיר, שהוכח לבסוף שהיה מעשה ידיהם של יהודים, היה ניסיון לטעון טענות דומות. אבל כמובן שמקרה אחד לא מלמד על משנהו, ולא חסרים גם מקרים שבהם מעשים שיוחסו ליהודים אכן התבררו לבסוף כמעשה ידיהם של ערבים.
חלפו ארבעה שבועות, ובלילה שבין ראשון לשני השבוע שוב פרצה דליקה בכפר דומא. גם בעליו של הבית שנשרף הפעם הוא בן למשפחת דוואבשה, ולא מדובר בקרוב רחוק אלא באחיו של האב שנספה ביחד עם בנו התינוק כשביתם נשרף בפעם הקודמת. ברשות הפלשתינית מיהרו לטעון שוב שמדובר במעשה ידיהם של יהודים, בעוד במנהל האזרחי הישראלי אומרים שהפעם מדובר בשריפה תמימה שפרצה בגלל קצר. אבל צירוף שני המקרים חייב להעלות מחדש לבדיקה את האפשרות שמדובר בהתנכלות שיטתית למשפחת דוואבשה שמקורה בסכסוך בין משפחות ערביות בכפר, ושגם הרצח הכפול מלפני קרוב לחודש אינו מעשה ידיהם של יהודים. הדרישה לחקור ברצינות את האפשרות שיש קשר בין המקרים לא צריכה להישאר נחלתו הבלעדית של חבר הכנסת אורן חזן.
4
לצערנו, לרשויות החקירה הישראליות, שעדיין מחפשות את עקבותיהם של רוצחי התינוק ואביו מלפני חודש, אין שום אינטרס לחקור בכיוון הזה. בעקבות התיוג הנחרץ של הרצח הכפול כמעשה ידיהם של יהודים, הם קיבלו היתר להפעיל נגד חשודים יהודים אמצעי חקירה ומניעה דרקוניים שעליהם חלמו זמן רב ולא בקלות יוותרו עליהם. ומה שיותר משמעותי - אם יוכח שהרוצחים היו ערבים ומצעד הגינויים וההתנצלויות יתברר כפארסה, הם יצטרכו לתת דין וחשבון על הטעיית ראש הממשלה והנשיא, כלי התקשורת והציבור הישראלי כולו. לכן מבחינתם גם אם יתברר שהרוצחים אינם יהודים, עדיף שהתיק יישאר פתוח והאמת לא תיוודע לעולם.
זאת ועוד: גם אם בין גורמי החקירה יש מי שמעוניין שהאמת תצא לאור בכל מצב, ספק רב אם יש בידיו כלים כדי לבדוק ברצינות את האופציה שהרוצחים הם פלשתינים.
הכפר דומא נמצא בשטח B, שבו ישראל מחזיקה בשליטה ביטחונית בלבד. במקרה שמדובר ברצח של פלשתינים על ידי פלשתינים על רקע פלילי, סמכות החקירה שלו נתונה בידי הרשות הפלשתינית ולא בידי ישראל. השב"כ יכול לעצור פלשתיני שחשוד ברצח יהודי, אבל לא פלשתיני שחשוד ברצח של פלשתיני. הפלשתינים מצדם מעדיפים כמובן לטעון שהרצח הוא מעשה ידיהם של ישראלים, ולכן אין להם שום אינטרס לחקור בכיוון אחר.
אי אפשר לשלול את האפשרות שאכן מדובר בצירוף מקרים, והשריפה מלפני חודש אינה קשורה לשריפה שאירעה השבוע. אבל כל עוד לא ראינו שצירוף המקרים הזה נחקר לעומק ומתוך חתירה כנה לחשוף את האמת, אי אפשר גם למחוק את צלו של סימן שאלה גדול שרובץ כעת על הקביעה שהאב ובנו נשרפו למוות בידי יהודים.
לתגובות: [email protected]