1. הנבואה ניתנה לשוטים, ובכל זאת תרשו לי נבואה קטנה. גל הירש לא יהיה המפכ"ל הבא של משטרת ישראל. למרות הכרזתו של השר לביטחון הפנים בשבוע שעבר.
החונטה המשטרתית הצליחה במשימתה, ויצרה בחסות המערכת המשפטית את האווירה הציבורית הנדרשת כדי לסכל את המינוי.
פריטי מידע, שככל הנראה היו בידי המשטרה כבר זמן רב, נשלפו מהבוידעם ברגע הנכון והצטרפו לטענות (שחלקן בודאי מוצדקות) על תפקודו של הירש ערב מלחמת לבנון השניה ובמהלכה.
התוצאה של המקהלה המתוזמרת, שאליה הצטרף בצעד בלתי ברור היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין בהחלטה "לפתוח בבדיקה" של המידע, תהיה ככל הנראה סיכול המינוי. כך אני מעריך.
2. אני לא השר לביטחון הפנים, ואני גם לא מכיר את גל הירש. עם זאת, ספק גדול בעיני אם הירש הוא באמת האדם המתאים ברגע הזה להיות מפכ"ל המשטרה.
הזיכרון הראשון שלי מגל הירש הוא מהתקופה שהירש היה מח"ט בנימין, הגזרה שבה מצוי גם הישוב בו גדלתי. הדבר העיקרי שאני זוכר מאותה תקופה הוא שהירש אוהב לדבר, או אם נדייק, מאוד אוהב לדבר.
הזיכרון השני שלי מהירש הוא ממוקד פחות בו, אבל עדיין רלוונטי מאוד. במלחמת לבנון השנייה גויסתי כמו עוד רבים כחייל מילואים. בחלק מהתקופה פעל הגדוד שלנו תחת פיקודו של הירש, וסימני הברדק בצמרת חילחלו עד אחרון הדחפ"זים (דחפ"ז - הכינוי המקובל בחיל התותחנים לחייל פשוט בצוות תותח) בשטח. בהקשר הזה צריך להגיד שהירש בוודאי איננו האחראי הבלעדי לברדק באותה מלחמה, מצד שני תפקודו במלחמה ההיא ודאי איננו סיבה לקדם אותו.
בעקבות שני הזיכרונות הללו, אם ארדן היה מחליט להתייעץ דווקא איתי לפני ההחלטה, בטח הייתי ממליץ לו לחשוב עליה פעם נוספת. כנראה שמי שייעץ לשר ארדן חשב אחרת ממני, והאמת? זה הכי לגיטימי בעולם.
3. למרות שכאמור אני לא מתלהב מההחלטה של השר ארדן, חשוב לי מאוד שההחלטה שלו תיושם.
זה אולי לא חייב להיות דווקא גל הירש, ויתכן שבנסיבות מסוימות יאלץ ארדן לאתר מועמד אחר. למרות זאת, השר חייב לעמוד על שלו, ולהבהיר שהוא איננו נסוג מההחלטה העקרונית, למנות למפכ"ל אדם ראוי שבא מחוץ לשורות המשטרה.
4. במהלך העשורים האחרונים קרה בישראל תהליך מדאיג, במסגרתו עוד ועוד מינויים שהיו בסמכותו של הדרג הפוליטי הופקעו מידי הפוליטיקאים והועברו לידי גורמים מתווכים. באופן רשמי סמכות המינוי עצמו אולי נשארה בידי הממשלה, אך בפועל זו הייתה לחותמת גומי של ועדות איתור למיניהן.
השרים, והממשלה כולה, חדלו מלהיות בעלי הסמכות לאתר מועמדים כלבבם. במקום זאת הועברה סמכות האיתור לידי ועדות שהחוק כלל איננו מכיר, ובדרך כלל מורכבות מפקידים בעלי עניין ומ"לשעברים" בעלי זיקה הדוקה מדי למערכת.
בידי השרים והממשלה נשארה שורה מצומצמת מאוד של תפקידים שבהם היכולת למנות עדיין נמצאת כולה במגרש של המערכת הפוליטית.
חשוב לציין, לא מדובר בתהליך המקביל (שעליו ייתכן שיש לברך) של הפחתה ניכרת במינויים הפוליטיים בשירות המדינה. העובדה שהשר או הממשלה הם הממנים, איננה קשורה למניעת מינויים של חברי מרכז ופעילי מפלגה. את מינויים של האחרונים אפשר למנוע באמצעים אחרים, לצד הותרת הסמכות לבחור את המועמד המתאים ביותר בידי הדרג הפוליטי.
5. הפקעת המינויים הבכירים מידי נבחרי הציבור היא לא סוגייה בודדת. מדובר בחלק מרכזי בהפקעת שיקול הדעת בענייני ניהול המדינה מידי נבחרי הציבור, והעברתו לידי "שומרי סף".
נבחרי הציבור, אותם אנשים שאני ואתם בוחרים מדי כמה שנים בקלפי, כבר לא מנהלים חלקים הולכים וגדלים מחיינו. בלי ששמנו לב החלטות רבות עברו לידי פקידים בכירים, חשבים, רפרנטים, ושאר כינויים, ועל כולם, כיהלום בקודקוד הפירמידה, עומדים המשפטנים לסוגיהם.
עכשיו רק חסר שגם אותם המינויים הבודדים שעדיין נשארו בידיו של הדרג הפוליטי, יעברו בפועל לידיהם של המשפטנים. במקום שהשר לביטחון הפנים ימנה מפכ"ל היועץ המשפטי ימנה מפכ"ל, ובמקום שראש הממשלה ושר הביטחון ימנו רמטכ"ל, יהיה זה היועץ המשפטי לממשלה שימנה את הרמטכ"ל.
היכולת למנות אנשים, ולא מדובר על מקורבים (איש לא חושד שגל הירש והשר ארדן היו מקורבים, או שהם חברים באותה מפלגה), היא חלק מהותי בסמכותו של הדרג הפוליטי לעצב את מדיניותה של המדינה. כאשר נשללת סמכות המינוי, בין אם להלכה ובין אם למעשה, נשלל בפועל חלק ניכר מהיכולת לנהל את ענייני המדינה לפי רוחו של השר הממונה.
6. היום הזה שבו ההליכה לבחירות תהפוך מאקט דמוקרטי לחלק מהצגה חסרת משמעות, כמו במדינות שסביבנו, קרוב מאי פעם.
אנחנו נבחר ראש ממשלה, שרים וסגני שרים, אך האנשים שבאמת מנהלים את המדינה יישארו במקומותיהם. הם ימשיכו לנהל את המדיניות, למנות זה את זה לתפקידים הבכירים והמשפיעים באמת, וכולנו נהפוך לסטטיסטים בהצגה ללא כל אפשרות להשפיע על המתרחש.
7. מינויו של גל הירש הפך במידה רבה לסמל. ייתכן שמינויו של הירש עצמו כבר אבוד, יתכן גם שלא, אבל הירש איננו העניין כאן אלא העיקרון.
אם השר ארדן יכנע, ויסוג מכוונתו למנות למפכ"ל אדם מחוץ למערכת המשטרתית, הדבר יסמן את נפילתו של מבצר נוסף, אחד האחרונים בחומת הדמוקרטיה הקורסת. לעומת זאת, אם השר ארדן יעמוד על שלו, ולא יוותר על מינוי מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה, הדבר עשוי לסמן שיש עוד תקווה לעתידה של הדמוקרטיה בישראל.