כשקמה מדינת ישראל התנגדו גדולי התורה החרדים לקבלת תמיכות לישיבות ולתלמודי תורה, מחשש שהמדינה תכתיב את תוכנית הלימודים. אבל העסקנים שחרדו לעתיד המוסדות (ואולי גם לעתידם האישי) כפו את דעתם על גדולי התורה, בטיעון שקצת כסף מותר לקחת, מכיוון שסכום זעום לא ייצור תלות במדינה.
יש אומרים שגדולי ישראל הסכימו לקבל ארבעים אחוזים, אחרים אומרים שהסכימו לקבל הרבה פחות. ברור, מכל מקום, שבמבחן התוצאה העסקנות ניצחה את האידיאולוגיה, ועל כך העיד אובדן העשתונות בגלל הקיצוצים שנעשו בזמן ממשלות שרון ונתניהו. מתברר, אם כן, שאיכשהו מוסדות התורה נתמכים בסך משמעותי, ולא רק בכסף לפיצוחים (החזון אי"ש עצמו התנגד לקבלת כל תקצוב ממשלתי, אבל גם הוא נואש מלצפות שהעסקנים החרדים יצייתו לו; ראו 'בדרך עץ החיים' כרך ב עמ' 497; וכן ב'פאר הדור' עמ' 259‑260).
בשלב הראשון העסקנות מנצחת את האידיאולוגיה בשדה של העסקנות. בשלב השני העסקנות מנצחת את האידיאולוגיה בשדה של האידיאולוגיה. שהרי ברור שציבור שמחובר למדינה ולתקציביה יתקשה לשמור על הבידול שלו.
אבל עתה אנחנו עומדים על ספו של שלב חדש.
מלכתחילה התנגדו גדולי התורה החרדים גם לכל שותפות בניהול המדינה הציונית, וההיתר לשותפות בבחירות בא מתפיסות גלותית: גם הרב צירלסון הי"ד היה ציר בפרלמנט הרומני, וגם ר' מאיר שפירא מלובלין זצ"ל היה ציר בסיים הפולני. אף על פי כן חלילה היה מלפרש זאת כשותפות במדינה הציונית. ובשנת 1960, כשהתמנה בנימין מינץ לתפקיד שר הדואר, קמה עליו היהדות החרדית באלה, בשבועה ובחרם.
ברם, אם עמד - סופו לישב. תחילה הוסבר שראשות של ועדה בכנסת אינה שותפות יתרה מחברות בכנסת. אחר כך הוסבר, שגם סגן שר הוא למעשה תפקיד טכני בלי כל סממן של ריבונות (מנחם פרוש היה סגן השר החרדי הראשון בשנת 1984). בלי ששמנו לב נפתח הפתח אף לכהונה של סגן שר בלא שיהיה שר ממונה מעליו, ועתה התהליך יושלם: מהרה יקום אדם חרדי ויישבע אמונים למדינת ישראל כשר של ממש בממשלת ישראל.
שוב מנצחת העסקנות החרדית את האידיאולוגיה. במהרה נזכה, מן הסתם, לראות את העסקנות מנצחת את האידיאולוגיה גם בשדה האידיאולוגי, עד שהציבור החרדי יצטופף ביום העצמאות יחד עמנו בהיכל מרכז הרב.
לנו, תלמידי הרב קוק, נותר רק להשתומם. שהרי עדיף לתמוך במדינה מלכתחילה, מאשר להגיע לתמיכה בדלת האחורית, בגלל העסקנות ונושאיה. כבוד גדול זה לא מביא לאף אחד, ובטח לא למי שמעלה על נס את הציות לזקני גדולי ישראל (שלו).