הפרקליטות הגישה בצהריים (ראשון) לבית המשפט המחוזי בת"א כתבי אישום נגד יצחק אברג'יל, יאיר ביטון, ניסים פינס, שמעון בלולו, חניתה פינס ונפתלי פרץ.
כתבי האישום כוללים גם את החברות ש.י.נ. גן רווה בע"מ, ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ וא.א.נ חשמל בע"מ.
הנאשמים השונים מואשמים בעבירות שונות וביניהן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, עבירות מנהלים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נוספות.
על פי כתבי האישום, ב. יאיר הינה חברה ציבורית לייזום ובניה וביטון שימש בה כמנהל פעיל וכבעל המניות העיקרי. במהלך השנים, התפתחה מערכת יחסים בין אברג'יל לביטון.
בשנת 2007, במועד שאינו ידוע במדויק, תכננו אברג'יל וביטון, יחד עם ניסים פינס ובלולו, להעביר כספים לאברג'יל ולגורמים מטעמו, בדרכי מרמה, באמצעות חברת ב. יאיר. אברג'יל וביטון ביקשו לממש את התוכנית באמצעות כריתת חוזים לבניית דירות באילת, והעברת חלק מהכספים שיועדו לבנייה, אל אברג'יל ולמי מטעמו.
לצורך כך, הקים אברג'יל, באמצעות ניסים פינס, שהינו פושט רגל, ובלולו, שאינו קבלן בניין, את חברת ש.י.נ גן רווה בע"מ, אשר הציגה עצמה במרמה כחברת בנייה בעלת סיווג קבלני המאפשר לה לבנות מבנים בהיקף כולל של עד כ-7 מיליון ש"ח. בהמשך, דאג ביטון כי ב. יאיר, באמצעות חברת בת, תחתום מול גן רווה, על שני חוזים לבניית 86 יחידות דיור באילת בשני פרויקטים שונים, בתמורה לתשלום כולל של 41,650,000 ש"ח. בכתב האישם נטען כי ביטון עשה זאת למרות שידע כי גן רווה אינה חברה קבלנית כלל, ובוודאי אינה מוכשרת לבנות פרויקטים בסדר גודל כזה.
גן רווה התחילה לבנות את הדירות בפרויקטים ברמת בניה נמוכה, תוך גרימת ליקויי בניה שונים ותוך יצירת מנגנון של שימוש בחשבוניות פיקטיביות לשם התחמקות מתשלום מס. למרות שגן רווה לא עמדה בחוזים, לא השלימה את בניית הדירות ולא שילמה לחלק מהספקים את המגיע להם, דאג ביטון כי ב. יאיר תעביר לגן רווה, סכום כולל של 51,968,000 ש"ח, הכל לצורך מימוש הקשר.
בהמשך, במסגרת מימוש הקשר, ניסים פינס ובלולו, משכו חלק ניכר מהכספים שהועברו לגן רווה מב. יאיר לצורך בניית הפרויקטים, והעבירו אותם לאברג'יל ולמקורביו.
בכתב האישום נטען כי כספים אלו שימשו, בהוראת אברג'יל, בין היתר, למטרות הבאות: העברת כספים רבים לחשבון ה"קנטינה" של אברג'יל, ישראל אוזיפה ומקורבים אחרים, אשר שהו אותה עת בבתי כלא בארה"ב; העברת כספים לצורך הוצאותיו הפרטיות של ארבג'יל; תשלום עבור שכר הטרחה לעורכי דינו של אברג'יל ומעורבים אחרים בארגון הפשיעה שלו; תשלום הוצאות המגורים והמחייה של משפחתו של אברג'יל בישראל; כלי רכב בשימושה המלא והבלעדי של אשתו של אברג'יל נרשמו כרכבי החברה בספרי הנהלת החשבונות של גן רווה, וכל הוצאותיהם, מעל 510,000 ש"ח, הוטלו על גן רווה ונדרשו על ידה כהוצאה מוכרת; שכירת כלי רכב על חשבון גן רווה למקורבי אברג'יל בסך כולל של 250,000 ש"ח אשר נדרשו על ידה כהוצאה מוכרת.
בנוסף, במהלך שנת 2009 משכו אברג'יל, ניסים פינס ובלולו כ- 6 מיליון ש"ח מכספי גן רווה, תוך רישום כוזב במסמכי גן רווה, וזאת לצורך השקעה בקזינו ברומניה, שהיה בבעלות אברג'יל ובלולו.
אברג'יל, פינס ובלולו, הואשמו באי דיווח למס הכנסה על הכנסות (כספים וטובות הנאה) שקיבלו מחברת גן רווה, בסך כולל של למעלה מ-13 מיליון ש"ח.
במטרה להסוות את הקשר, כמו גם את העובדה שגן רווה לא הייתה חברה המתאימה לבצע את הפרויקטים כראוי, דאג ביטון, כי ב. יאיר, ישירות או באמצעות חברות הבת שלה, תכסה את חובות גן רווה לספקים שונים ולרוכשי הדירות, מעבר למתחייב בחוזים שבין ב. יאיר וגן רווה. יאיר ביטון פעל בניגוד לאינטרסים הכלכליים של ב. יאיר תוך הסתרת הקשרים בינו ובין אברג'יל ופינס מהדירקטוריון והנהלת החברה.
בנוסף, בשל רמת הבנייה הנמוכה והעיכובים הניכרים שנגרמו בבניית הפרויקטים, נאלצה ב. יאיר לתקן את הליקויים בבנייה, לפצות דיירים ולשאת בכל ההפסדים שנגרמו נוכח התנהלות ניסים פינס ובלולו, אברג'יל וגן רווה. כל זאת בסך כולל בשווי של כ-20,000,000 ש"ח מעל שווי החוזים המקוריים. בנוסף, למרות האמור לעיל, גרם ביטון לחתימה על הסכם היעדר תביעות, במסגרתו התחייבה ב. יאיר שלא לתבוע את חברת גן רווה.
במקביל להגשת כתבי האישום, הגישה הפרקליטות בקשה לחילוט רכוש של הנאשמים בסך כולל של עשרות מיליוני שקלים.