תנועת 'אם תרצו' תקיים היום (שני) אחר הצהרים מפגן מחאה מול מכון 'ון ליר' בירושלים, נגד הסימפוזיון סביב הספר העורך השוואה בין הנכבה הפלשתינית לשואת העם היהודי.
בין הצפויים להשתתף באירוע גם יוסף קליינמן, ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ ומעדי משפט אייכמן. שוחחנו עמו לקראת האירוע בו הוא צפוי לספר את סיפורו האישי.
קליינמן מביע זעזוע על עצם ההיתכנות של השוואה כלשהי בין השואה לנכבה, ובעיקר כאשר הדברים נשמעים מפיהם של יהודים. "לפני כשבועיים שמעתי שעומד להתקיים סימפוזיון כזה בון ליר. הזדעזעתי. איך אפשר להעלות על דל השפתיים דבר כזה? הרי ביום אחד באושוויץ נרצחו יותר מכל הנכבה שלהם. הייתי שם והייתי כאן גם ב-48' ואני יודע מה היה שם", הוא אומר.
"הגעתי לאושוויץ בשבוע הראשון של השמדת יהודי הונגריה. בפרק זמן של שבעה שבועות מ-16.5 ועד 8.7 הובלו לאושוויץ 438 אלף מיהודי הונגריה. ארבע ארובות פלטו עשן שחור יומם ולילה. כשזה לא הספיק חפרו בורות וקברו גוויות ושרפו אותן בבורות. היו ימים שהעשן לא עלה לשמיים אלא היה מתפזר ומכסה את כל רחבי אושוויץ בירקנאו. על זה הם אומרים שהנכבה דומה לשואה שלנו".
על כך שטענת ההשוואה המקוממת עולה גם מישראלים יהודים ולא רק מפלשתינים הוא אומר: "זה המוח המעוות של השמאלנים. הם שכחו מי הם ומה קרה. הרי הערבים רצו להשמיד אותנו ב-48'. אבא חושי, ראש עיריית חיפה, התחנן בפני המנהיגים הערבים של חיפה וביקש שלא יעזבו את חיפה וזה לא עזר. הם שמעו בקול המנהיגים שלהם ועזבו. אצלנו השואה ארכה כמה שנים, הצלב האדום לא התערב. אף אחד לא עזר לנו".
בהמשך דבריו הזכיר קליינמן את סלקציית הנערים שאותה עבר תחת שרביטו של ד"ר מנגלה, המעמד הקשה שעליו העיד במשפט אייכמן, פרשה שלא הייתה ידועה עד עדותו שלו במשפט. היה זה כאשר מנגלה אסף בקיץ 44' כשלושת אלפים נערים שרובם מהונגריה ומיעוט קטן מגטו לודז'.
"במשך הקיץ הוחזקנו בלי מספר על היד ובלי עבודה, עד שבראש השנה היינו כשלושת אלפים. הייתי בן 14 ואחי בן 15.5. באושוויץ היה נוהג שבחגים היהודים מחסלים את כל החולים המבוגרים והחלשים וכל מי שלא מביא תועלת לרייך הגרמני. יומיים לפני ראש השנה נערכה הסלקציה הראשונה. הופיע מנגלה וסגנו, ד"ר תיאו. היינו בצריף האחרון בתור. ציווה עלינו לפשוט את החלק העליון של הבגדים. הוא וד"ר תיאו עברו בין השורות. את כל הנערים הרזים והקטנים שלחו לכביש. גם אותי שלחו לכביש. הבנתי מיד למה זה מיועד, וברחתי מהשורות וחזרתי לצריף. זה היה יומיים לפני ראש השנה שהיה ביום ראשון, ובאותו יום אסרו כאלף נערים. סגרו אותם בשני צריפים עד מוצאי ראש השנה ואז הם הועברו לתאי הגזים".
"הסלקציה השנייה הגיעה בערב יום כיפור. הפעם אספו את האלפיים שנשארו מהנערים. סידרו אותנו בשורות במגרש הכדורגל של המחנה ושם סידרו אותנו בשורות ואז הגיע ד"ר מנגלה. ידענו למה אספו אותנו. הוא בחר נער קטן ושאל בן כמה הוא והוא שהיה כבן 14 ענה שהוא בן 18. מנגלה התרגז וציווה להביא פטיש מסמרים וקרש צר. מישהו רץ והביא לו את הדברים הללו. מנגלה בחר נער גבוה וציווה לדפוק את הקרש בגובה של ראשו של הנער. הוא העביר את כולנו בשורה מתחת לקרש. מי שראשו לא הגיע לגובה הקרש נדון למוות. אחי שהיה ביום ההולדת שלו הבין את המצב ואמר לי שאם אני רוצה לחיות אני צריך לעשות משהו. הכנסתי אבנים לנעלים, וכשראיתי שזה לא עוזר ברחתי שלוש פעמים בהמלצתו של אחי. באותו יום נאספו עוד כאלף נערים שהוחזקו בשני צריפים ולאחר יום כיפור הועברו להשמדה".
ממשיך קליינמן ומספר על הבריחה מהמחנה: "ידענו שנשארו לנו כמה ימים לחיות אז עשרה נערים בעלי תושייה רבה, ב"ה, הצלחנו להסתנן למשלוח שעמד לעזוב את אושוויץ. היו אלה אנשי טרזינשטט שבאו לאושוויץ. הסתננו עשרה נערים לתוך משלוח של 1500 מבוגרים והצלחנו להימלט יחד איתם. כמה ימים אחרי שמחת תורה שלחו את כל השאר למוות. נשארו בחיים בין מאה למאה וחמישים נערים. לא נשאר מאותה פרשה שום תיעוד על כך".
בתום סיפורו האישי שב קליינמן אל ההשוואה המקוממת בין השואה לנכבה, "ולכן הזדעזעתי כששמעתי שהולכים לקשר ולהשוות את הנכבה של 48' לכל מה שקרה בשואה", וכשהוא נשאל כיצד קורה שישראלים מגיעים לתובנות מהסוג הזה, הוא אומר: "השמאלנים תמיד היה להם דעות כאלה. זה היה גם לפני מלחמת העולם השנייה כשהם היללו ושיבחו את סטאלין שרצח מיליונים, וכל האינטליגנציה באירופה המערבית תמכה בו תקפה והחרימה את כל מי שחשף מיהו סטאלין. הם ממשיכים בשלהם. השמאלנים תמיד הולכים בצורה כזו".
"הלא הערבים רצו להשמיד אותנו. הם ברחו מפה כי המנהיגים שלהם אמרו להם שיצאו כדי שיהיה להם קל יותר להשמיד אותנו. כמו שעשו בחברון בשעתו, אז עכשיו הם באים וכל מה שעשינו מגדילים פי אלף רק כדי להשמיץ את עם ישראל. זו מחלה".
לצפייה בעדותו של קליינמן במשפט אייכמן: