בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע פה אחד את המחבל חוסיין ח'ליפה מאעבלין ברצח בכוונה תחילה של שלי דדון הי"ד.
השופטים גזרו עליו מאסר עולם והטילו עליו לשלם פיצויים בסך של 258,000 שקלים.
במהלך הדיון בבית המשפט זעקה אמה של שלי, אילנה לעבר המחבל "רוצה אני לדעת רוצח שכמוך למה רצחת את הילדה קטנה שלי? ולדקור את גופה העדין? איך יכולת להשאיר אותה לבד מתבוססת בדמה? השארת אותה מפוחדת וכואבת, וזאת אך ורק בגלל שנאת חינם ובגלל היותה יהודיה. לא ייתכן שבמדינת ישראל עם תעודת זהות כחולה, יהיה נהג מונית המתכנן שהוא מבחינת בגידה במדינה בה הוא גר. בתי הייתה קורבן בגלל דתה ואמונתה".
"אני מבקשת לראות בו כמחבל לכל דבר", אמרה האימא בבכי, "לאסור אותו לכל חייו בייסורים קשים. להרוס לו את ביתו כפי שהוא הרס את ביתי. שאף נשיא לא ישחרר אותו. מי שלקח חיים צריך לקחת לו את החיים".
מבוכה נרשמה במערכת בתי המשפט, כאשר הודעה על ההרשעה וגזר הדין דווחה לכלי התקשורת עוד לפני תחילת הדיון בבית משפט.
מכתב האישום שהוגש נגד המחבל עלה כי דדון יצאה מביתה שבעפולה בדרכה לראיון עבודה ונסעה באוטובוס למגדל העמק, שם עלתה למונית שבה נהג חליפה ובין השניים התפתחה שיחה. לפי כתב האישום, חליפה החל בנסיעה לכיוון יעדה של דדון אך לא הביא אותה אליו אלא הסיע אותה למגרש חניה נטוש באזור התעשיה.
בעודם במונית, משהחלה לחשוש מפני הנהג, התקשרה שלי לבת דודתה ופתחה עמה בשיחה. במהלך השיחה שהקלטתה אף הושמעה במהלך המשפט, לחשה שלי לבת דודתה כי היא נמצאת "במונית – אחת המפחידות" וכי היא "לא נושמת". והשיחה נותקה. בשלב זה, כך נכתב בכתב האישום, "גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את שלי''.
בהגיעם למגרש, עצר המחבל את המונית ויצא ממנה. הוא נטל סכין ארוכה וחדה, ודקר את שלי שוב ושוב, ברחבי המגרש, כאשר היא מנסה להימלט מפניו, ללא הצלחה. המחבל השאיר את דדון במגרש כשהיא מתבוססת בדמה ונסע מהמקום. שלי נותרה במגרש, שכובה על גבה, פצועה ודקורה, עד למותה".
בציפורן מלאכותית של דדון, שנמצאה בזירת הרצח נמצאה התאמה לדנ"א של המחבל הרוצח.
השופטים קבעו באופן חד משמעי כי "על השאלה שבפתח דברינו מי הוא הרוצח השפל שרצח את שלי בדמי ימיה, התשובה ברורה וחד משמעית - הנאשם שבפנינו הוא הוא הרוצח".
"הנאשם, במקום להסיע את שלי למקום ראיון העבודה, הסיע אותה לחניון נטוש, יצא מהדלת, שלף סכין ארוכה ודקר וחתך את המנוחה 17 פעמים. המדובר בדקירות ובפצעי חתך אכזריים ומרובים בכל כיווני הגוף, בעומקים שונים אשר ניתן ללמוד מהם באופן חד משמעי על כוונת הקטילה של הנאשם ואכן הם שהביאו למותה של המנוחה זאת בניגוד גמור לגרסתו המיתממת והתמוהה של הנאשם לפיה, ישנן שש דקירות במקומות לא קטלניים".