רציתי לחנוך את הטור הזה בהצהרה בנוסח חגיגי-ממלכתי. משהו כמו: בשם הנהלת ערוץ שבע ובשם צוות העיתון \'בשבע\' אני שמח להגיש לציבור היהודי והלאומי בישראל את \'בשבע\' – השבועון לציבור הדתי בישראל. ותרשו לי עוד משפט חגיגי: הקמת \'בשבע\' היא צעד חשוב במסגרת המאמצים של ערוץ שבע ושל גופים אחרים לפתח את המדיה התקשורתית היהודית-לאומית בישראל, וליצור כלי תקשורת שעבודתם מונחית על ידי ערכי היהדות ומפעמת בהם הרוח הישראלית המקורית.
מצטער, הפתיחה תהיה הרבה פחות משעממת. העיתון הקטן-גדול הזה שאתם אוחזים כעת בידכם הפך, שלא באשמתו, יעד לחיציהם של מבקרים ומשמיצים, יריבים מתחרים וסתם צרי-עין, שרצו להרוג את התינוק הזה עוד לפני שנולד. עכשיו, כשברוך ה\' לידתו היא עובדה, אני נאלץ להרחיב כדי להגן על שמו הטוב.
אז למה צריך עוד עיתון לציבור הדתי? פשוט מאוד. כדי שיהיה עיתון אחד לציבור הדתי שבאמת נקרא על ידי הציבור הדתי - אם לא כולו אז לפחות רובו. כי עד היום הציבור הדתי נחשף למסרים של העיתונות החילונית הצהובה והשמאלנית הרבה יותר משהוא קורא את העיתונות שמיועדת לו. ולמרבה הצער, זה לא הולך להשתנות כל כך מהר.
וכדי שזה יקרה, כדי להגיע באמת למאות אלפי אנשים, העיתון צריך להיות מחולק חינם, ולהתפרנס רק ממכירת שטחי-פרסום. ומזה גם נגזר שהוא יהיה אמנם נפוץ מאוד מצד אחד, אבל גם קטן במספר עמודיו מצד שני. קטן וחכם, כך אנחנו מקווים. כי בעניין מספר העמודים בעיתון לא צפויים אמנם שינויים תהומיים, אבל לשיפור האיכות והמגוון אנחנו מבטיחים לחתור ללא לאות.
ובקיצור: העיתון הזה לא נועד לקוראי \'הצופה\' ו\'מקור ראשון\', אם כי גם הם בוודאי רק ירוויחו מהאפשרות לקרוא עוד כמה עמודים לרוחם בלי תוספת תשלום. \'בשבע\' נועד למסות הגדולות של הציבור הדתי, בערים ובהתיישבות העובדת, ביש\"ע ובעיירות הפיתוח, שגם הם צריכים להיחשף למסר היהודי-לאומי. \'בשבע\' יגיע אליהם, לכל בית, ואולי בהשפעתו הם גם יעברו להיות צרכנים של תקשורת \'משלנו\', מה שרק יוסיף מנויים לעיתונים הגדולים יותר, \'מקור ראשון\' ו\'הצופה\'.
*
בחודש האחרון, מאז הודענו לראשונה על הקמת העיתון, מתנהלת נגד מייסדיו מערכה ציבורית מכוערת ורצופת-השמצות, בטונים צורמים שכמותם לא נשמעו מזמן בוויכוחים הפנימיים של הציבור הדתי. דברי לשון הרע, השמצות והוצאת שם רע הוטחו במיטב אנשינו, רק משום שביקשו להרחיב את תחום פעילותם התקשורתית, שאין איש החולק על ערכה. אנשים אידיאליסטים, המקדישים את חייהם לערכי התורה הארץ והעם, הוגדרו כמי שפועלים אך ורק מתוך מניעים אישיים. מי שפועלים במסירות נפש ומזה שנים ארוכות למען התקשורת היהודית-לאומית בישראל, במחיר אישי כבד של רדיפה תקשורתית ומשפטית, הוקעו כאימפריאליסטים שכל רצונם הוא לכבוש לעצמם עוד פיסת שליטה. אנשי מעשה וכלכלה מוכשרים, שוויתרו על התעשרות במגזר הפרטי או הציבורי ובחרו לפעול למען הציבור תוך הסתפקות בשכר זעום, הוצגו כמי שמונעים על ידי תאוות כסף. ומי המוקיעים? אחרים שלא הגיעו למעלתם, לא בהיקף המפעל שלהם ולא בעומק מסירות הנפש שלהם למען הציבור.
*
למען התמימים שהוכשלו בקבלת לשון-הרע, למען אלו שאומרים לעצמם שאין עשן בלי אש, נאלץ להדוף חלק ממהשמצות.
\'בשבע\', בניגוד למה שמנסים למכור לכם, אינו עיתון מתחרה, לא ל\'הצופה\', המיועד לציבור הדתי-לאומי, ובוודאי שלא ל\'מקור ראשון\', המיועד לכל המחנה הלאומי. מי שאומר לכם שעיתון המכיל כעשרה עמודי מערכת מהווה תחרות או תחליף לעיתון שבו למעלה משישים עמודי מערכת, מעיד על עצמו שאינו מבין דבר בעיתונות. לשיטתו, כדאי שיזעק חמס גם נגד עלוני בתי הכנסת - אותם גיליונות פרשת שבוע המחולקים חינם. הרי כמעט כל שבוע מפציע גיליון חדש, ויש שם גם חומר אקטואלי-פובליציסטי. מעולם לא נשמעו נגדם זעקות על תחרות, לא מצד עורכי הגיליונות הוותיקים, ואפילו לא מצד בעלי \'מקור ראשון\'.
\'בשבע\' יכול לפגוע בהכנסות העיתונים הקיימים רק בתחום המודעות. מדובר בפגיעה זניחה שאינה עולה על הפסדים אפשריים כתוצאה משינויים בשער הדולר או מעלייה במחיר הנייר. גם עיתוני בתי הכנסת נוגסים בעוגת הפרסום המיועדת למגזר. הניסיון להציג זאת כמכה אנושה, משהו שאי אפשר לעמוד בו, אינו בא ממקורות של אמת וכנות, בלשון המעטה. עוצמת המתקפה של ראשי \'מקור ראשון\' אינה מבטאת את גודל האיום, אלא את עוצמת הכעס והרצון לנקום, שהם תוצאה של סכסוך כספי אחר בין שני הגופים. הסכסוך הזה ייפתר באמצעות בוררות, ואין לקשור בינו לבין הקמת \'בשבע\', שהיא צעד גדול וחשוב בזכות עצמו.
*
אפילו היה מדובר במלחמה צודקת, זה לא יכול להצדיק נקיטת אמצעים פסולים וחציית קווים אדומים.
פתיחתן של ישיבות חדשות מכניסה לפעמים למצוקת-הרשמה את הישיבות הוותיקות. לעיתים זה מגיע לצמצומים כואבים, לפיטורי ר\"מים ולאיום על עצם הקיום של המוסד. בכל זאת, מעולם לא שמענו שראש ישיבה ותיקה יקרא לתורמים של ישיבה חדשה להפסיק לתמוך במתחרה שלו.
הקריאות הגלויות והסמויות להפסיק את התרומה לערוץ שבע בגלל הקמת העיתון הן בגדר פשיטת רגל מוסרית. מתנגדים לעיתון? החרימו את העיתון! צאו נגדו, אם אתם מוכרחים. אבל מי שפועל במכוון ובגלוי כדי להזיק לכלי התקשורת מס\' 1 של ציבורנו מאבד את זכותו לדבר בשם הרעיון של תקשורת יהודית-לאומית.
ועוד משהו: התרומה שערוץ שבע מקבל ממאזיניו אינה מכסה אפילו את עלות אחזקת האונייה. ההוצאות הנוספות הרבות מכוסות מהכנסות מפרסום, מתרומות המגויסות בחו\"ל, וממפעלים כלכליים נלווים של המחלקה המסחרית של ערוץ שבע. נרצה או לא, הציבור הדתי משלם אגרת רדיו לקול ישראל בכל פעם שהוא מחדש את הטסט לאוטו שלו. כולנו נהנים מערוץ שבע, זה רק מתבקש שנשתתף בהוצאות הפעלתו. ועדיין אנחנו חייבים טובה לראשי הערוץ על שהם מעמידים למעננו שידור שעלותו גבוהה בהרבה מתרומתנו.
*
תורה חדשה באה למדינה: תחרות היא דבר פסול וראוי להוקעה. \"מדובר בפלגנות וקטנוניות לשמה\", מצוטט בכיר עיתונאינו אורי אורבך בכתבה ב\'כל העיר\'. \"הם יהרסו את \'מקור ראשון\' ולא ייבנו מזה. זה לירות לציבור הדתי-לאומי ברגל\" (אגב: עיינו בכתבות שהתפרסמו לאחרונה, תראו במי תומכת התשקורת, ותדעו מיהו הצד הלא-צודק בסכסוך).
מעניין. בעבר הרחוק נהנה ערוץ שבע מבלעדיות על שידורי הרדיו לציבור הדתי, עד שקם רדיו \'קול חי\' ופנה גם הוא לציבור זה. זוכרים את \'החמישייה הפותחת\' שבאמצעותה שווקה התחנה בתחילתה? כיכב שם שדרן אחד, אורי אורבך, עד שעזב את התחנה בטריקת דלת. תחרות לא הוגנת? מה לא הוגן יותר מלהתחרות בתחנה הנתונה לרדיפת השלטון, המאיים לסגור אותה?
היתה לאורי אורבך שם תוכנית, \'עין אחת בוכה\' שמה, ששודרה, הפלא ופלא, בדיוק במקביל ל\'זיקוקין של אדיר\', אחת מתוכניות הדגל של ערוץ שבע, וגם דמתה להפליא במתכונתה לתוכניתו של זיק. אני עוד זוכר את עצמי מזפזף בין השניים. תחרות במלוא מובן המילה. אינני יודע מה נאמר בחדרי חדרים, אך לא זכורות לי זעקות שבר והשמצות פומביות מצד ראשי ערוץ שבע. מייקל כריש עצמו תכנן לפתוח אתר חדשות של \'מקור ראשון\' באינטרנט. אילו הוקם היה האתר מתחרה באתר החדשות של ערוץ שבע.
אף אחד גם לא יצא נגד הקמת תחנת רדיו ארצית לציבור הדתי, רדיו מורשת, במסגרת רשות השידור. כולם מבינים שזה לטובת הציבור, גם אם על המפעל הפרטי שלהם זה קצת מקשה. אז מה רוצים בעצם המשמיצים, לעצור את המסר היהודי-לאומי מלהגיע ללא פחות ממאה אלף בתים? למנוע את האפשרות להכשיר עוד אנשי מקצוע ולתת כיסוי תקשורתי לעוד תחומים? וכל זה רק בשביל למנוע קצת כאב ראש ממישהו?
*
את הסיפור הזה אני מכיר ממקור ראשון: שנתיים לאחר לידתו הראשונה של \'מקור ראשון\' הביאו אותו הבעיות הכלכליות עד לפשיטת רגל. לאחר מספר שבועות נפתח העיתון מחדש על ידי מייקל כריש (יישר כוח!). כריש לא קנה את החברה הישנה, עמוסת החובות. הוא הניח לה לפשוט רגל, וקנה ממנה רק את הזכויות על המוניטין של העיתון.
אנחנו, כתבי ועורכי \'מקור ראשון\', לא קיבלנו שכר על החודשיים האחרונים של עבודתנו בעיתון בגלגולו הראשון. קבוצה של כתבים יצאה אז בקריאה ציבורית נגד פתיחת העיתון מחדש, בטענה שמר כריש נוהג בחוסר מוסריות כאשר הוא לוקח לבעלותו את המוניטין של העיתון בלי לקבל אחריות לשכרם של העיתונאים אשר בנו את המוניטין הללו. אגב, בעקבות הדלפה מכוונת של אחד העיתונאים הממורמרים יצא אז \'כל העיר\' (כן, אותו \'כל העיר\') בידיעה שכותרתה \"מקור ראשון נפתח מחדש – הסגירה בקרוב\". בגוף הידיעה הוזהרו קוראי העיתון כי דמי המנוי שהם משלמים לעיתון החדש מונחים על קרן הצבי. ההמשך ידוע. הכתב שהיה חתום על הידיעה כבר לא עובד ב\'כל העיר\', אפילו העורך הנצחי התחלף לאחרונה, ו\'מקור ראשון\' חי וקיים. בכל אופן, מחאת העיתונאים נשמעה ועוררה הזדהות, אבל נמוגה תוך שבועות ספורים לאחר שיציאת העיתון היתה לעובדה מוגמרת. מה שהיה נכון לגבי \'מקור ראשון\' נכון גם לגבי \'בשבע\'. הניסיון לעצור מפעל חשוב בטענות צדדיות לא יצלח.
*
כמה מילים אישיות: קצת קשה לומר בימים אלו, אבל העיתון \'מקור ראשון\' אהוב עלי כמו בן. זכיתי להיות שותף, יחד עם הרב שמואל טל שליט\"א, בבניית התוכנית הראשונה להקמתו. ערכתי אותו במשך שנתיים וחצי, מחצית מחמש שנותיו. רבים מכותביו ועורכיו המרכזיים הובאו לעיתון על ידי או קודמו בהחלטתי מתפקיד שולי לתפקיד מרכזי: אמנון שומרון, אמנון לורד, צור ארליך, אוריה קניג, עמיאל אונגר, דביר שרייבר, אהוד מקסימוב, אלישיב רייכנר, שמואל אדלמן, אבי סגל, קלמן ליבסקינד שעבר בינתיים ל\'מעריב\' ועוד רבים וטובים. בעיתון יש הרבה טורים ומדורים, חלקם ירשתי מהעורכים שלפני, כמחציתם נוסדו על ידי, ורק מיעוטם נפתחו אחרי. לא אכחיש שיש לי תרעומת על שאולצתי לעזוב את הספינה אחרי שצלחתי איתה את הסערות הקשות ביותר והובלתי אותה ביחד עם חברי לחוף מבטחים, אך זה לא פגע בהזדהות שלי עם העיתון, שהוא אולי המפעל החשוב ביותר שזכיתי להשתתף בו. גם היום הצלחת העיתון חשובה לי, והישגיו המקצועיים גורמים לי סיפוק רב כשהם מושגים בלעדי. כשהנטיעה שטיפחתי מניבה עוד ועוד פירות אני מרגיש שותף. כואב לי לראות את העיתון האהוב עלי הופך במה להשמצות פרועות והתקפות אישיות, כשחברי המערכת נאלצים לערוך אותם ולשבצם בעיתון.
אלו מכם המאזינים לתוכנית הרדיו שלי \'בוקר בשבע\' לא יופתעו אם אציין שמאז פתיחת התוכנית גדל כמעט פי שניים היקף החשיפה של \'מקור ראשון\' בערוץ שבע. החשיפה הזאת, בשעה עתירת-מאזינים, שווה הרבה כסף ותורמת להפצת העיתון. הלוואי ואנשי תקשורת משלנו, המתיימרים כשוחרי טובתו של מקור ראשון, היו נותנים לו קצת יותר חשיפה בתוכניות שהם מגישים. (כמה ביקשנו וכמה מעט קיבלנו!) או שאולי הדאגה למקור ראשון חשובה בעיקר כצידוק למטרה העיקרית - התקפה משתלחת על ערוץ שבע.
אני מספר כל זאת כהקדמה למשפט הבא: הטענה כאילו מטרתנו בהקמת \'בשבע\' היא להביא לסגירת \'מקור ראשון\' היא שקר. ש-ק-ר! כמי שמכיר לא רע את המבנה הכלכלי של מקור ראשון אני קובע שהעיתון יכול להצליח מאלף סיבות למרות \'בשבע\', ולהיכשל חלילה מאלף סיבות גם בלי \'בשבע\'. שילמדו מראשי ערוץ שבע איך לנהל, איך לעבוד, איך ליצור מקורות הכנסה בנוסף למנויים ופרסומות.
וכאן בקשתי מכל אלו שקופצים נגד ערוץ שבע: אם באמת איכפת לכם ממקור ראשון, אנא, תעזרו לו! תתרמו, תעשו תעמולה, תדביקו סטיקרים, תחתמו מנוי עבור קרוביכם-מכריכם. האנרגיות שאתם משקיעים בלהזיק לאחרים שמבקשים ליצור, השקיעו אותם במקום זאת בעזרה פוזיטיבית לעיתון שלכם-שלי. גם ערוץ שבע ישמח לסייע למקור ראשון לאחר שייפתר הסכסוך הכספי בין הצדדים, ולאחר שתסתיים המתקפה המכוערת של אנשי העיתון על אנשי התחנה. ותעזרו גם ל\'הצופה\'. זה שהם לא מתבכיינים לא הופך אותם לפחות ראויים לתמיכה.
ובעזרת ה\' כולנו נצליח נתפתח ונפרח, לתפארת התקשורת היהודית בישראל.
מצטער, הפתיחה תהיה הרבה פחות משעממת. העיתון הקטן-גדול הזה שאתם אוחזים כעת בידכם הפך, שלא באשמתו, יעד לחיציהם של מבקרים ומשמיצים, יריבים מתחרים וסתם צרי-עין, שרצו להרוג את התינוק הזה עוד לפני שנולד. עכשיו, כשברוך ה\' לידתו היא עובדה, אני נאלץ להרחיב כדי להגן על שמו הטוב.
אז למה צריך עוד עיתון לציבור הדתי? פשוט מאוד. כדי שיהיה עיתון אחד לציבור הדתי שבאמת נקרא על ידי הציבור הדתי - אם לא כולו אז לפחות רובו. כי עד היום הציבור הדתי נחשף למסרים של העיתונות החילונית הצהובה והשמאלנית הרבה יותר משהוא קורא את העיתונות שמיועדת לו. ולמרבה הצער, זה לא הולך להשתנות כל כך מהר.
וכדי שזה יקרה, כדי להגיע באמת למאות אלפי אנשים, העיתון צריך להיות מחולק חינם, ולהתפרנס רק ממכירת שטחי-פרסום. ומזה גם נגזר שהוא יהיה אמנם נפוץ מאוד מצד אחד, אבל גם קטן במספר עמודיו מצד שני. קטן וחכם, כך אנחנו מקווים. כי בעניין מספר העמודים בעיתון לא צפויים אמנם שינויים תהומיים, אבל לשיפור האיכות והמגוון אנחנו מבטיחים לחתור ללא לאות.
ובקיצור: העיתון הזה לא נועד לקוראי \'הצופה\' ו\'מקור ראשון\', אם כי גם הם בוודאי רק ירוויחו מהאפשרות לקרוא עוד כמה עמודים לרוחם בלי תוספת תשלום. \'בשבע\' נועד למסות הגדולות של הציבור הדתי, בערים ובהתיישבות העובדת, ביש\"ע ובעיירות הפיתוח, שגם הם צריכים להיחשף למסר היהודי-לאומי. \'בשבע\' יגיע אליהם, לכל בית, ואולי בהשפעתו הם גם יעברו להיות צרכנים של תקשורת \'משלנו\', מה שרק יוסיף מנויים לעיתונים הגדולים יותר, \'מקור ראשון\' ו\'הצופה\'.
*
בחודש האחרון, מאז הודענו לראשונה על הקמת העיתון, מתנהלת נגד מייסדיו מערכה ציבורית מכוערת ורצופת-השמצות, בטונים צורמים שכמותם לא נשמעו מזמן בוויכוחים הפנימיים של הציבור הדתי. דברי לשון הרע, השמצות והוצאת שם רע הוטחו במיטב אנשינו, רק משום שביקשו להרחיב את תחום פעילותם התקשורתית, שאין איש החולק על ערכה. אנשים אידיאליסטים, המקדישים את חייהם לערכי התורה הארץ והעם, הוגדרו כמי שפועלים אך ורק מתוך מניעים אישיים. מי שפועלים במסירות נפש ומזה שנים ארוכות למען התקשורת היהודית-לאומית בישראל, במחיר אישי כבד של רדיפה תקשורתית ומשפטית, הוקעו כאימפריאליסטים שכל רצונם הוא לכבוש לעצמם עוד פיסת שליטה. אנשי מעשה וכלכלה מוכשרים, שוויתרו על התעשרות במגזר הפרטי או הציבורי ובחרו לפעול למען הציבור תוך הסתפקות בשכר זעום, הוצגו כמי שמונעים על ידי תאוות כסף. ומי המוקיעים? אחרים שלא הגיעו למעלתם, לא בהיקף המפעל שלהם ולא בעומק מסירות הנפש שלהם למען הציבור.
*
למען התמימים שהוכשלו בקבלת לשון-הרע, למען אלו שאומרים לעצמם שאין עשן בלי אש, נאלץ להדוף חלק ממהשמצות.
\'בשבע\', בניגוד למה שמנסים למכור לכם, אינו עיתון מתחרה, לא ל\'הצופה\', המיועד לציבור הדתי-לאומי, ובוודאי שלא ל\'מקור ראשון\', המיועד לכל המחנה הלאומי. מי שאומר לכם שעיתון המכיל כעשרה עמודי מערכת מהווה תחרות או תחליף לעיתון שבו למעלה משישים עמודי מערכת, מעיד על עצמו שאינו מבין דבר בעיתונות. לשיטתו, כדאי שיזעק חמס גם נגד עלוני בתי הכנסת - אותם גיליונות פרשת שבוע המחולקים חינם. הרי כמעט כל שבוע מפציע גיליון חדש, ויש שם גם חומר אקטואלי-פובליציסטי. מעולם לא נשמעו נגדם זעקות על תחרות, לא מצד עורכי הגיליונות הוותיקים, ואפילו לא מצד בעלי \'מקור ראשון\'.
\'בשבע\' יכול לפגוע בהכנסות העיתונים הקיימים רק בתחום המודעות. מדובר בפגיעה זניחה שאינה עולה על הפסדים אפשריים כתוצאה משינויים בשער הדולר או מעלייה במחיר הנייר. גם עיתוני בתי הכנסת נוגסים בעוגת הפרסום המיועדת למגזר. הניסיון להציג זאת כמכה אנושה, משהו שאי אפשר לעמוד בו, אינו בא ממקורות של אמת וכנות, בלשון המעטה. עוצמת המתקפה של ראשי \'מקור ראשון\' אינה מבטאת את גודל האיום, אלא את עוצמת הכעס והרצון לנקום, שהם תוצאה של סכסוך כספי אחר בין שני הגופים. הסכסוך הזה ייפתר באמצעות בוררות, ואין לקשור בינו לבין הקמת \'בשבע\', שהיא צעד גדול וחשוב בזכות עצמו.
*
אפילו היה מדובר במלחמה צודקת, זה לא יכול להצדיק נקיטת אמצעים פסולים וחציית קווים אדומים.
פתיחתן של ישיבות חדשות מכניסה לפעמים למצוקת-הרשמה את הישיבות הוותיקות. לעיתים זה מגיע לצמצומים כואבים, לפיטורי ר\"מים ולאיום על עצם הקיום של המוסד. בכל זאת, מעולם לא שמענו שראש ישיבה ותיקה יקרא לתורמים של ישיבה חדשה להפסיק לתמוך במתחרה שלו.
הקריאות הגלויות והסמויות להפסיק את התרומה לערוץ שבע בגלל הקמת העיתון הן בגדר פשיטת רגל מוסרית. מתנגדים לעיתון? החרימו את העיתון! צאו נגדו, אם אתם מוכרחים. אבל מי שפועל במכוון ובגלוי כדי להזיק לכלי התקשורת מס\' 1 של ציבורנו מאבד את זכותו לדבר בשם הרעיון של תקשורת יהודית-לאומית.
ועוד משהו: התרומה שערוץ שבע מקבל ממאזיניו אינה מכסה אפילו את עלות אחזקת האונייה. ההוצאות הנוספות הרבות מכוסות מהכנסות מפרסום, מתרומות המגויסות בחו\"ל, וממפעלים כלכליים נלווים של המחלקה המסחרית של ערוץ שבע. נרצה או לא, הציבור הדתי משלם אגרת רדיו לקול ישראל בכל פעם שהוא מחדש את הטסט לאוטו שלו. כולנו נהנים מערוץ שבע, זה רק מתבקש שנשתתף בהוצאות הפעלתו. ועדיין אנחנו חייבים טובה לראשי הערוץ על שהם מעמידים למעננו שידור שעלותו גבוהה בהרבה מתרומתנו.
*
תורה חדשה באה למדינה: תחרות היא דבר פסול וראוי להוקעה. \"מדובר בפלגנות וקטנוניות לשמה\", מצוטט בכיר עיתונאינו אורי אורבך בכתבה ב\'כל העיר\'. \"הם יהרסו את \'מקור ראשון\' ולא ייבנו מזה. זה לירות לציבור הדתי-לאומי ברגל\" (אגב: עיינו בכתבות שהתפרסמו לאחרונה, תראו במי תומכת התשקורת, ותדעו מיהו הצד הלא-צודק בסכסוך).
מעניין. בעבר הרחוק נהנה ערוץ שבע מבלעדיות על שידורי הרדיו לציבור הדתי, עד שקם רדיו \'קול חי\' ופנה גם הוא לציבור זה. זוכרים את \'החמישייה הפותחת\' שבאמצעותה שווקה התחנה בתחילתה? כיכב שם שדרן אחד, אורי אורבך, עד שעזב את התחנה בטריקת דלת. תחרות לא הוגנת? מה לא הוגן יותר מלהתחרות בתחנה הנתונה לרדיפת השלטון, המאיים לסגור אותה?
היתה לאורי אורבך שם תוכנית, \'עין אחת בוכה\' שמה, ששודרה, הפלא ופלא, בדיוק במקביל ל\'זיקוקין של אדיר\', אחת מתוכניות הדגל של ערוץ שבע, וגם דמתה להפליא במתכונתה לתוכניתו של זיק. אני עוד זוכר את עצמי מזפזף בין השניים. תחרות במלוא מובן המילה. אינני יודע מה נאמר בחדרי חדרים, אך לא זכורות לי זעקות שבר והשמצות פומביות מצד ראשי ערוץ שבע. מייקל כריש עצמו תכנן לפתוח אתר חדשות של \'מקור ראשון\' באינטרנט. אילו הוקם היה האתר מתחרה באתר החדשות של ערוץ שבע.
אף אחד גם לא יצא נגד הקמת תחנת רדיו ארצית לציבור הדתי, רדיו מורשת, במסגרת רשות השידור. כולם מבינים שזה לטובת הציבור, גם אם על המפעל הפרטי שלהם זה קצת מקשה. אז מה רוצים בעצם המשמיצים, לעצור את המסר היהודי-לאומי מלהגיע ללא פחות ממאה אלף בתים? למנוע את האפשרות להכשיר עוד אנשי מקצוע ולתת כיסוי תקשורתי לעוד תחומים? וכל זה רק בשביל למנוע קצת כאב ראש ממישהו?
*
את הסיפור הזה אני מכיר ממקור ראשון: שנתיים לאחר לידתו הראשונה של \'מקור ראשון\' הביאו אותו הבעיות הכלכליות עד לפשיטת רגל. לאחר מספר שבועות נפתח העיתון מחדש על ידי מייקל כריש (יישר כוח!). כריש לא קנה את החברה הישנה, עמוסת החובות. הוא הניח לה לפשוט רגל, וקנה ממנה רק את הזכויות על המוניטין של העיתון.
אנחנו, כתבי ועורכי \'מקור ראשון\', לא קיבלנו שכר על החודשיים האחרונים של עבודתנו בעיתון בגלגולו הראשון. קבוצה של כתבים יצאה אז בקריאה ציבורית נגד פתיחת העיתון מחדש, בטענה שמר כריש נוהג בחוסר מוסריות כאשר הוא לוקח לבעלותו את המוניטין של העיתון בלי לקבל אחריות לשכרם של העיתונאים אשר בנו את המוניטין הללו. אגב, בעקבות הדלפה מכוונת של אחד העיתונאים הממורמרים יצא אז \'כל העיר\' (כן, אותו \'כל העיר\') בידיעה שכותרתה \"מקור ראשון נפתח מחדש – הסגירה בקרוב\". בגוף הידיעה הוזהרו קוראי העיתון כי דמי המנוי שהם משלמים לעיתון החדש מונחים על קרן הצבי. ההמשך ידוע. הכתב שהיה חתום על הידיעה כבר לא עובד ב\'כל העיר\', אפילו העורך הנצחי התחלף לאחרונה, ו\'מקור ראשון\' חי וקיים. בכל אופן, מחאת העיתונאים נשמעה ועוררה הזדהות, אבל נמוגה תוך שבועות ספורים לאחר שיציאת העיתון היתה לעובדה מוגמרת. מה שהיה נכון לגבי \'מקור ראשון\' נכון גם לגבי \'בשבע\'. הניסיון לעצור מפעל חשוב בטענות צדדיות לא יצלח.
*
כמה מילים אישיות: קצת קשה לומר בימים אלו, אבל העיתון \'מקור ראשון\' אהוב עלי כמו בן. זכיתי להיות שותף, יחד עם הרב שמואל טל שליט\"א, בבניית התוכנית הראשונה להקמתו. ערכתי אותו במשך שנתיים וחצי, מחצית מחמש שנותיו. רבים מכותביו ועורכיו המרכזיים הובאו לעיתון על ידי או קודמו בהחלטתי מתפקיד שולי לתפקיד מרכזי: אמנון שומרון, אמנון לורד, צור ארליך, אוריה קניג, עמיאל אונגר, דביר שרייבר, אהוד מקסימוב, אלישיב רייכנר, שמואל אדלמן, אבי סגל, קלמן ליבסקינד שעבר בינתיים ל\'מעריב\' ועוד רבים וטובים. בעיתון יש הרבה טורים ומדורים, חלקם ירשתי מהעורכים שלפני, כמחציתם נוסדו על ידי, ורק מיעוטם נפתחו אחרי. לא אכחיש שיש לי תרעומת על שאולצתי לעזוב את הספינה אחרי שצלחתי איתה את הסערות הקשות ביותר והובלתי אותה ביחד עם חברי לחוף מבטחים, אך זה לא פגע בהזדהות שלי עם העיתון, שהוא אולי המפעל החשוב ביותר שזכיתי להשתתף בו. גם היום הצלחת העיתון חשובה לי, והישגיו המקצועיים גורמים לי סיפוק רב כשהם מושגים בלעדי. כשהנטיעה שטיפחתי מניבה עוד ועוד פירות אני מרגיש שותף. כואב לי לראות את העיתון האהוב עלי הופך במה להשמצות פרועות והתקפות אישיות, כשחברי המערכת נאלצים לערוך אותם ולשבצם בעיתון.
אלו מכם המאזינים לתוכנית הרדיו שלי \'בוקר בשבע\' לא יופתעו אם אציין שמאז פתיחת התוכנית גדל כמעט פי שניים היקף החשיפה של \'מקור ראשון\' בערוץ שבע. החשיפה הזאת, בשעה עתירת-מאזינים, שווה הרבה כסף ותורמת להפצת העיתון. הלוואי ואנשי תקשורת משלנו, המתיימרים כשוחרי טובתו של מקור ראשון, היו נותנים לו קצת יותר חשיפה בתוכניות שהם מגישים. (כמה ביקשנו וכמה מעט קיבלנו!) או שאולי הדאגה למקור ראשון חשובה בעיקר כצידוק למטרה העיקרית - התקפה משתלחת על ערוץ שבע.
אני מספר כל זאת כהקדמה למשפט הבא: הטענה כאילו מטרתנו בהקמת \'בשבע\' היא להביא לסגירת \'מקור ראשון\' היא שקר. ש-ק-ר! כמי שמכיר לא רע את המבנה הכלכלי של מקור ראשון אני קובע שהעיתון יכול להצליח מאלף סיבות למרות \'בשבע\', ולהיכשל חלילה מאלף סיבות גם בלי \'בשבע\'. שילמדו מראשי ערוץ שבע איך לנהל, איך לעבוד, איך ליצור מקורות הכנסה בנוסף למנויים ופרסומות.
וכאן בקשתי מכל אלו שקופצים נגד ערוץ שבע: אם באמת איכפת לכם ממקור ראשון, אנא, תעזרו לו! תתרמו, תעשו תעמולה, תדביקו סטיקרים, תחתמו מנוי עבור קרוביכם-מכריכם. האנרגיות שאתם משקיעים בלהזיק לאחרים שמבקשים ליצור, השקיעו אותם במקום זאת בעזרה פוזיטיבית לעיתון שלכם-שלי. גם ערוץ שבע ישמח לסייע למקור ראשון לאחר שייפתר הסכסוך הכספי בין הצדדים, ולאחר שתסתיים המתקפה המכוערת של אנשי העיתון על אנשי התחנה. ותעזרו גם ל\'הצופה\'. זה שהם לא מתבכיינים לא הופך אותם לפחות ראויים לתמיכה.
ובעזרת ה\' כולנו נצליח נתפתח ונפרח, לתפארת התקשורת היהודית בישראל.