שנת תשע"ה נגמרת באקורד צורם מאוד מבחינתה של משטרת ישראל. שישה קצינים, בהם גם בכירים, יועברו מתפקידיהם בעקבות תחקיר מחדל אבטחת המצעד שבו דקר ישי שליסל למוות את שירה בנקי ופצע שישה צועדים אחרים.
בעקבות המלצות הוועדה בראשותו של ניצב בדימוס ישראל יצחק לבחינת המחדל, מעביר ממלא מקום המפכ"ל ניצב בנצי סאו מתפקידיהם את מפקד מרחב מוריה, ראש ענף מודיעין במחוז ירושלים, ראש הזרוע המבצעית בימ"ר, ראש לשכת המודיעין והבילוש של המרחב, מפקד שהיה אחראי על קטע בציר המצעד וראש מרכז דיווח ותיאום. זאת לבד מהערה פיקודית שתיכנס לתיקיהם של מפקד מחוז ירושלים ניצב משה (צ'יקו) אדרי, מפקד מרחב ציון, קצין אגף המודיעין של מרחב מוריה ומקבילו במרחב ציון.
מאז הרצח הקפידה התקשורת, ואיתה גם גורמי משטרה, להעלות אל עמוד הקלון את מתנגדי המצעד ומי שאפשר היה לדלות ממנו ציטטות בגנותו של האירוע. אלה כונו מסיתים ומדיחים, אך באותה שעה היה מי שהעדיף להתעלם מעיקרו של הכשל ולא להעניק סיקור נרחב כראוי לו. ועדת הבדיקה בחנה את ההיערכות המודיעינית של משטרת ירושלים למצעד, ומבדיקתה התברר כי בחטיבת המודיעין של המטה הארצי לא עודכנו כלל על דבר שחרורו של שליסל מכלאו כחודש ימים לפני המצעד, לאחר שריצה עונש של עשר שנות מאסר על דקירת צועדים במצעד דומה לפני כעשור. המידע על השחרור אמנם יצא מהשב"ס למטה הארצי, אך שם הסתפקו בהעברת המידע לתחנת המשטרה הקרובה לאזור מגוריו, ולא מצאו לנכון ליידע את כלל התחנות או לפחות את התחנות הרלוונטיות לקראת המצעד שבו נרצחה בנקי ז"ל.
המחדל מקבל משנה תוקף נוכח איתותי אזהרה נוספים שאמורים היו לדרוך את קפיץ ההתראה של משטרת ירושלים. בין האיתותים הללו נכלל מכתב אותו שהפיץ שליסל ימים אחדים קודם המצעד האחרון, ובו כתב דברים שקשה להעניק להם משמעות שונה מכוונותיו: "בעוונותינו הרבים", כתב בכתב ידו, "שוב רוצים הרשעים לעשות מצעד של תועבה דווקא בעיר של מלך מלכי המלכים. הם רוצים לטמא את מקדשו ולחלל את שם קודשו... חובה לכל יהודי למסור נפשו למכות ולמאסר ולענ"ד אפילו לסכנה, ולהתחבר יחדיו לעצור ולבטל את החילול השם הגדול, למען קדושת שמו יתברך".
אם המכתב לא הדליק את נורות האזהרה המשטרתיות, הרי שלפחות ריאיון שהעניק בקולו לאחד מקווי החדשות החרדיים היה אמור לעשות זאת. בריאיון סיפר על קורותיו בכלא, על תחושותיו כעת וגם על כוונותיו לעתיד. שליסל הבהיר שאינו מתחרט על הדקירה שבעקבותיה ריצה עשר שנות מאסר, ובאשר לעתיד אמר כי לטעמו אם לא תהיה התארגנות כוללת נגד המצעד הבא, הרי שיהיה דרוש מעשה קיצוני.
כל אלה לא הובילו את משטרת ירושלים להיערכות ראויה ולהרחקתו של שליסל מאזור המצעד. השוטרים שאבטחו את המצעד לא ראו בו איום מוכר, שכן כאשר הגיע למקום נדחה על ידי כמה מהשוטרות שהורו לו להתרחק. הוא אכן עזב את המקום אך בחר רחוב אחר כדי להיכנס דרכו אל המצעד ולבצע את תוכניתו.
סדרת המעצרים שבה פתחה המשטרה מיד לאחר הרצח, שתוארה בפי רבים כהיסטריה, לא הצליחה לכסות על המחדל שנגמר ברצח, וכאמור, בתום בדיקת הוועדה המשטרתית שורת קצינים תועבר מתפקידה ואחרת תינזף או תזכה להערה. עם זאת, ספק אם המסקנות והתוצאות הללו יגררו תשומת לב ציבורית בשעה שצמרת המשטרה ובדימוסיה עברו כבר מזמן להתגוששות הבאה, זו שסביב זהות המפכ"ל הבא.