הרב דב ביגון
הרב דב ביגון צילום: מרים צחי

התחלה: לפני 75 שנים במשפחה של שני ילדים, "אני ואחי זאב". גדל בנס ציונה. בהמשך, מכיתה ב' ועד לתיכון, גר עם משפחתו בחולון.

ההורים: חיים וחיה ז"ל. "אמא באה מפולין ואבא מליטא". עלו לישראל מטעמי ציונות עוד לפני השואה. "למרות הקושי עזבו את משפחתם מאחור ועלו ארצה. כך למעשה ניצלו חייהם".

חלוצים: הוריו הצטרפו להכשרה הציונית ובדרך נטשו את חיי התורה והמצוות. "לחלוצים באותם ימים היה להט גדול לקיים את מצוות יישוב הארץ". לאורך השנים התפרנס אביו כפועל בניין. "אבא עבד קשה למחייתו, אבל התגאה שהוא בונה את הארץ". האם הייתה עקרת בית.

מתחברים: בערוב ימיהם שבו ההורים למסורת. "זה מרגש אותי מאוד שבעשורים לפני שנפטרו הם עשו תשובה. ההורים שלי התחברו מחדש לשורשים ולחינוך שקיבלו בילדותם. אבא הלך להתפלל שלוש פעמים ביום. אמא הייתה צנועה וחסודה והקפידה על הכשרות".

טראומה: במלחמת השחרור חווה כילד בן שמונה את ההפגזות המאסיביות מהמטוסים המצריים. "פעם, תוך כדי משחק ליד הבית, טייס מצרי כנראה ראה אותי והתחיל לירות עליי בלי סוף. רצתי הביתה בבהלה כשהכדורים שורקים מכל כיוון. נכנסתי לחדר והתחבאתי מפוחד מתחת למיטה".

לקיבוץ: היה פעיל בתנועת הנוער השומר הצעיר ובתנועה המאוחדת. כהמשך ישיר לאידיאולוגיה שעליה חונך הצטרף בתיכון לקיבוץ משמר השרון שבעמק חפר. "חצי יום למדתי בתיכון וחצי יום עבדתי בחקלאות בפרדס". עד היום בביקוריו בקיבוץ בתקופת פריחת ההדרים הוא מתענג על הריח. 

צה"ל: בשירותו הצבאי שימש כקצין בנח"ל וקצין בבה"ד 1, תפקיד שבמסגרתו פיקד בין היתר גם על חבר ילדות ובן כיתתו, אהוד ברק. "לאורך השנים שמרנו על קשר". בצבא נפגש לראשונה עם חבר'ה דתיים, שוחח עמם, נכנס לבית כנסת בבסיס והתרשם עמוקות מהאווירה.

חבר של קבע: היה מראשוני המדריכים בחברה להגנת הטבע. "כחובב טבע נהניתי לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה". היה ממקימי בית ספר שדה אכזיב שבגליל המערבי. באותו שלב החלו מנקרות בו שאלות קיומיות על מהות החיים.

תהיות: אמנם כבר מנעוריו עסק בסוגיית זהותו היהודית, אך דווקא בחיק הטבע התגברו הספקות. "עלו בי שאלות כמו מי אני? מה הזהות שלי? מה זה בכלל אומר שאני יהודי? לאחר מחשבה הגעתי למסקנה עגומה שאני בור ועם הארץ בנושא ואני חייב ללמוד".

חיפוש: לאחר שהחליט להעמיק את ידיעותיו בתורה וביהדות פנה לרבה של נהריה הרב אהרן קלר. "אמרתי לו: 'הרב, תעזור לי בבקשה, אני רוצה ללמוד יהדות'. הוא קיבל אותי בהבנה ובסבלנות".

הרגע: בתקופה הראשונה לא העז לשים כיפה על ראשו. "זה היה מבחינתי מחייב מדי". יום אחד החליט שבשלה השעה ובמהלך הדרכה של נערים בחוף אכזיב חבש כיפה לראשו. הנערים היו מופתעים מהמעשה והוא השיב בשאלה: "שמעתם פעם על אלוקים? אז אני הולך ללמוד עליו".

המפנה: בהשפעת הרב קלר החל ללמוד בישיבת כפר חסידים, ומאוחר יותר בישיבת מרכז הרב בירושלים. שם למד יותר מעשר שנים אצל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. בהמשך אף השלים הסמכה לרבנות. "זה לא היה בזבנג וגמרנו. מדובר בתהליך מתמשך. לקח לי כמה שנים למצוא את עצמי".

הרב צבי יהודה: "פגשתי יהודי זקן, חכם, עם עין טובה. לא הייתי מודע לזה שמדובר ב'רב צבי יהודה'. ניהלנו שיחות עומק, בלימוד הייתי מתווכח איתו חופשי". ההתחלה בישיבה הייתה לא פשוטה, אבל החיבור עם הרב היה מיידי. "מצאתי אדם מאוד קשוב, שקרא את נבכי הנפש שלי".

התגובות: לשמחתו הסביבה התרגלה לשינוי מהר מאוד. "החברים מהקיבוץ ומהצבא התווכחו איתי, אבל מצד שני כיבדו את התפנית שעשיתי. עד היום אני קשור לקיבוץ, הם נשארו חברים שלי בלב ובנפש".

הוא חזר בתשובה: דווקא ההורים התקשו בתחילת תהליך התשובה לקבל את המהפך המתחולל אצל בנם. "הם חששו מה יהיה איתי. היו להם ציפיות אחרות ממני. אחרי שהתאוששו מההלם הראשוני אמא דווקא הייתה מרוצה ואמרה: 'סבא דב, שאתה קרוי על שמו, היה מתגאה בך'".

ירושלים: במלחמת ששת הימים נלחם כסגן מפקד פלוגה בחטיבת ירושלים. "הפלוגה שלנו שעטה דרך גבעת התחמושת לכיוון גוש עציון. הגענו לשם ברגע שהליגיונרים נסו לכל עבר. כוסות הקפה עוד היו חמות. הייתה הרגשה שאנחנו שותפים לאירוע בקנה מידה היסטורי".

החצי השני: נאוה. "תלמידתו של הרב צבי יהודה". בוגרת לימודי לשון עברית באוניברסיטה העברית ולאורך השנים מלבד גידול הילדים עבדה כמורה. "יש לה כוחות אדירים". קבעו את ביתם בשכונת קריית משה הירושלמית.

ילדים: "כמספר שבטי ישראל". הבן הבכור נועם, אריאל ז"ל שנפטר לאחר מחלה קשה בגיל 35, "השאיר אחריו ארבעה ילדים לתפארת", מעוז, רענן, שרון, הילה, הדס, יוחאי, חיימקה, עטרת, צבי יהודה ("על שם מורי ורבי") ואחרונה חביבה, נטע. וכמובן דור ההמשך, "טפו טפו".

משפחה ברוכה: "קשה אבל מתוק". לא מתכחש לכך שההתחלה לא פשוטה והאחריות כבדה, "אבל בסוף קוטפים את הפירות המתוקים. זה הדבר הכי חשוב בחיים מכל הבחינות. כשיש הרבה ילדים ונכדים אתה צופה בדורות הבאים והלב מתרחב".

צימאון: לאחר מלחמת יום הכיפורים חלה התעוררות בקרב אנשים רבים שחיפשו את דרכם ואת אמונתם. חלק מאותם אנשים הגיעו למרכז הרב. "ראיתי אותם והרגשתי שיש צורך לדאוג למענה לכל אותם צמאים לדבר ה'".

אורות: במהלך שיעור בספר 'אורות' קם ופנה לרב צבי יהודה: "הרב, אנחנו יושבים כאן צפונים בחדר, אבל צריך להפיץ את האורות האלה גם לעם ישראל". הרב צבי יהודה השיב בפשטות: "אתה צודק". מכאן הדרך להקמת מכון מאיר הייתה קצרה.

מכון מאיר: לאחר התייעצות עם הרב צבי יהודה והרב חיים דרוקמן החליט להרים את הכפפה והקים בשנת תשל"ד את מכון מאיר, על שם אליעזר מאיר ליפשיץ הי"ד, שנפל בקרב על תעלת סואץ. "הרגשתי חובה לתת יד למי שרוצה להתקרב ליהדות ברוח ציונית. עד אז זה פשוט לא היה קיים".

תשובה ציונית: בית המדרש שהקים להעמקת היהדות מבוסס על דרכו של הרב קוק ומיועד בעיקר לחוזרים בתשובה. בתחילת הדרך היו מעט תלמידים, אולם המספר הלך וגדל בקצב מסחרר. "זה התחיל אצלי בבית בקטן. הגיעו קומץ סטודנטים ללמוד יהדות ובכל שנה הפעילות התרחבה עוד ועוד".

גדלים: כיום עומד בראש מכון מאיר ומדרשת מכון אורה. במכון לומדים מאות רבות של תלמידים ותלמידות.

באהבה ובאמונה: דרכו של המכון. "תשובה מאהבה שדיבר עליה הרב קוק לפני שנים הפכה היום לנחלת רבים, מה שפעם לא היה במודעות בכלל. כיום כולם מבינים שזוהי הדרך, זו התשובה שעם ישראל זקוק לה יותר מכול".

המדיה: עם השנים פעילות המכון התרחבה גם לאפיקים אחרים, תוך ניצול ההתפתחות הטכנולוגית, והכול למען לימוד תורה והפצת יהדות ברוח הציונות הדתית. בין הפרויקטים אפשר למצוא ערוץ טלוויזיה, אתר שיעורים, ערוץ ילדים ועוד.   

ערוץ מאיר: אתר אינטרנט שבו ניתן לצפות בשיעורים בשידור ישיר או דרך הארכיון. השיעורים מועברים בשפות שונות. "הגענו למסקנה שאם זה טוב לתלמידים כאן - למה שזה לא יהיה טוב לכולם?". מדי שנה מורדים מהאתר מיליוני שיעורים (!) בכל העולם, זאת בנוסף להמונים שצופים בשיעורים באתר. "זה מדהים בעיניי".

לדבר לילדים: ביסודה של ההחלטה להקים את ערוץ מאיר לילדים היה הרצון להפיץ תורה גם לילדי ישראל. "חשבנו: בואו נעשה תוכניות לילדים ונכניס את ערכי היהדות לבתי ישראל דרך הילדים". לאחר כמעט עשור מי לא מכיר את אסי וטוביה, ובהחלט נראה שהביקוש לתוכניות ערכיות חוצה מגזרים. 

טלוויזיה בכבלים: פרויקט נוסף מבית מכון מאיר הוא ערוץ הטלוויזיה בכבלים. "רוב עם ישראל ממילא כבר שם, אז בואו ניצוק לשם גם יהדות וציונות". הערוץ כולל שיעורים של רבני המכון, תוכניות ערוץ מאיר לילדים וכן תוכניות מקור. משודר בערוצי יס והוט.

רק בגלל הרוח: רוב רובם של הפרויקטים נתמכים על ידי תרומות. "נכון שאם אין קמח אין תורה, אבל אנחנו עושים מה שאפשר. נכון שהמצב עדיין לא קל, אבל לא באנו בשביל החומר אלא בשביל הרוח".

מסירות: מתפעל מצוות המכון המסור והאוהב. "הרבנים והעובדים כולם חדורי מטרה, רואים בעבודה שליחות, פלאי פלאות של מסירות נפש לתלמידים".

לקדש שם שמיים: בקיץ האחרון נחגגו 40 שנה למכון מאיר. "זה היה מפגש מרומם. באו דורות של אנשים ששבו ליהדות דרך המכון. אני אומר לבוגרים שלנו: 'כל אחד מכם הוא מכון מאיר קטן ועליו לקדש שם שמיים'".

תנועה תת-קרקעית: מרגיש שבעשורים האחרונים מתחולל בחברה הישראלית שינוי גדול. "בתקופה שחזרתי בתשובה הייתי בין הנחשונים שהגיעו לעולמה של תורה. כיום יש תנועה תת-קרקעית, וגם מעל פני השטח, של התקרבות אדירה ליהדות של כל חלקי העם. אנשים מכבדים את המסורת גם אם הם רחוקים מאוד". 

אופטימיות: "כיום אין כמעט משפחה ויישוב שאנשים בהם אנשים שמתקרבים ליהדות. יותר ויותר יהודים מבינים שאי אפשר לחיות רק בהתעסקות בחומר ומחפשים משמעות ורוחניות. הם מרגישים רצון לצקת תוכן יהודי בחיים שלהם. ברוך ה', אנחנו בדרך הנכונה".

אם זה לא היה המסלול: "מגיל צעיר רציתי להיות מרוכז במפעל חיים, והקב"ה גלגל אותי למפעל הזה של מכון מאיר לקרב יהודים לאבינו שבשמיים ברוח של אהבת הבריות. אני מאושר על הזכות".

ובמגרש הביתי:

בוקר: משכים קום כשעה לפני התפילה ללימוד רגוע. מהרגע שכף רגלו דורכת במכון - המרתון מתחיל: שיעורים לבנים, שיעורים לבנות, לימוד בחברותות, שיחות אישיות, וכמובן ניהול המרכז והערוץ. "סדר היום שלי צפוף מאוד והפעילות אינטנסיבית מאוד, אבל אני עושה זאת בשמחה גדולה". שב לביתו בסביבות שמונה-תשע בערב ואז יושב בנחת ולומד. כמה פעמים בשבוע יוצא בשעת ליל להליכה.

דיסק ברכב: "הלוואי שהייתי יכול להאזין לקצת מוזיקה. מתי אני יכול בסדר היום הצפוף הזה?". אך כשבכל זאת מתפנה איזו דקה, ייהנה בעיקר להאזין לשירי מולדת או לשירים שמבטאים יהדות ואמונה, "כאלו שעושים טוב לנשמה". השירים שיצאו כמחאה בזמן הגירוש מגוש קטיף לפני עשור "ממש הורידו לי דמעות".

השבת: "בעיקר מנוחת הגוף והנפש". אמנם גם בשבתות מתפלל עם התלמידים במכון ומעביר להם שיעורים, אבל השבת מוקדשת בראש ובראשונה למשפחה. "גזרתי על עצמי להקדיש את השבת למשפחה. אנחנו מקיימים סעודות משפחתיות ומארחים את הילדים. עונג צרוף".

אוכל: נקודה כואבת, לא אוהב לאכול. "האוכל לא תופס אצלי מקום בחיים. אוכל מעט ופשוט. לא עושה מזה אישיו".

אחזקת הבית: "בוודאי שיש לי תפקידים. אני בא הביתה ושוטף כלים בכיף. כשאני יכול אני מכבס, תולה, מנקה. משתדל לסייע במה שאפשר".

מפחיד אותי: "מפחיד אותי שחס וחלילה אכשל בלשון הרע וביחסי אנוש. בעל כורחי, לפעמים אני נאלץ לעשות זאת במסגרת התפקיד שלי כמנהל המכון, אבל מתפלל שלא אפגע באיש ולא אגרום צער לזולת".

דמות מופת: בתחנות חייו היו כמה וכמה דמויות מופת, אך השתיים המרכזיות הן: אמא ז"ל והרב צבי יהודה קוק זצ"ל. "חיינו חיים לא קלים כלכלית, ואמא תמיד הקרינה אהבה וחום בלי סוף, בשבילי זה מופת". והרב צבי יהודה: "אדם כל כך כלל-ישראלי, איש ארץ ישראל ותורת ישראל. ויחד עם זאת, היה מתייחס לכל אדם ואדם ברגישות ובכבוד".

פנאי: אין. הזמן היחיד אולי הוא הזמן שבו הוא משתדל לעשות הליכה בערבים. "התחלתי לעשות הליכות מטעמי בריאות". הרב צועד לבדו קילומטרים ברחובות ירושלים, "ואז מתפנה למחשבות והתבוננות".

מה תעשה כשתהיה גדול: "בעזרת ה' מה שאני עושה עכשיו".

rivki@besheva.co.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו