1. הוועדה לבחירת דיינים צפויה להתכנס היום (חמישי), בראשותו של השר ד"ר יובל שטייניץ, כשעל הפרק חבילת המינויים הגדולה ביותר מזה שנים.
הועדה צריכה לבחור 24 דיינים לבתי הדין האזוריים, קרוב לשליש מהתקנים בבתי הדין הללו, ושבעה דיינים לבית הדין הרבני הגדול, שהם למעשה כמעט כל התקנים בבית הדין הגדול שהתרוקן בשנים האחרונות מדייניו.
2. לא אלאה אתכם בפוליטיקות הקטנות, אבל קווי המתאר של הדיל הכללי נקבעו כבר לפני שנים רבות. שליש מהדיינים שנבחרים לבתי הדין הרבניים נמנים על המגזר המכונה "חרדי אשכנזי", שליש נמנים על המגזר ה"חרדי ספרדי" ושליש נמנים על המגזר הציוני דתי.
הצורך לחלק את המינויים לשלושה שלישים גורם לזה שמספרי הממונים לבתי הדין מתחלקים תמיד, באורח פלא, ל-3. כך למשל בבית הדין הרבני הגדול ישנם כיום שבעה תקנים פנויים. למרות זאת, אל תתפלאו אם תשמעו על זה שלבית הדין הגדול מונו שישה דיינים. אחרי ככלות הכול, המספר הרי צריך להתחלק בשלוש.
3. שיטת החלוקה ל-3 צריכה להבטיח לכאורה הליך בחירה פשוט ומהיר. נציגי כל אחד משלושת המגזרים בוועדה יביאו רשימה של דיינים שאותם הם מעוניינים למנות וההצבעה תהיה רק עניין סמלי. זה אמנם לא הדבר הכי אתי בעולם, אבל זו בהחלט שיטת בחירה מהירה שעשויה להביא לתוצאות טובות ולמנוע חיכוכים מיותרים.
העניין הוא שהחלוקה לשלוש היא החלק המוכר של השיטה שהייתה קיימת כל השנים. החלק המוכר פחות של השיטה היה זכות הווטו החרדית. השיטה היתה פשוטה: החרדים האשכנזים, ובמידה מסוימת גם החרדים הספרדים, היו מטילים ווטו על מועמדים מסוימים מחוגי הציונות הדתית, וללא כניעה לווטו הדיל לא היה קורם עור וגידים וקם לחיים.
כך נמנע מינויים של שורת דיינים פוטנציאליים מחוגי הציונות הדתית, חלקם היו יכולים על פי העדויות להיות דיינים טובים מאוד. העילות לפסילה היו שונות: "ליברליות" יתר, אחיזה בתואר אקדמי, או אפילו השתייכות לבית מדרש פלוני או אלמוני. העילות לפסילה מעולם לא נחשפו "על השולחן", אולם מי שצריך היה להבהיר מדוע נפסל דיין פלוני או אלמוני בהחלט הבהיר זאת.
4. כשצריך לתת קרדיט אז יש לתת אותו. מי שהכריזה מלחמה של ממש על שיטת הווטו היתה שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני. מקרה המבחן היה הרב אוריאל לביא, אב בית הדין הרבני בטבריה ובצפת.
המקרה של הרב לביא הוא מקרה מעניין. הרב לביא נחשב לדיין שמרן מאוד, שהקו הכללי אותו הוא מוביל בבית הדין שבראשו הוא עומד דומה מאוד לקו החרדי-אשכנזי המקובל. למרות זאת, בעקבות מקרה קשה מאוד שהגיע לפתחו של בית הדין, עשו הרב לביא ובית דינו מעשה חריג מאוד, וזיכו לאישה שבעלה צמח גט ואינו יכול לתת לה גט, גט בשמו. מדובר בפרקטיקה הלכתית חריגה, ובעקבותיה סומן הרב לביא על ידי החרדים כדיין "ליברל" ו"פשרן".
ארגוני הנשים לעומת זאת, שהרב לביא לא היה בהכרח חביבן מראש, החליטו להתעקש דווקא על מינויו לבית הדין הרבני הגדול. המחשבה היתה ככל הנראה שלמרות שמרנותו הכללית, "רוחב הכתפיים" והאומץ שהפגין בפרשה הזו מעידות על כך שייתכן שדווקא הוא האדם המתאים לפתור מקרים שבהם יש קושי אמתי, ומגיעים לפתחו של בית הדין הגדול.
החרדים הטילו על מינוי הרב לביא ווטו, ציפי לבני התעקשה דווקא עליו, הוועדה צריכה היתה להתכנס ולמנות דיינים, ואז שעתיים לפני כן פוטרה לבני על ידי נתניהו. היתר הוא היסטוריה.
5. הבחירות עברו, כנסת חדשה וממשלה חדשה נבחרו, יחסי הכוחות השתנו, ועדיין עומד על הפרק הווטו החרדי.
מקרה המבחן גם היום הוא אמנם הרב לביא, אולם השאלה האמתית רחבה הרבה יותר. האם הפוליטיקאים החרדים יהיו היחידים שבידם נמצא מפתח המינויים.
בניגוד לדיווחים בכלי התקשורת, ההסכמות על זהות הדיינים שיבחרו עדיין רחוקות. כדי לבצע מינויים לבית הדין הגדול יש להשיג הסכמה רחבה, בדומה לשיטה הנהוגה בנוגע למינויים לבית המשפט העליון, וההסכמה הזו לא הושגה ככל הידוע עד למועד כתיבת שורות אלו.
שרת המשפטים איילת שקד, נציגת לשכת עורכי הדין בןועדה עו"ד אפרת רוזנבלט, נציגת ארגוני הנשים הטוענת הרבנית רחל לבמור וח"כ ורד סוויד מהוות גוש חוסם שיכול למנוע מינויים לבית הדין הגדול, ולמעשה את המינויים כולם, אם לא יוסר הווטו החרדי על הרב לביא ואולי גם על דיינים נוספים.
כעת נותר לחכות לישיבת הוועדה ולגלות האם הווטו החרדי נשבר, או שמא החרדים ינצחו פעם נוספת.