מסכמים שנה
מסכמים שנהצילום: ריעות לוי

השבוע האחרון של השנה.

מסתכלים אחורה על השנה שעברה.

איפה היינו בתחילת השנה, האם התקדמנו? האם עמדנו במקום? האם נחלשנו?

אנשים העוברים קשיים עורכים חשבון נפש עם עצמם באופן תמידי. חושבים מדוע קרה להם מה שקרה, הם מנסים למצוא באישיות שלהם כוחות שיעזרו להם להתגבר, אז הם מכירים ביכולות שלהם, אנשים אלה מתקדמים בחיים, הקושי מקדם אותך, מוציא ממך כוחות של הכרת, שלא ידעת שקיימים בך, ואז אתה משתמש בכוחות אלה וממנף את עצמך.

אנו עברנו שנה מאוד לא פשוטה.

שנה של המון סבלנות.

שנה של דמעות כאב.

שנה של דמעות של שמחה והודיה על הבאת נשמה לעולם,

אך שנה של כאב על מצבו הקשה של איתן מיכאל שתפקודיו נמוכים משל תינוק.

שנה של שמחה על התפתחותה של הלל הקטנה וכאב על התקדמותו האיטית של הנסיך שלנו.

שנה של הכרה בשני מצבים- יש מצב שאיתן מיכאל יישאר במצבו עוד שנים רבות וצריך להיערך לכך, ובאמונה החזקה שלנו אנו מאמינים שהוא עוד יקום על רגליו.

שנה של שמחה על משפחה מאושרת ומגבשת.

שנה שבה חווינו את המיוחדות של משפחתנו.

שנה של ראיית הטוב בעולם, גם ברגעים הכואבים ביותר,

שנה של נפילות ותחושות קשות.

שנה של תפילות להתקדמותו של איתן מיכאל,

שנה של אמונה חזקה שהתפילות עוזרות אך לא תמיד באופן מיידי.

בכיתה א' של ביתי ביקשו מכל אחת לבקש בקשה לשנה החדשה. שילת קמה ואמרה שהיא מבקשת שאיתן מיכאל יהיה בריא.

המורה קמה וחיבקה אותה ואמרה לה שהיא ריגשה אותה.

אז עברנו גם שנה של חינוך ילדים ואהבתם לאחיהם המיוחד.

שנה של רגישות לילד בעל צרכים מיוחדים מצד אחד ורצון להתנהג אליו כילד רגיל.

שנה של אהבה עצומה שבאה מנתינה אין סופית.

בתיכון בו אני מלמדת בקשתי לעבוד רק עד שלוש, כי אז איתן מיכאל חוזר הביתה. באו אלי תלמידות ושאלו מדוע אני לא מלמדת בשעות האחרונות, סיפרתי להן שיש לי ילד שנפגע ורק אני יכולה לקבל אותו מהגן. ומכאן גלשנו לשיחה על אמונה, חוזק בחיים, מדוע יש קשיים בעולם.

אז עברנו גם שנה של חיזוק אחרים ומכך גם חיזוק שלנו.

שנה של עידוד אנשים עם קשיים, וקבלת הגזירה שהגענו לכך מתוך קושי עצום שהיינו מוכנים לוותר עליו.

בשבוע האחרון מצאנו את איתן מיכאל בלילה במצבים כואבים. הוא כמעט נפל מהמיטה, עקצו אותו נמלים, והוא לא יכול היה לקרוא לנו שנעזור לו.

הכאב שלנו היה קשה מנשוא. לראות את הילד סובל ואיננו שם לעזרתו. אנחנו גם לא יודעים כמה זמן הוא סבל, כי הוא לא השמיע אפילו הגה.

הדמעות זלגו, הלב נצבט. אמרתי לו: "אין מיכאל, למה לא קראת לאמא שתבוא לעזור לך? שתגרש את הנמלים? שתחבק אותך?"

אוי, ריבונו של עולם, איזה נסיון קשה נתת לנו.

אך ב"ה אנו מתורגלים בלמצוא את הטוב, ואמרנו לעצמנו שב"ה הוא מתחיל לזוז בזמן השינה וצריך לשים לב לזה ולשים מעקה למיטה.

אמרתי לבעלי, איזו זכות יש לנו לא לשקוע בכאב הגדול הזה, אלא ישר למצוא את הטוב בקושי.

אז היתה לנו שנה של כאב חד בלב, של רצון להחזיר את הגלגל אחורה.

שנה של קבלת הדין.

שנה של הרגשה שיש מנהיג לעולם והוא מוביל אותו ביד רמה.

שנה של הבנה שגם מה שנראה בשליטה שלנו, הוא לא.

קניתי יומן חדש לשנה החדשה. תמיד אני ישר כותבת את ימי ההולדת של ילדי.

כשהגעתי לתאריך הלידה של איתן מיכאל וכתבתי 5, היד רעדה, הרגשה של החמצה של שנות ילדות.

אני מאחלת לנו שביום הולדתו החמישי נחגוג סעודת הודיה ברוב עם, ונזכור שנה זאת כשנה שנעשה לנו נס גדול.

שנה טובה ומבורכת לכולם.

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: [email protected]

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בתיכון איתן ברמלה. אם לארבעה ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.