הייתה זו עוד אחת מאותן שבתות שלוות בבית משפחת יסעור ביישוב אלוני הבשן שברמת הגולן, כשלפתע נשמעו דפיקות רמות על דלת הבית.
בפתח עמד פארמדיק שבישר להורים ליאור ורויטל על פציעתו של הבן אסף בן ה-13. בריצה מבוהלת הם יצאו לכיוונו של הבן לא יודעים למה לצפות. כשהגיעו ראו אותו שרוע על השביל פצוע וכאוב ופרמדיקים מטפלים בו בפנים חמורות סבר.
מבירור קצר הסתבר כי אסף טיפס על חדר החשמל היישובי כדי לחלץ כדור שנתקע אך אז איבד את שיווי משקלו ונשען על כבל מתח גבוה. התוצאה הייתה קטלנית. אסף התחשמל והועף ארצה, פציעתו הייתה אנושה. "כשהגענו למקום המצב היה נראה לא טוב בכלל", משחזר אביו ליאור יסעור את הרגע הנורא ההוא.
"לא ידענו מה קורה איתו. למרות שהיה בהכרה, הסבירו לנו שהוא נמצא בסכנת חיים מיידית. זה היה חוסר אונים מטורף. כאבא אתה רוצה לעזור לילד שלך ואין לך מה לעשות. עמדתי לידו, ליטפתי אותו ולחשתי לו: 'אספי, בוא נאמר יחד איזה מזמור תהילים'. וככה, בתוך כל האקשיין מסביב התחלנו לומר את הפסוקים אבל אני, מרוב המתח והלחץ, שכחתי והתבלבלתי בחלק מהמילים ואסף בעצמו בשקט הזכיר לי ותיקן אותי איפה שצריך. זה היה מדהים, אבל זה בדיוק אסף", הוא אומר בהתרגשות. "ילד כל כך בוגר".
לאחר כחצי שעה הגיע מסוק, שהבהיל אותו למחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים תל השומר. בחודש וחצי הראשונים אסף היה מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ. הוריו התבשרו כי לרוע המזל בנם איבד את שני ידיו. "באותו השלב הבנו שהחיים של אסף ושלנו השתנו מן הקצה לקצה. זה היה מאד קשה אבל מהר מאד אחרי ההלם הראשוני החלטנו בינינו שבשום אופן לא ניתן לסיטואציה הזו לשבור אותנו ושננסה בכל הכוח דווקא להתרומם מהמקום הזה.
אני לא אשקר, היו ועדיין יש לפעמים רגעי שבר, יש רגעים שאסף סובל מכאבים וזה קשה, יש מצבים שאתה נחשף כהורה למוגבלויות של הבן והלב נחמץ מבפנים אבל אז אנחנו מתעשתים ומזכירים לעצמנו לראות את חצי הכוס המלאה, והיא מלאה. אנחנו מבינים שהבחירה היא בידיים שלנו איך להתייחס למה שקרה לנו, האם לראות את המציאות במשקפיים של קודרות ולהתייאש או של אמונה והתגברות".
מאיפה הכוחות?
"האמת שזה מפתיע כמה כוחות טמונים באדם. אנחנו מתמודדים עם דברים שלא העלנו על הדעת שנתמודד איתם אבל כשאתה בתוך זה אתה חייב להביט קדימה ולשאוף להכי טוב למען הילד שלך ולמען המשפחה. היום אנחנו יודעים שאסף נשען על מתח גבוה של 12,500 וואט. איך בכלל אפשר לצאת מזה חי? אף אחד לא מבין. אחרי מכת חשמל כזו אדירה שהוא קיבל אין שום הסבר איך הוא נשאר בחיים, לא לרופאים ולא למהנדס הבטיחות שחקר את האירוע ואז אני אומר לעצמי:'הבן שלי חי, זו מתנה. הוא נושם, הוא מצחיק וחכם, הוא מצייר מדהים ועוד הולך לשנות הרבה דברים בעולם'. זה עצמו מחזק מאד".
כחמישה חודשים חלפו מן הפציעה במהלכם אסף, הוריו ובני משפחתו חיים על הקו שבין ביתם ברמת הגולן לבין בית החולים תל השומר בו הוא שוהה לטיפולים, שיקום, פיזיותרפיה והכנות לפרוטזות. אסף מסתגל למציאות החדשה אליה נקלע וזאת למרבה הפלא, ללא כול טיפת רחמים עצמיים. הוא מתרגל פעולות יומיומיות, כאילו שטרם הפציעה בוצעו ללא תשומת לב, כמו: ללבוש חולצה, להניח את הכיפה על הראש, לאכול עם מזלג, לצייר עם מכחול דרך הפה או לרכב על אופניים מיוחדות.
"כל פעם מחדש אנחנו מתפעלים מהאישיות שלו, מההתגברות שלו על הכאבים החזקים, מהמגויסות שלו להצליח ומשמחת החיים והאופטימיות הבלתי נגמרים שלו. הוא ילד מדהים". אך גם הוריו לא נותנים לתחושת התסכול והצער להחליש אותם. "מה יצא לנו מזה? נכון, זה בהחלט יכול לשבור הורה לראות עם מה הילד שלו נאלץ להתמודד אבל אין לנו את הפריבילגיה להישבר. גם מהאתגר הזה אפשר לצמוח, זה מה שאנחנו מאמינים ומשדרים לעצמנו ולו".
התקווה של אסף ושל משפחתו היא שבעתיד הכול ישוב עד כמה שניתן לקדמותו. רופאיו של אסף ממליצים על שליחתו לארצות הברית לצורך התקנת פרוטזות ביוניות, אשר יאפשרו לאסף לנהל שגרת חיים שמחה ונמרצת ולהמשיך להצטיין בכל התחומים. "זכינו לילד סקרן ומלא מרץ. הוא חכם ומוכשר, צייר כישרוני וספורטאי מצטיין ועכשיו אנחנו נלחמים לתת לו את כל הכלים לחיות חיים כמה שיותר רגילים ומאושרים".
עלות הטיפולים ורכישת הידיים הביוניות אינם נכללים בסל התרופות ועומדים על מאות אלפי דולרים, נטל כלכלי בלתי אפשרי על ההורים. עמותת קו לחיים הרימה את הכפפה לסייע וכל התרומות שנאספות מגיעות ישירות לחשבון בנק ייעודי שנפתח עבור אסף בלבד. לתרומות
