תערוכה חדשה העוסקת בפרשנויות לדמות "היהודי הנודד", באמנות המודרנית והעכשווית, מוצגת החל מהיום (רביעי) במוזיאון מאנה כץ בחיפה.
התערוכה מציגה גרסות שונות של "היהודי הנודד" באמנות היהודית בתחילת המאה ה-20, כסמל לקץ הנדודים בארץ ישראל ועד לייצוגים של דמות "המשוטט" הישראלי בימינו.
בתערוכה מוצגות עבודות של אמנים יהודים, כמו, שמואל הירשנברג, מקס פביאן ומאוריצי מינקובסקי, לצד אמנים ישראלים שמתייחסים לנושא כיום ובהם איל אדלר-קלנר, חיים מאור, פיליפ רנצר, אסי משולם, ליאב מזרחי, אנדי ארנוביץ' ואחרים.
דמות "היהודי הנודד", החוטא הנידון לנדודי נצח, הותירה את חותמה בתודעתם ודמיונם של יוצרים רבים במשך מאות שנים.
בתחילת המאה ה-20, עיצבו אמנים יהודים, כמו שמואל הירשנברג, אפרים משה ליליין ומאוריצי מינקובסקי, את דמות היהודי הנודד, כסמל לגירוש ולחורבן העיירה היהודית. הדימוי הוא לרוב של ישיש עב-זקן וכפוף, מקל נדודים בידו ותרמיל על גבו.
הגעתו של "היהודי הנודד" לארץ, המירה את דמותו בדימוי החלוץ, ה"יהודי החדש" הפטור מנדודים. בעבודות של האמנים הארץ-ישראלים הראשונים, בהם, ראובן רובין, זאב רבן, הרמן שטרוק ואחרים. דימויי הפליטים והמהגרים נעדרים מהנתיב המרכזי של האמנות הישראלית.
הדיון במושג "המהגרים" בשיח הציוני והמודרניסטי נבע מתוך החלטה נחושה לקחת חלק במפעל הציוני הקולקטיבי. מירון סימה היה בין האמנים הבודדים שעסקו באורח אינטנסיבי בנושא הפליטים כבר בתקופת קום המדינה. אך רק בשנות השבעים, גל העלייה מברה"מ הביא עימו, אמנים כמאיר פיצ'חדזה, יבגני אבסהאוס ויפים לדיז'ינסקי, שהדגישו את הסבל והאובדן של המהגר והפכו את היהודי הנודד לאחד הגיבורים המרכזיים ביצירתם.
מאוחר יותר, אומצה באמנות הישראלית, דמות "המשוטט" (flâneur) המתוארת בכתבים של שארל בודלר וולטר בנימין ומגלמת שיטוטים חסרי מטרה במרחב הגלובלי הפוסט-מודרני. ניתן לראות בהופעה של דמות זו באמנות הישראלית העכשווית, תולדה של ספקנות כלפי ניסיון ההגשמה הציוני, אשר העירה שוב את תשוקת הנדודים בגולה.