'המלך הקדוש',
הרב ירחמיאל ויס ומקהלת ישיבת ירושלים לצעירים
כל מוזיקאי מתפלל בתחילת השנה שתהיה לו שנה מוצלחת, ברוכת שירים, עתירת השמעות, ואם אפשר גם קצת פרנסה וכלכלה.
אבל תפילה מיוחדת נישאת דווקא בפי מוזיקאים שהייתה להם שנה טובה. בשביל מי שזכה להצלחה בתשע"ה, תשע"ו תהיה שנת מבחן שתקבע אם הוא עלה על הגל – או שזו הייתה אפיזודה חד-פעמית.
קשה להאמין שבישיבת ירושלים לצעירים יישאו תפילה מיוחדת למען מקהלת הישיבה, אבל אולי יהיו כמה שיוסיפו - ממש בשולי תפילתם, אחרי הבקשות הרציניות על עם ישראל וכבוד השכינה – בקשה לשחזר את "כנפי רוח". אחד השירים שכבשו השנה את המוזיקה היהודית, באופן לא ממש צפוי, היה השיר שביצעה מקהלת הישיבה עם ביני לנדאו (למילותיו של הראי"ה קוק), וזה יוצר ציפיות להמשך עשייה מוזיקלית בשנה הבאה.
אז הנה, הישל"צניקים משחררים אלבום חדש, שמוקדש לתפילות הימים הנוראים. זו לא הפעם הראשונה שהם עושים זאת. זהו אלבום שני של ניגונים שמושרים דרך קבע בישיבה (חלקם מככבים גם בקהילות אחרות: מארש "שאו שערים" בביצוע משובח, "הבן יקיר לי" הקלאסי של מלבסקי, "כה אמר ה'" של ר' חיים בנט ועוד), בניסיון לתת תחושה שתזכיר במעט את התפילה האמיתית. מה שתורם לתחושה זו הוא החזן שעובר לפני המיקרופון: ראש הישיבה, הרב ירחמיאל וייס. על העיבוד, כמו באלבומים הקודמים של הישיבה לצעירים, מופקד הגאון המוזיקלי אופיר סובול. על שירים בעיבודו של סובול אני מסוגל להמליץ בעיניים עצומות ובאוזניים אטומות, אפילו אם יהיה מדובר באוסף שירי עם צ'רקסיים.
האם הדיסק עונה על הציפיות ללהיט חדש? לא בדיוק, וזה גם לא תפקידו. אין באלבום חידושים סנסציוניים, ונראה שמטרתו היא דווקא לשמר מסורות ותיקות. מהבחינה הזאת נעשתה עבודה טובה: ליווי מוזיקלי לא בולט מדי, שירה לא רועשת, שום דבר לא מפריע לניגונים עצמם. לא רק ישל"צניקים בהווה ובעבר יכולים לאהוב את האלבום, אלא כל מי שרוצה שירי תפילה אותנטיים, נטולי התחכמויות, בנויים לפי הקונספט הישן והטוב של חזן ומקהלה. שירה פשוטה ונוגעת, כקול השופר.