היישוב שלנו התברך בשפע של בעלי תשובה. גל של התקרבות למקורות היכה כאן לפני עשור או שניים, והותיר בכל פינה כיפות ומטפחות.
הם מגיעים מכל הזרמים והמינים והעדות, וכל אחד נחת במקום שנכון לו. חלקם התחרדו ועזבו, אחרים התחרדו ונשארו, וחלקם לא התחרדו כלל. יש זוגות שרק אחד מהם התקרב לדת. לפעמים זה הצליח, במקרים אחרים החבילה התפרקה.
עולמם של בעלי תשובה תמיד ריתק אותי. בעלון 'מעייני הישועה' ז"ל נהגתי לדפדף הישר לסיפור התשובה, ולקרוא על מקומות רחוקים כמו מנזרים בודהיסטיים בהרי נפאל. אחד הסיפורים החביבים עליי מתאים לאווירת הימים הנוראים: בחור ישראלי שירד לאמריקה ועשה שם חיל, הוזמן למסיבת פאר מושחתת במיוחד. הוא העדיף לא לפרט יותר מדי, אבל לא קשה לדמיין מה הלך שם. בעוד הוא עומד עם המשקה ביד, ניגש אליו ידיד מהארץ. "בוא", הוא אמר, "בוא נלך מכאן. אני אקח אותך למקום מעניין". בחמש בבוקר השניים יצאו מהמסיבה ונסעו לרחוב שקט לא הרחק משם. הם נכנסו לבניין, ירדו למקלט, וגילו את עצמם במניין ספרדי של סליחות. דמויות עוטות לבן התפללו ופייטו, והבחור שלנו היה המום. "זה היה כמו לצאת מתוך הביוב אל גן עדן", הוא אמר, ומשם דרכו ליהדות הייתה קצרה.
בעבר חלק ניכר מסיפורי התשובה היו סיפורי פינצטה - איך ריבונו של עולם כאילו ירד ושלף את הנבחר מתוך עולמו החילוני בדרכים מסתוריות ודרמטיות. בשנים האחרונות זה אחרת. "לא ממש קרה לי משהו מיוחד, פשוט התקרבתי לאט לאט", אומרים רבים. וגם אם זה אומר לוותר על סיפור עסיסי, יש בכך משהו מקסים. התשובה מפעפעת בטבעיות, במעגלים הולכים ומתרחבים. גאולה של ממש.
גם אני רוצה תשובה
במקום שבעלי תשובה עומדים, גם אני, לפעמים, הייתי רוצה לעמוד. כשאני מוצאת את עצמי תוהה אם בירכתי ברכת המזון או לא, למשל. יש לי הרגשה שתקלות כאלה קורות הרבה פחות לבעלי תשובה. גרסא דינקותא זה דבר נפלא, אבל יש לה נטייה להעביר אותי להילוך אוטומטי.
גם הייתי שמחה לקבל קצת מהאומץ שלהם. אומץ שמתבטא בלעזוב את כל מה שהכירו, ולהפוך את עצמם למשוגעים בעיני הסביבה. וכי דבר קל הוא להתעלם מהמה יגידו? שלא נדבר על גדלות הנפש של נשים שהמירו גופיות קלילות בשרוולים ארוכים ופשמינות צמר על הראש. נכון, גם אני הולכת ככה, אבל אני רגילה.
אם אפשר, הייתי רוצה לזכות במשהו מההתלהבות והתמימות והברק בעיניים. גם לא הייתי מתנגדת לקבל לרגע את נקודת המבט הרחבה שהכירה עולמות אחרים, ויש לה למה להשוות. המגזריות סוגרת ומסוגרת לעתים, אבל אני ממש לא רואה את עצמי הולכת לשתות בבר כדי לראות איך זה. ואם כבר הזכרנו את המגזריות, נראה לי שלבעל תשובה קל יותר להימלט מכניסה למגירות. הוא יכול פשוט להיות דתי פרילנסר, כמו שאומר אביתר בנאי. זה נכון שכולנו יכולים, אבל העובדה היא שרוב האנשים נוטים להישאר פחות או יותר איפה ששמו אותם.
בכלל, אני מקנאה בבחירה המושכלת בדרך חיים. שלא תבינו אותי לא נכון: ברוך ה' אני שלמה עם האמונות שגדלתי עליהן, גם אם יש לי פה ושם שאלות. אבל הדברים הם כל כך חלק ממני, שאני תוהה אם הייתי מוכנה לוותר עליהם גם אם יכולתי. לו יצויר שנביא אמת היה צץ פתאום ואומר שתודה, אבל באמת כבר אין צורך לשמור שבת, לא ברור לי בכלל שהייתי מקשיבה לו.
ומאידך
במחשבה שנייה, לא תמיד הייתי רוצה להיות במקומם של בעלי תשובה. לא הייתי אוהבת את התחושה הזאת, שכולם סביבי חכמים ונבונים ויודעים את התורה ורק אני עם המון חורים בהשכלה. הייתי בוודאי מתבלבלת משלל ההלכות ופרטיהן ודקדוקיהן שנחתו עליי פתאום. ועוד יותר, ממערכת החוקים החברתית הבלתי כתובה. מהניואנסים, מדקויות ההבחנה בין המגזרים ומגזרי המגזרים. לך תבין, למשל, איך רב אחד פוסק כך ואחר אחרת. ואיך אלו ואלו אמורים להיות דברי אלוקים חיים.
אני לא מקנאה ביצר הרע שיש לו כר נרחב יותר לפעילות מאשר אצל דתי מבית. יש עולם שלם של פיתויים שלא יעלו כלל על דעתי, אבל הם נמצאים בהארד דיסק של בעל התשובה. גם חינוך ילדים הוא לא פשוט. פרט לבעיות שיש לכולנו, בעל תשובה צריך להתמודד עם ילדים שאולי לא מזדהים עם הבחירה של הוריהם. איך אפשר להתלונן כשבסך הכול הם עושים את מה שהדור הקודם עשה, רק בכיוון ההפוך?
ואם במשפחה עסקינן, זאת נראית לי משימה מאוד מאתגרת לשמור על זוגיות כשכל אחד נמצא במקום רוחני אחר. מה עושים עם שבת? טהרת המשפחה? חינוך הילדים? איך מעכלים בכלל את העובדה שבן הזוג הוא לא האדם שהתחתנת איתו? כנ"ל לגבי ההורים, שבטח גם להם לא קל עם הבן החדש והשיגעונות הבלתי מובנים שלו. כמה עדינות וסבלנות וחוכמה צריך כדי ללכת בין הטיפות.
בכל אופן, בעלי תשובה יקרים, ניסיתי להיכנס לנעליים שלכם, ואני מתארת לעצמי שלא חידשתי לכם כלום. רק רציתי שתדעו כמה אני מעריכה אתכם על העמידה בניסיונות, וכמה אפשר ללמוד מכם. שלא יהיו לכם לעולם רגשי נחיתות. אותי ריבונו של עולם שם במקום אחר, בדיוק במקום שבו אני צריכה להיות, ומשם אני צריכה למצוא את התשובות - והתשובה - שלי.