איתמר מרכוס יו\"ר \'מבט לתקשורת פלשתינית\' התראיין היום ב\'קול ישראל\' ונתן סקירה כללית על ההסתה בתקשורת הפלשתינית ועל יחסה לרצח המתועב של שני הנערים מתקוע.
\"התקשורת הפלשתינית התייחסה לרצח\" אומר מרכוס, \"אולם הם הפכו את סיפור הרצח לדיווח על הברבריות של צה\"ל כלפי הפלשתינים\":
\'עשרות פלשתינים נפגעו ממעשי בריונות שנעשו נגדם בסיוע הצבא הישראלי בעקבות מציאת גופותיהם של שני מתנחלים ... עשרות ילדים מבית הספר אל חאדר נפגעו מירי גז רעיל שירה עליהם הצבא\' מקריא מרכוס מתוך עיתון פלשתיני, ומסביר: \"הם הזכירו את הרצח אך ורק תוך כדי ציון הגז הרעיל שהם אומרים שיורה עליהם צה\"ל, ותוך כדי אזכרה חוזרת ונשנית של מות הילדה הפלשתינית על ידי צה\"ל לפני יומיים, ברצח המתועב עצמו הם כמעט ולא התעסקו\"
בעניין ההסתה המתמדת בתקשורת אמר מרכוס כי \"השנאה היא מרכיב חשוב ביותר בתקשורת ובתודעה הפלשתינית. על ידי השנאה כלפיהם והמסכנות שלהם הם בונים לעצמם את הזהות לאומית פלשתינית\".
\"כבר במשך שנים אין יום בטלוויזיה הפלשתינית שאין בו קליפים של הלוחמה בזמן האינתיפאדה ושל כפר כנא. הקליפים מופיעים במשך חמש דקות בין התוכניות הרגילות\".
\"לפני אוקטובר\" אומר איתמר מרכוס, \"היתה עליה גדולה מאוד של שידורי קליפי אלימות שכאלה. אם כל יום רגיל היתה רבע שעה של קליפים לפני מהומות אוקטובר היתה שעה שלמה של קליפים. כשהמסר הוא לעודד ילדים להילחם בישראל ולהיהרג\".
\"השבוע יצא בטלוויזיה הפלשתינית קליפ חדש, שכבר שודר פעמיים\" מחדש מרכוס \"בקליפ מראים \'יום אחרון בחייו של ילד פלשתיני\'. בקליפ רואים ילד פלשתיני שמתחיל את יומו בפרידה מאביו ואחיו, ומסיים אותו במוות לאחר שהוא יידה אבנים והתפרע. הרעיון של הקליפ הוא להראות לילדים את החשיבות של המוות על קדושת הארץ. הקליפ מסתיים בהקראת שיר שכתב כביכול הילד לקראת מותו, בשיר הוא נפרד מאמו ומאביו ומבקש מהם לשמוח על מותו הקדוש ולא להצטער, בקליפ רואים את הילד רגוע ושליו - אף על פי שהוא יודע שהוא הולך לקראת מותו באותו היום\".
\"התקשורת הפלשתינית התייחסה לרצח\" אומר מרכוס, \"אולם הם הפכו את סיפור הרצח לדיווח על הברבריות של צה\"ל כלפי הפלשתינים\":
\'עשרות פלשתינים נפגעו ממעשי בריונות שנעשו נגדם בסיוע הצבא הישראלי בעקבות מציאת גופותיהם של שני מתנחלים ... עשרות ילדים מבית הספר אל חאדר נפגעו מירי גז רעיל שירה עליהם הצבא\' מקריא מרכוס מתוך עיתון פלשתיני, ומסביר: \"הם הזכירו את הרצח אך ורק תוך כדי ציון הגז הרעיל שהם אומרים שיורה עליהם צה\"ל, ותוך כדי אזכרה חוזרת ונשנית של מות הילדה הפלשתינית על ידי צה\"ל לפני יומיים, ברצח המתועב עצמו הם כמעט ולא התעסקו\"
בעניין ההסתה המתמדת בתקשורת אמר מרכוס כי \"השנאה היא מרכיב חשוב ביותר בתקשורת ובתודעה הפלשתינית. על ידי השנאה כלפיהם והמסכנות שלהם הם בונים לעצמם את הזהות לאומית פלשתינית\".
\"כבר במשך שנים אין יום בטלוויזיה הפלשתינית שאין בו קליפים של הלוחמה בזמן האינתיפאדה ושל כפר כנא. הקליפים מופיעים במשך חמש דקות בין התוכניות הרגילות\".
\"לפני אוקטובר\" אומר איתמר מרכוס, \"היתה עליה גדולה מאוד של שידורי קליפי אלימות שכאלה. אם כל יום רגיל היתה רבע שעה של קליפים לפני מהומות אוקטובר היתה שעה שלמה של קליפים. כשהמסר הוא לעודד ילדים להילחם בישראל ולהיהרג\".
\"השבוע יצא בטלוויזיה הפלשתינית קליפ חדש, שכבר שודר פעמיים\" מחדש מרכוס \"בקליפ מראים \'יום אחרון בחייו של ילד פלשתיני\'. בקליפ רואים ילד פלשתיני שמתחיל את יומו בפרידה מאביו ואחיו, ומסיים אותו במוות לאחר שהוא יידה אבנים והתפרע. הרעיון של הקליפ הוא להראות לילדים את החשיבות של המוות על קדושת הארץ. הקליפ מסתיים בהקראת שיר שכתב כביכול הילד לקראת מותו, בשיר הוא נפרד מאמו ומאביו ומבקש מהם לשמוח על מותו הקדוש ולא להצטער, בקליפ רואים את הילד רגוע ושליו - אף על פי שהוא יודע שהוא הולך לקראת מותו באותו היום\".