פגע בול

כשטרור האבנים גובה קורבנות בנפש, המתקפה של נשיאת בית המשפט העליון על השר ארדן נראית רע

תגיות: בשבע 661
יאיר שפירא , ד' בתשרי תשע"ו

פגע בול             -ערוץ 7
חשף את הסוד הגלוי. השר ארדן עם נתניהו בכביש 443
צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90

מזל חשוב לא פחות משכל, כך למדה השבוע על בשרה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור.

ערב החג היא תקפה באופן חסר תקדים את השר לביטחון פנים, גלעד ארדן. זאת לאחר שהוא הודיע בעמוד הפייסבוק שלו כי יפנה לשרת המשפטים איילת שקד כדי לבחון דרכים למנוע את קידומם של שופטים שמקלים עם מיידי אבנים ערבים.

השכל לא היה הגורם הדומיננטי בפנייתו של ארדן. יש דברים שראויים לפייסבוק, ויש דברים שראויים לחדרי חדרים. מאז ומעולם מקדמים שופטים בין השאר על פי השקפת עולמם המשפטית, אך אף אחד מעולם לא היה קל דעת מספיק כדי לפרסם זאת בפומבי.

אבל המזל, אוי המזל, לא תמיד עומד לצד החכמים. לא עברה יממה מאז ההתקפה של נאור, והמציאות בירושלים התייצבה לצדו של השר ארדן.

לא הפסדנו

שפע הספינים סביב הוועדה לבחירת דיינים גרם לוורטיגו ציבורי. על פי צהלות החרדים, הניצחון כולו שלהם.

גם על פי הביקורת החריפה של חוגים ליברליים. אבל על פי האריתמטיקה הפשוטה, בפעם הראשונה מזה שנים הצליחה הציונות הדתית לשבור את מחסום השליש. הצדק החלוקתי שהכתיבו החרדים היה שליש לציונות הדתית, שליש לחרדים האשכנזים ושליש לחרדים הספרדים. הפעם נבחרו שבעה חרדים אשכנזים, שבעה חרדים ספרדים ושמונה דתיים לאומיים. עדיין יש רוב חרדי ברור, אבל מסתמן שיפור קל. החרדים, אגב, ניסו לשמור בכל דרך על השליש הקדוש. הם לחצו לבחור הפעם רק חמישה עשר דיינים, חמישה בכל קטגוריה. את השבעה הנותרים הם קיוו לחלק באופן שוויוני פחות במועד מאוחר יותר. ההערכה שלהם אמרה כי לפחות בגזרת ממשלת נתניהו, הציונות הדתית עומדת להיחלש.

מצד שני, הכותרות מספרות כי הדיינים "המזוהים עם ארגון צֹהר" נותרו בחוץ. עו"ד אפרת רוזנבלט, חברת הוועדה הדתית-לאומית מטעם לשכת עורכי הדין, אומרת כי הן אינן מדויקות. "החרדים ניסו להטיל וטו על כל מועמד שהייתה לו נגיעה לצֹהר", אומרת רוזנבלט, "אבל הוועדה בחרה שני דיינים מצוינים שהיו מעורבים בפעילות של צֹהר". היא מכוונת אל הרב סיני לוי והרב דניאל כץ. חצי הכוס הריקה הם הרב דוד בס, הרב בניהו ברונר והרב ניר ורגון. השניים האחרונים לא הצליחו להיבחר בסיבוב הראשון. הרב בס עלה אל הסיבוב השני ונפל על חודו של קול. ההצבעה אמנם חשאית, אבל החשבון פשוט. קואליציה של חמישה חברים וחברות המזוהים עם הצורך לבחירת רבנים דתיים לאומיים, וחמישה גברים חרדים. הקול האחד עשר שחסר לבס הוא כנראה זה של השר יובל שטייניץ, אם תרצו המייצג האותנטי של הצרכים הקואליציוניים של ממשלת נתניהו.

רוזנבלט לפחות מביעה אופטימיות: "בחרנו דיינים מעולים אחד אחד. דייני הציונות הדתית מביאים איתם ערך מוסף, בהתאם לאמות המידה שנקבעו לוועדה: יש דיין שהוא דוקטור, דיין אחר זכה בצל"ש, דיין נוסף עבר לפני מספר שנים לפריפריה והפך למנהיג קהילה שם. גם זמנם של המועמדים שעדיין לא נבחרו יגיע, בעזרת ה'".

ג'וב מהחלומות

הוועדה לבחירת דיינים הייתה תמיד מטבע עובר לסוחר בשביל הפוליטיקאים החילונים מימין ומשמאל.

אמנם המטבע הזה עובר בעיקר לידיהם של חברי הכנסת החרדים, אך אל תטעו, כמעט לא היה מעורב בו עניין דתי או אידאולוגי. מדובר בצ'ופר האולטימטיבי למשפחות האליטה של הציבור החרדי, בג'וב החלומות לבן או לחתן שבחרו במסלול תורני.

אין עוד משרה תורנית כזאת. על פי נתוני משרד האוצר, משכורת הבסיס של דיין מן השורה היא כ‑25 אלף שקלים לחודש, והיא יכולה להגיע בקלות ל‑29 אלף שקלים. שכר הבסיס של דיין בכיר הוא כמעט 28 אלף שקלים, אבות בית דין כמעט 30, ודיין בבית הדין הגדול מתחיל לספור מ‑35 אלף. יחד עם הוותק ועוד מבחר להטוטי שכר המקובלים במגזר הציבורי, המשכורות יכולות לטפס בעוד כמה אלפי שקלים. מדובר במשרה בטוחה עד לגיל שבעים, ואז פנסיה נאה עד זקנה ושיבה. אין ראש ישיבה שיכול לשלם משכורות כאלה, ובוודאי שלא להבטיח ביטחון תעסוקתי שכזה.

מבחינה זו, הקשיים שהערימו החרדים על בחירת הדיינים "המזוהים עם ארגון צֹהר" היו דווקא עניין ערכי. אולי לא הערכים שלי, אבל בוודאי כאלה שלגיטימי להילחם עליהם. לעומת זאת, הווטו שהם הטילו על זכותם לנפוטיזם בוטה והתקפלות של הוועדה שהוביל בגאון השר יובל שטייניץ הם עניין שלא יכול לעבור, ולא היה עובר למשל במערכת שבה עובדת רעייתו של שטייניץ, שופטת בית המשפט המחוזי גילה כנפי-שטייניץ.

עשרים ושניים דיינים מונו ערב ראש השנה. המספר חסר התקדים הזה אמור לכסות את המחסור שנוצר בשנים האחרונות, לאחר שהוועדה לבחירת דיינים לא תפקדה למעשה במשך שנים. אחת הסיבות העיקריות לכך הייתה סירובה של שרת המשפטים ציפי לבני לאפשר להעמיד לבחירה קרובים מדרגה ראשונה של חברים בוועדה עצמה. בימיה הוכנס סעיף קטן לכללי בחירת הדיינים הקובע כי "ועדת הבחירה לא תמליץ לנשיא המדינה על מינויו של מועמד שבן משפחה מדרגה ראשונה שלו מכהן כדיין בבית דין שבו הוא מועמד לכהן או בבית דין בדרגה אחרת מזו של בית הדין שבו הוא מועמד לכהן, זולת אם החליטה ועדת הבחירה אחרת, מטעמים מיוחדים". ה"טעמים המיוחדים" באו להחריג סיטואציה שבה כהונתו של אב או חותן בבית הדין הגדול למשל, תמנע מהמערכת למנות במשך שנים מועמד מצוין באופן יוצא דופן לדיינות לאחד מבתי הדין האזוריים.

ייתכן ששני בני המשפחה הקרובים שמונו, הרב ינון בוארון, בנו של דיין בית הדין הגדול הרב ציון בוארון, והרב אריאל שוייצר, גיסו של אב בית הדין הגדול, הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, הם גאונים שהמערכת פשוט לא יכולה לוותר על שירותיהם. הבעיה היא שגם הרב לאו וגם הרב בוארון עצמם היו חברים בוועדה שבחרה את קרובי המשפחה שלהם. אמנם, כדי שהעניין לא ייראה מושחת, מטופס הבחירה של הרב בוארון נמחקה האפשרות לבחור בבנו, ומהטופס של הרב לאו האפשרות לבחור בגיסו, אך מכיוון שהבחירה בוועדה מתבצעת למעשה בשיטה (פסולה) של דיל חרדי לבחירת רשימה מוסכמת, העניין חסר משמעות. הרב בוארון והרב לאו מילאו את חלקם בהצבעה לשאר הדיינים שנמנו בדיל, וממילא הביאו לבחירת קרובי משפחתם.

הקומבינה הזאת אמנם עברה בקלות את הרף המוסרי של ראש הוועדה שטייניץ, אך ספק אם זה יהיה גורלה כשתגיע לבית המשפט העליון. עו"ד מרדכי אייזנברג, חבר הוועדה לשעבר וסוס קרבות ותיק בענייני טוהר המידות, שלח השבוע למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה התראה לפני הגשה של עתירה לבג"ץ. אייזנברג עומד לבקש מהשופטים לפסול את ההצבעה כולה בשל נפוטיזם. אם העתירה תתקבל, יסתבר שבחירת הדיינים הנוכחית לא הייתה הישג של אף אחד.

שביר לא חוזר לעזה

נגד עאבד אל-חכים שביר, סוחר מרצועת עזה, הוגש לפני תשעה חודשים כתב אישום חמור. על פיו שביר, בעל עסק לאספקת מוצרי חשמל, סיפק לארגון החמאס כבלי תקשורת, כאשר הוא מודע לעובדה שהם נועדו לשמש להכנת מטעני חבלה. בנוסף לכך, בעת שהותו לרגל עסקיו בישראל, רכש שביר אלקטרודות וכבלי פלדה, מוצרים שכניסתם לרצועת עזה נמצאת בפיקוח. הוא הסתיר את האלקטרודות והכבלים בין ארגזים של מוצרי חשמל שהועברו לעזה, במטרה להכשיל את המאבטחים הממונים על בדיקת הסחורות המוכנסות במעבר כרם שלום. הוא הואשם אפוא בשלל סעיפי אישום של עבירות ביטחוניות חמורות, ויחד איתן גם בסעיף קל של הכשלת עובד ציבור, על הסתרת האלקטרודות.

יותר מחצי שנה, עת משפטו התנהל בבית השפט המחוזי בבאר שבע, ישב שביר במעצר. לפני כמה שבועות הוא זוכה מרוב סעיפי האישום, חוץ מזה הקל: הכשלת עובד ציבור. עד לגזירת דינו הוא שוחרר בתנאים מגבילים, בין השאר הפקדת ערבות כספים והטלת צו איסור יציאה מהארץ. הוא מיהר לבית המשפט וביקש לבטל את צו איסור היציאה. לטענתו העבירה הקלה שבה הורשע בסופו של דבר נושאת עונש קל בהרבה מימי המעצר שמילא, וממילא גזר הדין לא יעלה ולא יוריד. הפרקליטות טענה כי היא עומדת לערער על הזיכוי, ואם יתקבל הערעור שביר צפוי לשנות מאסר ארוכות והסיכוי שיתנדב לחזור מעזה ולרצות אותם לא גבוהה במיוחד.

השופט אליהו ביתן התרשם דווקא מטענתו של העזתי וביטל את צו איסור היציאה. אבל שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל קבע כי "אין להקל ראש באפשרות שיציאתו לעזה היא בבחינת מהלך חד כיווני", והשאיר את שביר, לעת עתה, בארץ.