בלי כסף

למרות שהוא מניע את העולם, יש מקומות שאליהם הכסף לא נכנס, וטוב שכך

תגיות: בשבע 661
שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ד' בתשרי תשע"ו

בלי כסף             -ערוץ 7
שיטת מסחר לא יעילה במיוחד. שוק סחר חליפין בהודו
צילום: Danish Siddiqui, רויטרס

אחת ההמצאות שקידמו את המין האנושי היא המצאת הכסף. לא בטוח שנגזים אם נאמר שהיא שקולה להמצאות כדוגמת הגלגל.

כל ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית של העולם לא הייתה מתאפשרת לולא הומצא הכסף. רק לשם ההמחשה, נסו לחשב, בעולם נטול כסף, כמה שקי חיטה שווה אייפון וכמה פרות יש לשלם תמורת מכונית הונדה משומשת משנת 2007. נכון שסחר החליפין (בארטע"ר בלעז) לא נעלם גם בעידן המודרני, אולם חלקו בכלל העשייה הכלכלית העולמית הוא זניח. מציאותו של הכסף מוטמעת טוב כל כך בצורת החשיבה שלנו, שהדרך הכמעט היחידה שבה אנחנו יודעים לחשוב על ערך היא באמצעות תרגומו לכסף. אבל למרות כל ההקדמה הזאת, לא כל דבר בחיים הוא כסף. יותר מכך, יש בחיים מקומות שאנחנו מאוד לא רוצים להכניס אותו אליהם, למרות שבאופן תיאורטי אין מניעה לעשות זאת.

לצורך העניין נספר על מוטי, שנתקע בבוקר עם רכב לא מניע וזקוק למישהו עם רכב תקין וכבלי התנעה. מוטי, אשר מתגורר ביישוב קהילתי חביב, הוציא מכיסו את הטלפון הנייד וכעת הוא מתלבט מה כדאי לבקש בקבוצת הוואטסאפ היישובית. אפשרות ראשונה היא לכתוב "נתקעתי עם רכב לא מניע, אשמח אם מישהו שיש לו כבלי התנעה יוכל לעשות לי טובה ולבוא לסייע לי". אפשרות שנייה היא לכתוב "זקוק לאדם בעל כבלי התנעה שיבוא לסייע לי להתניע את הרכב תמורת 25 שקלים". באיזו אפשרות כדאי למוטי לבחור על מנת לצאת מן המצוקה במהירות הרבה ביותר?

חוקרי הכלכלה ההתנהגותית בדקו את השאלה הזאת והמסקנה שלהם ברורה: האופציה הראשונה יעילה הרבה יותר. כשאנחנו עושים טובה לחבר או מכר, אנחנו חושבים על כך במונחים חברתיים. התמורה שאנחנו מצפים לה היא הכרת טובה, ובעבורה אנחנו מוכנים להתאמץ לפעמים לא מעט. אם נתרגם את הטובה לכסף, היא תעבור במוחנו קטגוריה ותהפוך להיות עבודה. עכשיו, כשזו עבודה, לא בטוח שכל אחד מעוניין להיות מוסכניק. ואם כבר להיות מוסכניק חובב, בשביל פחות מ‑200 שקלים לא בטוח ששווה לצאת מהבית.

הדוגמה הטובה ביותר למקום שאליו אנחנו לא מכניסים כסף הוא מערכת היחסים המשפחתית. כמעט כולנו, במודע ובמוצהר, לא נעשה השוואה בין השווי הכלכלי של שטיפת הרצפה על ידי הבעל לשווי הכלכלי של גיהוץ הבגדים על ידי האישה (ומחילה מכל המשפחות שאצלם החלוקה הפוכה). מערכת היחסים המשפחתית בנויה על אהבה, עזרה ורצון טוב, והאינסטינקט של כולנו מתקומם נגד התרגום לכסף. כסף הוא כאמור אחת ההמצאות החשובות ביותר של האנושות, אבל למרות זאת לא לכל מקום הוא צריך להיכנס.

תשובה כלכלית

התנהלות כלכלית אחראית ומחושבת היא דבר טוב וראוי תמיד. אך למרות זאת, הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם זמן טוב במיוחד לחשבון נפש פרטי גם בתחום ההתנהלות הכלכלית האישית.

חטאי ההתנהלות הכלכלית של כולנו מורכבים מחטאים שבין אדם לחברו ולמקום, וחטאים שבין אדם לעצמו. על כולם כדאי וצריך לשוב בתשובה תמיד, וביתר שאת בימים אלה של תחילת השנה. לכל אחד ואחד רשימת חטאים כלכליים משלו, אבל יש גם חטאים שמשותפים לרבים מאיתנו. בשורות הבאות נפרט כמה מהחטאים הנפוצים יותר, ויחד נשתדל לשוב בתשובה ולדאוג שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום.

החטא הכי מצוי הוא חוסר תשומת הלב. "על חטא שחטאנו בבלי דעת". מי מאיתנו לא קנה חפץ מיותר, גיהץ את כרטיס האשראי בלי ששם לב אם הרכישה באמת נחוצה? זרק לאשפה חפץ טוב שהוא או אחרים עוד יכולים ליהנות ממנו ולהפיק ממנו תועלת? חברת השפע שאנו חיים בתוכה מקהה מאוד את עובדת המחסור שחייבת ללוות כל אחד אחד מאיתנו, ולהזכיר לנו שעל כל דבר משלמים, ובריבית.

ולפעמים אנחנו דווקא כן שמים לב, אבל מתפתים לתאוות הרגע. מי יכול להעיד על עצמו שמעולם לא חטא ברמאות העצמית שנקראת תשלומים, צ'קים דחויים, וכל יתר השיטות לטשטוש מצבנו הכלכלי האמיתי?

יש כאמור חטאים כלפי עצמנו, ויש חטאים חמורים יותר, כי הם חטאים כלפי אחרים. חוסר רגישות של אדם לרכושו הוא חטא, אבל חוסר רגישות של אדם לרכושו של הזולת הוא חטא חמור הרבה יותר. הזלזול ברכושנו הוא אולי בגדר בל תשחית, אולם הזלזול ברכוש הזולת הוא כבר ממשפחת איסורי הגזל והגניבה. שימוש רגעי בעט לא שלנו, או השאלת חפץ לכמה דקות שלא מדעת בעליו וכשלא ברור מעל לכל ספק שבעליו מסכים, הם דברים שרובנו נכשלים בהם.

מי מאיתנו לא קיבל פעם שירות, ולא הזדרז לשלם מיד? איחור של יומיים-שלושה הוא בעייתי אמנם, אבל כשמדובר בעסקים וארגונים זה נהיה חמור עוד יותר. "שוטף פלוס 30" זה כבר נורמה, "שוטף פלוס 60" לא מזיז לאף אחד, ויש גם כאלו שמשלמים "שוטף פלוס 180". הימים חולפים, נותני השירותים נחנקים, ומצוות עשה של תורה, "ביומו תיתן שכרו", כמעט נשכחת.

ולסיום וידוי כלכלי קצרצר, עם קריצה, לקראת יום הכיפורים הקרב:

על חטא שחטאנו בשוטף פלוס שלושים, שוטף פלוס שישים ושוטף פלוס מאה שמונים, ולא שילמנו בזמן את הכספים שאנחנו חייבים. על חטא שחטאנו בגיהוץ כרטיסים, בלי לעשות את החשבונות הנכונים, התפתינו בפיתויי חברות וטייקונים, בלי לשלוט בעצמנו על מחזור הכספים. על חטא שחטאנו במשיכות יתר וחיובים, לא חשבנו היטב לפני שהוצאנו כספים וחתמנו על צ'קים, הוצאנו ופיזרנו בלי חישובים, ונותרנו אנחנו וביתנו חייבים.