איתן גלבוע:בין צ'רצ'יל לצ'מברלין

לאור התוצאות, האם צדק ראש הממשלה כשניסה להיאבק בגלוי נגד אישור ההסכם עם איראן?

תגיות: בשבע 661
נעמה בן חיים , ד' בתשרי תשע"ו

איתן גלבוע:בין צ'רצ'יל לצ'מברלין-ערוץ 7
פרופ' איתן גלבוע
צילום: עצמי

אם נתניהו חשב שאכן הקונגרס יוכל לבטל את ההסכם - הוא טעה.

כי התוצאה הסופית היא שלא רק שאין דיון על ההסכם אלא שהסנאט בכלל לא יצביע, ולפיכך אובמה לא יצטרך להטיל וטו.

השגיאה נבעה מכך שאובמה חשב שיהיה בקונגרס דיון לגופו של עניין, אבל ההתמודדות סביב הנושא הייתה מפלגתית ולא עניינית, ולכן כמעט כל הסנאטורים הדמוקרטים התייצבו לצד הנשיא שלהם.

לעומת זאת, ייתכן שנקודת המוצא הייתה שהמאבק ייכשל, אך אפשר יהיה להשיג תוצאות נלוות ולא ישירות. כמו למשל התנגדות בדעת הקהל ודה-לגיטימציה של ההסכם ואופציה לשנות אותו בעתיד. מבחינה זו המטרה הושגה. הסיבה לכך היא שרוב משמעותי בדעת הקהל מתנגד להסכם, וגם אלה שתומכים בו בסקרים חושבים שאיראן לא תקיים אותו. בדרך כלל דעת הקהל משתקפת בהצבעות הקונגרס. הפעם זה לא קרה בגלל הקיטוב הפוליטי בין שתי המפלגות.

העובדה שהקונגרס לא דן ולא קיבל החלטה בנושא מפחיתה מחשיבות ההסכם ומהיכולת לקיים אותו בעתיד, מפני שנשיא חדש יוכל לבטל אותו. מכאן שקשה מאוד כרגע להעריך את האסטרטגיה והביצוע שלה על ידי ראש הממשלה. רק העתיד יוכיח אם המאבק היה נכון או לא נכון.

מבחינה מוסרית, גם ב‑1938, כשנחתם הסכם מינכן, כל העולם מחא כפיים וחשב שמדובר במניעת מלחמה ובהסדרת שלום. כמה שנים אחר כך התברר שזה היה אחד המחדלים ואחד ההסכמים השקריים ביותר בהיסטוריה. אם ההסכם עם איראן יגרום לכך שאיראן לא תפתח נשק גרעיני, אובמה ייראה כצ'רצ'יל ונתניהו כמי ששגה לאורך כל הדרך. אך אם יתברר שההסכם לא עשה את מה שהוא אמור לעשות, אובמה ייתפס כצ'מברליין, ואילו נתניהו כמי שניהל מאבק מוסרי וצודק. יש יותר סיכוי שאובמה ייראה כצ'מברליין מאשר כצ'רצ'יל.

פרופ' איתן גלבוע

מומחה לארה"ב וראש המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן