לקרוא לטרור האבנים בשמו

כדי לחסל את טרור האבנים בכבישים יש להגביר את האכיפה, להחמיר את הענישה, ולהפסיק את ההסתה, הסלחנות והלגיטימציה לתופעה

תגיות: בשבע 661
עמנואל שילה , ד' בתשרי תשע"ו

לקרוא לטרור האבנים בשמו-ערוץ 7
מוטב שיוביל בכנסת חקיקה שתקבע עונשי מינימום לעבירה הזאת. השר גלעד ארדן
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

אולי יש סיכוי שמשהו יזוז פה, אחרי עשרות שנים של עצימת עיניים סלחנית.

אולי עכשיו זה יקרה סוף סוף, אחרי שהספורט הלאומי הרצחני של הפלשתינים גבה את חייו של עוד יהודי, והפעם זה לא קרה סמוך לקריית ארבע או בכביש חוצה שומרון, אלא בלב בירת ישראל.

הלוואי שנתעשת, ואלכסנדר לבלוביץ' יהיה הקורבן האחרון של טרור האבנים.

השר גלעד ארדן אולי הגזים קצת כשהציע למנוע את קידומם של שופטים שהקלו בדינם של מיידי אבנים. אבל ההגזמה בהתבטאות שלו, שעוררה את חמתה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, היא רק בכך ששיקולים כאלה בבחירת שופטים נעשים בדרך כלל בצנעה ואינם מוצהרים בגלוי. פרט לכך, מדובר בשיקול לגיטימי לחלוטין, שחברי הוועדה לבחירת שופטים בהחלט רשאים לתת לו משקל בבואם להחליט את מי לקדם למשרה שיפוטית בכירה. אבל במקום לנקוט בדרכי עקיפין שכאלה, שלכל היותר ישפיעו על פסיקתם של שופטים בעלי שאיפה לקידום וסיכוי לקידום, מוטב שהשר ארדן וחבריו יובילו בכנסת חקיקה שתקבע עונשי מינימום לעבירה הזאת, שהפכה למכת מדינה.

בכל מקרה, אי אפשר להאשים בטרור האבנים רק את השופטים המקלים בדינם של אותם מיידי אבנים שנתפסו. אוזלת היד מול התופעה הולכת עשרות שנים אחורה, עוד לפני האינתיפאדה הראשונה שפרצה לפני 28 שנים. החולשה שהפגינה ישראל מול הפורעים הפלשתינים מיידי האבנים הפכה למציאות רשמית כאשר ממשלת ישראל, במקום להילחם בתופעה עד לביעורה, החליטה לשלוח את הישראלים תושבי יש"ע למגן את חלונות רכביהם. כל עוד טרור האבנים לא חצה את הקו הירוק, הגישה הממשלתית אמרה שמדובר בבעיה של מתנחלים, אז שהמתנחלים יסתדרו. נעזור להם, נממן להם את מיגון הרכבים, אבל לא נתאמץ עד שנעקור את הבעיה מהשורש.

גם הממונים על התביעה הציבורית במשרד המשפטים חייבים לקחת אחריות ולנהל מדיניות אכיפה שהולמת את חומרת התופעה. אם הערבים מיידי האבנים היו נרדפים באמצעים משפטיים באותה אינטנסיביות ודבקות במטרה שבה רודפים בפרקליטות את היהודים החשודים בפשיעה לאומנית, גם התוצאות היו בהתאם.

כאשר קמה התנגדות מימין למינויו של שי ניצן לפרקליט המדינה, היו מי שביקשו להרגיע ולטעון שניצן אינו רודף מתנחלים לתיאבון אלא ביטחוניסט ואיש שלטון החוק, ומכאן באה האובססיביות שבה רדף מתנחלים שנחשדו בעבריינות לאומנית. אז עכשיו הזמן של ניצן להוכיח את גישתו הביטחוניסטית באכיפה קפדנית כלפי הרוגמים הפלשתינים. כך למשל, ברור שהפורעים שרוגמים באבנים רכבים ישראליים עושים זאת דווקא כלפי יהודים ומשום שהם יהודים. מדובר אם כן בפשע שנאה גזעני, אבל משום מה כתבי אישום על פשיעה ממניעים גזעניים מוגשים אצלנו רק נגד יהודים. האפליה הזאת חייבת להיפסק. כאשר מיידה אבנים ערבי נתפס סוף סוף, הוא צריך להיות מואשם לא רק בהתאם לחומרת מעשיו אלא גם בגין המניע הגזעני שעומד מאחוריהם.

ולא פחות חשוב מכל זה, צריך לשים קץ ללגיטימציה שמקבלים זורקי האבנים הפלשתינים, לא רק מגורמי שלטון בכירים ברשות הפלשתינית אלא גם מדוברים שונים בשמאל הישראלי, שרואים בטרור האבנים התנגדות עממית לגיטימית ל"כיבוש". זו לא מחאה חיננית, זה ניסיון לרצח שפגיעתו רעה גם כלפי מבוגרים ובמיוחד כלפי ילדים רכים ותינוקות כמו יהונתן פלמר, אדווה ביטון וחיים יהודה שוהם – שנרצח ביידוי אבן כבר בשנת תשס"א. רק לאחרונה לא היססו גורמי שמאל להביע תמיכה גלויה בנשים פלשתיניות שהתנפלו על חייל צה"ל, לאחר שזה ניסה לעצור ילד ערבי שיידה אבנים לעבר החיילים. לאחר הרצח במצעד הגאווה, היו מי שמיהרו להפנות אצבע מאשימה כלפי כל מי שמעז להביע התנגדות לזוגיות חד מינית. לפחות באותה מידה כדאי שהם יבדקו עד כמה ההסכמה שבקריצה שהם מעניקים לטרור האבנים הביאה למותו העצוב, הטרגי והמיותר של אלכסנדר לבלוביץ'.

דיינים בלי שיקולים זרים

מתוך כלל הערכאות השונות שיש להן מעמד שיפוטי רשמי במדינת ישראל, בתי הדין הרבניים מקבלים יחס של בן חורג. זה מתבטא, למשל, בתנאים הפיזיים השוררים במבנים שבהם יושבים בתי הדין הרבניים, שהם נחותים בהשוואה למקובל בבתי משפט שלום, משפחה ותעבורה. זה מתבטא גם בהזנחה החמורה שבמסגרתה לא מונו דיינים חדשים במשך שנים ארוכות, עד שנוצר מצב שבו כשליש מן התקנים בבתי הדין לא היו מאוישים. זה מתבטא גם בכך שכמעט שותקה לחלוטין פעילותו של בית הדין הרבני העליון, לאחר שרוב הדיינים החברים בו יצאו לגמלאות ולא מונו אחרים תחתיהם. אי אפשר להעלות על הדעת מציאות כזאת והזנחה כזאת בשום רשות שיפוטית אחרת.

חלק מהיחס המזלזל הזה נובע מכך שבעיניים חילוניות, פעילותם של בתי הדין הרבניים אינה הולמת מדינה מודרנית ודמוקרטית. מי שסבור שבתי הדין הרבניים צריכים לעבור מן העולם, נוטה להיות פחות מודאג כשהם לא מתפקדים - גם אם יודה שבמצב החוקי הנוכחי פעילותם התקינה נוגעת לרווחתם של אזרחים ואזרחיות רבים. יש להודות שגם אופן בחירת הדיינים – לא על בסיס מקצועי אישי בלבד אלא בדרך של חלוקת שלל בין מפלגות ומגזרים - אינה מוסיפה כבוד לתהליך הבחירה, וממילא גם לתוצאותיו.

בעיה נוספת שמעיבה על התהליך היא הטלת וטו על דיינים מסוימים אשר נחשבים לבעלי כישורים מצוינים, רק מפני שהם נחשבים כמזוהים עם ארגון צֹהר, או משום שפסקי הלכה שלהם חורגים מהמקובל בחוגים חרדיים מסוימים. יו"ר הוועדה, השר יובל שטייניץ, חייב לבוחריו דין וחשבון על כניעתו לווטו החרדי על מועמדותו של הרב דוד בס. המאמץ החרדי לחסום את דרכו של הרב הדיין אוריאל לביא אל בית הדין הרבני העליון, גרם לכך שבשלב זה לא התקיים הליך בחירה ולא מונו דיינים חדשים לערכאה הרבנית העליונה, המשוועת לכוח אדם. אסור להשלים עם הווטו החרדי על מועמדותו של הרב לביא רק בגלל פסק הלכה חדשני שלו לצורך היתר עגונה.

כזכור, בכל הרכב של בית דין רבני יושבים שלושה דיינים, מה שאומר שלעמדתו של הרב לביא במקרה הספציפי היו שותפים דיינים נוספים. גם בעתיד, בשבתו בבית הדין העליון, הוא לא יוכל לפסוק על פי דעתו אלא אם יצטרף אליו לפחות חבר נוסף בהרכב שבו יישב. בכל מקרה, מדובר בתלמיד חכם גדול שכתב פסק הלכה מנומק. מי שמעוניין להיאבק בפסק שלו - שיעשה זאת במלחמתה של תורה, בנימוקים וראיות ולא באמצעות פסילה וחרמות. מן העבר השני, כדאי שארגוני הנשים והגורמים הליברליים יבינו את ההתנגדות שמתעוררת כאשר דוברים שלהם מחלקים את הדיינים לטובים ורעים לפי מידת ההתאמה של פסקיהם לאג'נדה הפמיניסטית-ליברלית. פסקי הדין צריכים להיות נקיים משיקולים זרים, ואסור להגיע למצב שבו דיינים יידעו שפסיקה חדשנית היא סיבה לקידומם על ידי גורמים ליברליים-פמיניסטיים או למניעת קידומם על ידי גורמים חרדים-שמרנים.

אחרי כל זאת, יש לברך בפה מלא על כך שלאחר בצורת ממושכת הצליחה בשבוע שעבר הוועדה למינוי דיינים למנות 22 דיינים חדשים ולהסיר את חרפת המושבים הריקים בבתי הדין. את הדיינים החדשים יש ללוות בברכת הדרך ובתפילת הדרך. יהי רצון שיזכו לדון דין אמת ולקדש שם שמיים באורחותיהם ובהחלטותיהם. 

לתגובות: eshilo777@gmail.com