"לא תהיה גאולה אם לא נתאחד"

בריאיון מיוחד לעיתון 'בשבע' מתייחס הרב זלמן ברוך מלמד, לסוגיות יסוד הקשורות לעולמה של תורה ולהופעתה בעולם המעשה בדורנו.

תגיות: בשבע 661
שמעון כהן ועמנואל שילה , ד' בתשרי תשע"ו | עודכן: 15:04

"לא תהיה גאולה אם לא נתאחד"-ערוץ 7
בתקופתנו חזרנו להיות עם, ולכן חוזרת אלינו הערבות ההדדית. הרב זלמן ברוך מלמד
צילום: אריה מינקוב

האחדות והשלמות - אלה הם הערכים העיקריים שמבקש להדגיש בין כסה לעשור הרב זלמן ברוך מלמד, ראש ישיבת בית אל ומזקני ובכירי הרבנים של הציונות הדתית.

אחדות בעולם התורה, אחדות בין כל הקוראים בשם ה', אחדות פוליטית בתוך הציונות הדתית, וערבות הדדית בין כל חלקי העם. ושלמות של שלושת ערכי היסוד – תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל, שאינם באים זה על חשבון זה אלא אדרבה – מחזקים זה את זה.

את הרב זלמן ברוך מלמד אין צורך להציג בהרחבה לקוראי 'בשבע'. כבר עשרות שנים הוא נמצא בצמתים המרכזיים של עולם התורה, החינוך, ההתיישבות וההנהגה הציבורית. הוא שותף למהלכים מרכזיים ולהתייעצויות קריטיות בנקודות חיבור שבין עולם התורה לעולם המעשה בכלל וההתיישבות בפרט. מלבד הישיבה הגבוהה בבית אל עומדים תחת נשיאותו והכוונתו מוסדות חינוך נוספים - ביניהם ישיבת 'בני צבי' ואולפנת 'רעיה' ומכינה קדם-צבאית בבית אל. אישי ציבור ופוליטיקאים ממפלגות שונות מקיימים איתו מגעים, שואלים לדעתו ומתאמים איתו מהלכים. לצורך הגילוי הנאות יש לציין שגם רשת התקשורת של 'בשבע' וערוץ 7 כפופה להנהגתו.

הרב מלמד אינו מהמרבים להתראיין, אפילו לא בעיתון הבית. למעשה זוהי הפעם הראשונה ב‑13 שנות קיומו של 'בשבע' שבה מתקיים איתו ריאיון מקיף. בחדר הלימודים שלו, העמוס בספרים ומרוהט בפשטות, הוא עונה לשאלותינו בטון מתון ובהסברת פנים.

בשליחות עם ישראל כולו

באווירת הימים הנוראים אנו פותחים בשאלה על תחומים שבהם צריך להתחזק בימים אלו. הרב בוחר להתייחס לתחושת הערבות כלפי כלל ישראל: "העומדים לפני ה' בתפילה צריכים להרגיש את עצמם שליחים של כל עם ישראל ולהתפלל על כולנו. לבקש שהקב"ה ידון את כולנו לטובה ולברכה. כנציגי ציבור שזכינו להבין את התפקיד הזה ואת עניינם של הימים הנוראים, יש בנו תחושה של אחריות ציבורית כללית".

נושא הערבות ההדדית, מדגיש הרב, מתחזק במיוחד בתקופתנו. "על הפסוק 'היום הזה נהיית לעם' מסביר האור החיים שדווקא 'היום', כאשר עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל, נעשים לעם. עם ישראל הוא עם כאשר הוא בארץ ישראל. אנחנו בתקופה שבה אנחנו חוזרים להיות עם, ועל כן חוזרת אלינו הערבות ההדדית של כל פרט כלפי זולתו. בתקופה שלנו כל אחד צריך להרגיש שלכל מה שהוא עושה יש השלכות לכל ישראל. כאשר אדם חוטא, הוא ממעט את זכויות עם ישראל. על כל אחד מאיתנו להשתדל להרבות זכויות, ושלא יגרום למניעת טובה מעם ישראל".

נושא מרכזי נוסף שהרב מדגיש הוא הצורך בעין טובה ובסלחנות כלפי הזולת. "כשבאים ליום הדין ורוצים לצאת מהדין בשלום, צריך לזכור שהקב"ה נוהג בנו מידה כנגד מידה. כל אדם צריך להתבונן, ובכל מידה שהוא רוצה שהקב"ה ידון אותו – כך הוא צריך לדון את סביבתו. אנשים אומרים 'על דבר כזה לא אוכל למחול', 'על דבר כזה אני מקפיד' וכו', אבל כשפונים כלפי שמיא מבקשים שהקב"ה יסלח על הכול, בלי יוצא מהכלל. אז ככל שאדם ידון את חבריו לכף זכות, כך הקב"ה ידון אותו לכף זכות. זו הדרך לעקוף את הדין. כשאנחנו נוהגים לפנים משורת הדין, כך גם הקב"ה ינהג עמנו לפנים משורת הדין".

האם אין דברים שלא נכון לסלוח עליהם? עניינים של כבוד שמיים וכדומה?

לימוד זכות, אומר הרב, לא מונע את חובת התוכחה, ההשפעה והחינוך כדי לתקן מה שאפשר לתקן ולהשפיע כמה שאפשר להשפיע. "חז"ל אמרו 'הווה דן את כל האדם לכף זכות' – בדגש על המילה 'כל'. כשדנים כל פרט באדם בנפרד זה נראה חמור וחריף, אבל כשדנים את כל הרקע של האדם עם הנסיבות, הקשיים והסביבה - התמונה נראית אחרת, ואפשר לדון לכף זכות.

"לדון לכף זכות זו לא התעלמות מהמציאות. זה מבט על המציאות באופן יותר רחב ומקיף. כשאני מתבונן באנשים - קשה לחשוב שיש אנשים שכוונתם רעה מלכתחילה. הם חושבים שהם עושים דבר טוב, והם טועים. הם נבוכים בהשקפת עולמם, אבל אינם רוצים להיות רעים. צריך להסתכל עליהם במבט הזה. אין להם מגמה לפגוע בחבר או בכלל ישראל. אולי הם עושים דברים רעים לפי דעתנו, אבל לא צריך להאשים אותם ולומר שגם כוונתם היא כזו. צריך לבחון האם זה אדם רע שמטרתו להרע, וכמעט אי אפשר למצוא אנשים כאלה".

לאחרונה צוינו עשר שנים לעקירת גוש קטיף. האם גם על מי שהובילו את המהלך הזה אפשר ללמד זכות? האם הם לא פעלו לטובת עצמם על חשבון טובת הכלל?

"אני חושב שאין לי זכות לפרש את כוונות האדם אם הוא אומר שכוונותיו אחרות, אלא אם כן ירדתי לסוף דעתו ובחנתי אותה היטב וגיליתי שמטרתו היא אכן אישית ואגואיסטית. הדבר אינו שכיח, בעיקר כאשר מדובר בציבורים רחבים ובאנשים שנושאים באחריות ציבורית. אני נוטה לפרש שמעשיהם אמנם גרועים ביותר, אבל הם חשבו שהם עושים נכון לטובת עם ישראל וארץ ישראל. יכול להיות שהיו להם גם מניעים נוספים בדבר, אבל לא רק".

ההתיישבות הביאה להגדלת תורה

מבקריו של הציבור הדתי-לאומי מבחוץ ומבפנים טוענים שבדור האחרון הוא התמקד בארץ ישראל ובמפעל ההתיישבות ביש"ע והזניח ערכים אחרים. יש מי שמסכימים עם הביקורת הזאת, ומעדיפים לצמצם את העיסוק בהתיישבות ולהתמקד בעולם התורה או בערכים חברתיים. כמי שנמצא עשרות שנים בחזית התורה וההתיישבות, אנחנו מבקשים מהרב מלמד להתייחס לטענה. לדבריו, לא רק שערכי התורה, העם והארץ לא סותרים זה את זה, אלא אדרבה, מתוך ההתיישבות בארץ באה התחזקות גם בערך התורה וגם בערך העם.

"ארץ ישראל היא התנאי הבסיסי להופעת עם ישראל בשלמותו מבחינת התורה. בלי ארץ ישראל אין תורה, ובלי עם ישראל אין תורה. שלושת הדברים נדרשים – תורה עם וארץ, והשלמויות של כל אחד ואחד מהם תלויות זו בזו. ההתיישבות ביהודה ושומרון, שהחלה עם תלמידי מרכז הרב - כשהרוח שמאחוריהם הייתה רוחו של מורנו הרב צבי יהודה קוק - הובילה להגדלת תורה. רבים מהיישובים התחילו בישיבות ובמוסדות תורניים. תרומת ההתיישבות לתורה אינה פחותה מתרומת ההתיישבות לארץ ישראל. היום אי אפשר למצוא יישוב אחד שאינו מקום של תורה, שאין בו ישיבה, כולל או מרכז תורני אחר. הדברים אינם סותרים. יישוב ארץ ישראל הוא תנאי בסיסי לגאולה ולשלמותה של התורה. לכן, ככל שאפשר לעשות למען ההתיישבות - יש לעשות, ואין הדברים באים על חשבון דברים אחרים".

דווקא מתוך חיזוק ההתיישבות, מסביר הרב, ניתן לפעול בחזיתות נוספות. "ברוך ה' הגענו להתיישבות שפרוסה על רוב יהודה ושומרון, ויש היום אפשרות שאנשי ההתיישבות יפרצו הלאה למקומות אחרים בארץ ישראל. בזכות ההתיישבות ביש"ע הציבור שלנו התגבש בתוכו ובנה בתוכו כוחות שהעצימו וחיזקו אותו. אנחנו יכולים לפעול במקומות אחרים מפני שיש לנו כוח שניתן לנו על ידי ההתיישבות. וכפי שראינו בשעתו את תרומתם של יוצאי הקיבוצים, שהשפיעו על ארץ ישראל כולה בלי פרופורציה למספרם היחסי בעם ישראל".

"היום יש לנו הקפאה והממשלה לא מאפשרת להרחיב את ההתיישבות. לא נתייחס לשאלה אם ראש הממשלה צודק או לא, אבל בפועל, כאשר אי אפשר להרחיב את ההתיישבות - פונים לאפיקים נוספים. השאיפות שלנו הן להביא את כל עם ישראל לארץ ישראל, להחזיר אותו בתשובה ולהתיישב בכל חלקי הארץ. כשבתחום אחד אי אפשר למצות את כל הכוחות - פונים לתחומים ולמקומות אחרים שגם בהם צריכים אותנו".

מעבר של משפחות וגרעינים תורניים מההתיישבות ביו"ש לעיר ולפריפריה הוא תופעה רצויה?

"אנחנו מברכים על זה. שלחנו מכאן גרעינים - לתל אביב, לרמלה, להוד השרון, שם יש לנו גרעין שהולך ומתרחב וקבוצה במודיעין. זה לא פוגע בנו. כמעיין המתגבר. אנחנו עולים על גדותינו ומשפיעים".

בנוסף לבעיית ההקפאה, ההתיישבות נאלצת להתמודד עם החלטות הריסה של מבנים ששתיים מהמפורסמות שבהן אירעו בבית אל – בגבעת האולפנה לפני שלוש שנים ובבתי דריינוף בקיץ האחרון. הרב אומר שהתנגדות המתעצמת להתיישבות היא תוצאת מראה טבעית של התחזקותה. "ככל שהעולם מרגיש שהמציאות הזאת שלנו ביו"ש הולכת ונהיית קבועה וכבר אי אפשר לשנות אותה - כך הוא מזדעק יותר, כי היא לא לרוחו. ההתנגדות הזאת לא מחלישה אותנו. אנחנו יודעים שהיא פועל יוצא של ההתחזקות שלנו. ואכן, אני לא רואה ירידה ברצון להתיישב".

מהי הדרך הנכונה להתמודד עם פעולות הריסה כמו שהיו בשכונת האולפנה ובבתי דריינוף, ובעתיד עלולות להיות בעמונה ובעוד מקומות? האם נכון להפגין, להתנגד בכוח?

"אם הפגנה תקיפה ומאבק גדול היו מביאים תוצאות טובות יותר - זה מה שצריך היה לעשות. היום כשהממשלה ימנית ביותר - הציבור לא יכול להתעורר נגדה. זו ממשלה שהציבור, שרוצה לבנות את ארץ ישראל, בחר בה. אמנם הציבור חושב שבחלק ממעשיו ראש הממשלה טועה, אבל קשה להתארגן למאבק.

"עם כל הביקורת על ראש הממשלה, צריך לזכור את המציאות המורכבת שהוא נמצא בה. לפעמים אי אפשר לשנות את המציאות הזאת. צריך לעשות את כל המאמצים הפוליטיים והתקשורתיים כדי ללחוץ על הממשלה שלא תפגע בהתיישבות בשום מקום. אבל הבעיה העיקרית היא בג"ץ והחשש של הממשלה להתעמת איתו, וכן הפחד של הממשלה מפני האומות האחרות. אלה הנקודות המעכבות, ותפקידנו לשנות את הבג"ץ ולתת יותר גבורה לאנשים מתוך הממשלה".

במסגרת הסכם גבעת האולפנה ראש הממשלה התחייב לבנות בבית אל 300 יחידות דיור, אבל קיום ההבטחה התעכב. איפה זה עומד היום?

"כעת זה בידינו, אנחנו צריכים לקדם את הבנייה. הממשלה כבר לא בשלב שהיא יכולה לעכב. הדברים בידי היישוב, וככל שהיישוב יזדרז - הבנייה הזאת תיבנה".

המאבק למניעת הרס בתי דריינוף קידם את מימוש ההבטחה ל‑300 הדירות?

"ברור. בשעתו הממשלה הבטיחה שיאשרו את בתי דריינוף וישנו את המדיניות לגבי גבעת אסף ועמונה. הייתה הבטחה על השולחן הזה בחדר הזה שמשנים את המדיניות - מקימים את ועדת אדמונד לוי והולכים לדרך חדשה. ראש הממשלה אמר בשעתו שהוא לא רוצה לפגוע בבית אל, אבל אין לו ברירה. לא היה טעם להיאבק עם מישהו שאומר שהוא איתך, שהוא יבנה ונהיה כאן פי עשרה. מרגע שההבטחה הזאת ניתנה, כל הנוגעים בדבר עשו פעולות מהירות להעברת התב"ע תוך שנה וחצי עד לאישור הסופי, כשבדרך כלל זה לוקח שמונה שנים. ואז החריף המאבק עם אובמה על הגרעין, וראש הממשלה אמר שבשעה הזאת הוא לא יכול לחתום על האישור הסופי. הוא שלח אליי שליחים שאני צריך להבין שהוא רוצה ולא יכול. היה צריך משהו שיהיה תירוץ. עכשיו, כשלא עמדו בהבטחה להסדיר את בתי דריינוף, מזכיר הממשלה צלצל ואמר לי שראש הממשלה מבין שאין ברירה וצריך לחתום על האישור, למרות שהוא ישלם על כך מחיר בינלאומי גדול".

את האחריות לכך שבתי דריינוף לא הוכשרו זוקף הרב מלמד לחובתו של היועץ המשפטי לממשלה. "היועמ"ש הוא זה שלא עמד בהבטחה. הוא אישר לראש הממשלה לקדם את בתי דריינוף ולמצוא פתרון ולאשר את בנייתם, אבל בסופו של דבר לא הוא ולא הפרקליטות לא קיימו את ההבטחה ולא גיבו את זה מול הבג"ץ, אלא רק כשהיה מאוחר מדי - וזו התוצאה".

הרב סבור שיש להשקיע מאמצים מיוחדים בבחירת היועץ המשפטי הבא ובמינוי שופטים חדשים שיאזנו את מערכת המשפט: "החשיבה הראשונה צריכה להיות הכנת קאדר של מועמדים ראויים להיות היועץ המשפטי. דיברתי על כך עם בנט, עם איילת (שקד), עם בצלאל (סמוטריץ') ואחרים, שייערכו היטב כדי שבבוא השעה יהיו לנו מועמדים מתאימים. גם עכשיו עדיין לא נערכים מספיק עם רשימת השופטים שלטעמנו נכון שייבחרו לבית המשפט העליון ולבתי המשפט האחרים. כשאיילת שקד שרת המשפטים אפשר להשיג הרבה, אבל צריך לעזור לה עם צוותים שיכינו את רשימת המועמדים. בין השופטים ועורכי הדין כיום יש אנשים טובים שצריך לדחוף אותם למקום הזה, ומעבר לכך צריך להכין עוד אנשים. בשביל המשימה הזאת אנחנו צריכים להיות גדולים יותר, שיהיו לנו כוחות לעשות את הדברים".

״בזמן שאי אפשר להרחיב את ההתיישבות פונים לאפיקים נוספים״. הרב מלמד צילום: אריה מינקוב

לאחד את הגוונים השונים

עולם התורה הציוני-דתי התפתח והתרחב מאוד בעשרות השנים האחרונות. מה צריכות להיות המטרות העיקריות שלו לשנים הבאות?

"עולם התורה הציוני גדל משנה לשנה בכמות, ויותר מכך באיכות. יש הרבה יותר כוללים לדיינות, תלמידים נשארים יותר שנים בישיבות ומגיעים למדרגות עמוקות בתורה ובעבודת ה'. בכל ישיבה וישיבה התורה מתפתחת ועולה. מה שחשוב לעשות זה אחדות. התורה שמתפתחת גם מתגוונת, ויש היום בציונות הדתית גוונים רבים. ואני אומר שכל מי שנאמן לתורה ורוצה לשמור על ארבעת חלקי השולחן ערוך ולא לשנות - יש לו מקום ועל כולנו להיות מחוברים, ואז כוח התורה שלנו יקבל עוצמות חדשות. התלמידים והציבור רוצים שהנהגת הציבור הציוני-דתי תהיה מאוחדת. יהיו מחלוקות כמו שהיו תמיד. בכל בית דין יש מחלוקות. יושבים יחד ודנים ויש חילוקי דעות חריפים וכואבים מאוד, אבל המשותף גדול יותר מהמפריד.

אפשר להגיע למצב שיהיה דיון משותף בכל נושא והמיעוט יקבל עליו את דעת הרוב?

"אני לא חושב שהגענו לשלב הזה, אף על פי שזה הסדר הנכון. בנקודה הזאת אנחנו עדיין בגלות וקשה לנו לקבל את הכרעת הרוב. אבל בכל הנושאים שאנחנו לא חלוקים - צריכים להיות מאוחדים, וגם במה שחלוקים - אם נשב ונדון ביחד נגלה שגבולות המחלוקת אינם כל כך קיצוניים כפי שהדברים נראים בתקשורת".

הרב מספר בסיפוק על ניסיונות מוצלחים שנעשו לכנס יחד רבנים ותלמידיהם מכל גוני הציונות הדתית ועל אווירת התרוממות הרוח ששורה במפגשים הללו, ומבהיר כי בכוונתו להניע יוזמות נוספות בתחום הזה. כל פעילות משותפת היא מבורכת ומחזקת את האחדות, גם אם מדובר למשל בקרנות צדקה שנתמכות על ידי רבנים מכל הגוונים והזרמים.

גם בפוליטיקה מבקש הרב להדגיש את חשיבות האחדות, ותולה בהעדר אחדות את הירידה שחלה בכוחן של המפלגות הדתיות: "בכל מקום שהיו מחלוקות ירדו המפלגות בכוחן. בש"ס הייתה מחלוקת והיא ירדה מכוחה, בבית היהודי הייתה מחלוקת וירדה מכוחה, וכך גם באגודת ישראל".

מה עמדת הרב לגבי שיתוף נציגים שאינם דתיים במפלגות הציונות הדתית?

"אין שום בעיה בשילובו של כל אדם שמוכן לתמוך בדרך של הבית היהודי - לחזק את היהדות, את השבת ואת הערכים היהודיים. לפעמים מי שאין כיסוי לראשו יכול להועיל יותר למטרות הללו, וראינו את זה בפועל. איילת שקד לא עושה פחות למען היהדות מכל חבר כנסת אחר. הנציגים בכנסת הם רק שליחים, ולא הדוגמאות שמהן אנחנו לומדים כיצד לנהוג בבתינו. הם יודעים כיצד לעשות את מלאכת השליחות היטב. הרי אם ישאלו אותנו את מי נעדיף כשליח, אדם ירא שמיים וצדיק שאינו יודע לפעול, או מי שאינו מקפיד על קלה כחמורה אבל יודע לפעול ותורם לעולם היהדות ולקדושה - ברור שנעדיף את השליח השני".

בין ישיבה לצבא

בכנסת הקודמת היה מאבק גדול סביב הדרישה שתלמידי ישיבות ישתתפו בנטל הביטחוני ויתגייסו לצבא. מה עמדת הרב בעניין זה?

"תלמידים שלומדים יום ולילה, מתעלים במעלות הקודש ומנצלים את הזמן עד תומו, גם בחופשות, תורמים תרומה גדולה לעם ישראל לא פחות מתרומת חייל קרבי. צריך את שניהם", פותח הרב בקביעת העיקרון המנחה. "אם יהיה מצב שבו הצבא לא יוכל לשמור בלי תלמידי הישיבות, אז נהיה מוכרחים לגייס יותר תלמידים. אבל אם אפשרי שגם התורה תישמר בכל שלמותה וגם הצבא יתפקד כנדרש, הרי שזה הדבר הנכון ביותר. לבטלנים אין מקום להתחמק ולהשתמט בכל מצב. הם צריכים כמובן להתגייס. את זה אומרים גם ראשי הישיבות החרדים, שאפילו מכנים אותם 'רודפים' מכיוון שהם גורמים נזק לישיבות. אני מחדד ואומר שגם אם מדובר בכאלה שלומדים, אבל לימוד מתוך עצלות - זה לא יהיה מוצדק מצדם לשבת בישיבה הרבה שנים".

באשר לעקרונות שהתווה לישיבתו ותלמידיה מספר הרב מלמד: "אנחנו מעודדים את כל התלמידים שלומדים בשקידה, ושהתחושה שלנו היא שיוכלו לתרום תרומה רוחנית בעתיד, שילמדו ולא ילכו לצבא בכלל. יש שמבקרים זאת, אבל אנחנו חלק מהציבור יותר מחיילים, כי אנחנו אוהבים את עם ישראל ורוצים לתרום לעם ישראל בכל מקום שבו הוא נמצא. אנחנו רוצים להיות אנשים שמחזקים את עם ישראל מהבחינה הרוחנית. עם זאת, אותם תלמידים שאנחנו רואים שאחרי כמה שנים לא ממשיכים בתפקיד תורני, אותם אנחנו מעודדים ללכת וללמוד מקצוע ולהיות בני תורה שנהנים מיגיע כפיהם. לא 'בעלי בתים' שקובעים עתים לתורה", מדגיש הרב, "אלא בני תורה שנהנים מיגיע כפיהם. בבחינת 'עשה תורתך קבע' - גם אם לא בכמות, מהמקום של זה בנפש. אם יש יחידי סגולה שיכולים לתרום בתחום המדע, הם יצטרכו להתרכז ולתרום לעם ישראל בתחום הזה".

באשר לטענות כלפי הציבור החרדי שעקב הגידול שלו לא ניתן עוד לאפשר לו את הפטור הגורף משירות צבאי, והטענות על כך שלא כל הרשומים בישיבות הם באמת עילויים ומתמידים, אומר הרב מלמד כי אכן יש ממש בטענות הללו. "לא כל אדם מתאים ללמוד עשרות שנים בישיבה, אלא רק חלק קטן. מה שקורה בפועל, זה שאחר כך הם מתחילים להתפרנס בדרכים לא רשמיות, וזה לא טוב. במובן זה, הביקורת על הציבור החרדי הייתה נכונה. בגלל האידיאולוגיה של ההיפרדות וההסתגרות ככזו ששומרת אותם, מחנכים את כל הצעירים להשתמט מהצבא, כי בצבא עלולים להתקלקל. זו גם רחמנות על כאלה שלא יכולים ללמוד ולא מאפשרים להם לעבוד. הנפש שלהם נפגעת. הפתרון הוא להקים יחידות מיוחדות בצבא שבהן לא מתקלקלים, וכך הציבור החרדי יוכל להשתתף. ברוך ה' זה מתפתח עם תוכניות כמו הנח"ל החרדי ושחר כחול שהולכות ומתפתחות".

האם אפשר להגיע לאחדות גם בין הציונות הדתית לציבור החרדי? הרב מספר על מפגשים מוצלחים שהיו עם ראשי ישיבות מהצד החרדי, אך עדיין אי אפשר לבשר על היווצרות בסיס לשיתוף פעולה. לדבריו, באופן פרדוקסלי יש בציבור החרדי חשש מיוחד דווקא מהאגף התורני של הציונות הדתית, שעצם קיומו מערער את התפיסה האידיאולוגית הרווחת בחוגים חרדיים קיצוניים. "הם חושבים שרק על ידי התבדלות אפשר להיות גדולי תורה, והנה באים גדולי תורה ציונים שהם שומרי תורה ומצוות קלה כחמורה, ועולים במעלות הקודש, מצליחים במבחני הדיינות לא פחות מהחרדים, וזה מפריע להם. זה מנוגד לכל הדרך שהם מחנכים את הציבור שלהם". לדעת הרב מלמד, המכשול העיקרי לאחדות עם החרדים לא בא מן ההנהגה הרבנית אלא מן הציבור. "עם הגדולים היה קל יותר להידבר, אבל יש מלמטה לחצים של קיצוניים שמונעים את הקשר הזה". והוא קורא לשינוי תפיסה: "צריך להתגבר על התחושות הללו. לא תהיה גאולה אם לא נהיה מאוחדים. לא צריך לחשוב אותו דבר, אבל כולנו רוצים תורה, ארץ ישראל וקיבוץ גלויות, אז למה לא להתפלל יחד?"

תיקון התקשורת כיצד

כמי שהוביל מהפכה תקשורתית עם הקמתו של ערוץ 7 לפני 27 שנים, שאלנו את הרב מלמד אם הוא מתרשם שעולם התקשורת השתנה לטובה מאז הימים ההם. תשובתו חיובית ובהחלט מעודדת.

"אמנם יש עוד מה להתקדם, אבל יש שיפור עצום. קולנו לא היה נשמע אז. אני זוכר שבתפילת ראש השנה, במילים 'פתחון פה למייחלים לך', אמרתי אז לעצמי שזהו ערוץ 7 - הקב"ה נתן לנו אפשרות לפתוח את הפה. המהלך הזה השפיע מאוד גם על התקשורת האחרת וגם על התקשורת שלנו שהתפתחה והתרחבה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות", הוא שב ומדגיש.

גם בכלי התקשורת שתחת השפעתו, הרב מרגיש שעדיין נדרשת עבודה כדי להגיע אל הנוסחה המדויקת: "יש בתחום הזה קושי לציבור תורני איכותי ומעמיק. התקשורת מרדדת את ההסתכלות לכאן ולעכשיו. זו מהות התקשורת. כשפנינו לחברי כנסת בתחילת שידורי ערוץ 7 וביקשנו שידברו ויגישו פינות, הם שאלו מתי זה יתפרסם. היינו תלויים אז בסירה שתיקח את החומר לאונייה ואמרנו שהשידור יהיה בעוד שבוע, והם אמרו שהם לא יכולים לדבר, כי הם לא יודעים מה יהיה ויקרה עד אז. אמרנו: מה, אתם לא יכולים לדבר על משהו עם ערך ארוך טווח, שיהיה נכון גם בעוד שבוע? ביקשו פעם מהרב פרנק שיגיב לדברים שהתפרסמו בעיתונות. הוא שאל אם זה יהיה בעיתון גם מחר. כשאמרו לו שלא, הוא אמר שאם כך אין צורך להגיב. אלו דברים שחולפים עם הרוח.

"הציבור האיכותי התורני אמר: מה לי ולתקשורת ולעכשוויות הזאת? אבל מצד שני יש לתקשורת השפעה - גם אם לא מוחלטת, כפי שאנחנו רואים בכל פעם בבחירות. צריך למצוא את הדרך להעלות את התקשורת לרמה איכותית יותר, שאינה עוסקת בעכשוויות אלא יותר בונה ויותר עושה. על זה עוד צריך לעבוד".

במקביל להקמת כלי תקשורת משלנו, יש בשנים האחרונות מאמצים של בני הציונות הדתית להשתלב בתקשורת הכללית. אפשר בדרך הזאת לשנות ולהשפיע?

"בדרך כלל היכולת לעשות מהפכות ושינויים היא בהקמת גופים נפרדים ולא בהשתלבות. אלא אם כן אתה מקים תנועה חזקה עם תוכנית עבודה להכשרת עיתונאים ודחיפתם גם על ידי פעילות פוליטית, ולא להסתפק באמירות כלליות ובמילים בעלמא על כוונה לשנות. אם הדברים לא נעשים בצורה כזו, אז כל אחד שמצטרף לשם בטל ברוב".

למעט בשימוש בכוחות

לקראת סוף השיחה אנחנו מעלים בפני הרב מלמד גם את פרשת הרב מהצפון שגרמה בקיץ האחרון טלטלה וזעזוע בציונות הדתית. הרב מציג את תפיסתו בעניין היחס הנכון בין רב לתלמידיו, שאמור למנוע תקלות חמורות מהסוג הזה: "יחס לתלמידי חכמים צריך להיות יחס בריא. כל עוד בפנינו תלמיד חכם - צריך לשמוע בקולו. אבל גם נביא אם יאמר לפעול נגד התורה, הרי שאסור לשמוע לו והוא חייב מיתה. מעל הכול יש את דרכה של תורה. ברגע שתלמיד חכם, או מי שחושבים שהוא תלמיד חכם, אומר לעשות דברים שמנוגדים לתורה - באותו רגע צריך להתנתק ממנו. זכותו של תלמיד חכם לפרש את התורה וללמד אותה, אבל לא לעשות נגדה, אפילו שיש לו כוחות מיוחדים. בעניין הזה אין יוצאים מהכלל. יש לו יצר הרע והוא מפתה אנשים לעשות עבירות לשם שמיים? אני לא מבין את התופעה הזאת. יש אנשים שיש להם כוחות בלתי טבעיים. הדבר הזה אמיתי. אבל מותר להם להשתמש בכוחות האלה אך ורק לחיזוק התורה והיהדות, ובשום פנים לא להשתמש בהם לדבר שאינו כדרכה של תורה".

"בכלל", קובע הרב, "צריך לצמצם את השימוש בכוחות על טבעיים. צריך להיות 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך', בלי לחפש עתידות ונפלאות. ואם יש אנשים עם כוחות - צריך לצמצם את השימוש בכוחות הללו אך ורק לחיזוק התורה והיהדות".

בעקבות הפרשה הודיעו כמה וכמה רבנים על גדרים וסייגים שהם נוטלים על אורח הנהגתם עם בני קהילתם. הרב מלמד אינו סבור שיש בכך צורך. "בגלל החריגים הללו לא צריך לעשות גזירות על הציבור. בגלל שמישהו לא נורמלי או שיש לו רגשות חולניים, רב לא יטפח על כתף תלמידו?! צריך לחיות חיים נורמליים. אי אפשר להפוך את הציבור כולו לכלוא בגלל שיש חריגים".

את השיחה כולה חותם הרב מלמד בברכה לקראת השנה החדשה, שגם בה כלול השילוב של תורה, עם וארץ שנחרז לאורכה של השיחה כולה. "אנחנו מתפללים שהקב"ה יכתבנו לטובה ולברכה, עם כל הבקשות הגדולות שאנחנו מצפים להן ולא מן הנמנע שיתקיימו - שנה של בניין ארץ ישראל, בלי הקפאה, שנה של בניין ירושלים, שנה של תשובה לכל ישראל ושנת קיבוץ גלויות".