הימים הנוראים תמיד מזכירים לי את הדיסק המופלא של צבי זלבסקי, "אורי וישעי".
ומעשה שהיה כך היה: במוצ"ש אחד לפני כמה שנים, יצאתי מהופעה ב"היכל שלמה", כשהזמר צבי זלבסקי, עומד שם כשדיסקים למכירה בידו. התלבטתי קשות אם לקנות. "כדאי לך לקנות, את לא תתחרטי", הפצירה בי חברה שכבר מזמן רכשה את הדיסק הזה.
ואני, למודת מוזיקה קונבנציונאליות מובהקת כאברהם פריד, מתקשה להחליט. לבסוף קניתי, וגם אחרי שקניתי את הדיסק המשיך המצפון לנגן בי שעות נוספות – שהרי לא זו המוזיקה ה"קלאסית" שהכרתי.
ובכן, תענוג צרוף.
החששות שכה קיננו בי התבדו לחלוטין, ומצאתי את עצמי מריצה את הדיסק במערכת פעם אחר פעם.
מה כל כך משך אותי בדיסק הזה?
מסתבר שהתום והענווה. אמונה פשוטה שלא תשיגו במקום אחר. זלבסקי שר על "ה' אורי וישעי, ממי אירא", ואתה מוצא אותנטיות מוחלטת באמירה הזאת שלו. המילים של דוד המלך כמו הצטרפו מאליהן ללחן הקולע הזה והפשוט שלו.
הוא ממשיך בפיוטים מתפילות הימים הנוראים: "יעלה תחנונינו", "הבן יקיר לי" ועוד. שונה מאד מכל הלחנים הקונבנציונאליים המוכרים והמובנים שאתם מכירים, אבל נוגע כל כך, ויוצר הזדהות..
הדיסק הוא דיסק פיוטים מיום הכיפורים, וניתן למצוא בו גם את "וְאָבִיתָ תְהִלָּה" שמילותיו מבדילות בין הקב"ה לבין האדם:
אפשר ממש לראות איך הלחן משתלב במילים – כשהדיבור הוא על הקב"ה הלחן הוא מינורי, וכשמדברים על האדם הלחן הופך למז'ורי וקליל.
בין לבין תוכלו לשמוע שם גם שירים שמילותיהם לקוחות מ"נשמת כל חי": "כי כל פה לך יודה", ו"צעקת הדל", שגם מהם עולה כמיהה לגאולה, לאמונה, תחושה מאד עילאה שקשה להגדיר במילים.
זלבסקי בעצם עושה בדיסק הזה מה שלא הצליחו לעשות לפניו: הוא לוקח את פיוטי קהילות אשכנז, שלא התהדרו מעולם במילים ולחן קליטים, ומנגיש אותם לקהל הרחב עם לחנים פשוטים אך מורכבים ומלאי עומק, שימשיכו להתנגן בכם הרבה אחרי החג.
דיסק שכולו תפילה. אל תוותרו עליו.